הודו על פי

שבועיים עברו מאז שחזרתי לארץ. מאז, הספקתם גם אתן לחזור, חלק מכן גם לטוס שוב. את הפוסט בו אני כותבת עלינו תכננתי לסיים כבר לפני שבוע , אבל משהו עוצר אותי, למעשה ניתן לומר שיש לי עצירות. לא כל האנשים יודעים אבל קיימת עצירות גם בכתיבה ובניגוד לעצירות ההיא שבשירותים, העצירות בכתיבה דווקא מרמזת על משהו טוב וחשוב. אז אין ברירה ואני- מתיישבת לבחור מילים. אני חוזרת כמה שנים אחורה ונזכרת איך ישנו בצפיפות

את מאגר המילים בעברית כבר הרכיבו הרבה לפני שהתחלתי לכתוב, לפני שהתחלנו כולנו. האתגר החבוי בכתיבה הוא בעצם הבחירה מתוך אותו מאגר עצום שעומד כיום על כשבעים אלף מילים לערך. כשהמחברת פתוחה על עמוד ריק מתוכן אני מסתכלת עליו ורואה בו את הפוטנציאל להיות מלא במילים, פסיקים ורווחים שייבחרו בפינצטה וברגע שאני מתחילה לכתוב אני משתדלת לא להתערב לעצמי. לא להפריע לרצף שייקטע רק ברגע בו אני אצטרך לגלוש לדף הבא ו