היי לכולם...
כבר שאלתי כאן בפורום כמה שאלות ונעניתי בתשובות שהרגיעו את התקף ההיסטריה שקדם להן..אך כעת אחרי ליקוט מידע נוסף אני שוב בהיסטריה...
אני (בת 33 ) מתכוונת לטייל לבדי בהודו (לראשונה מן הסתם) במשך כשלושה חודשים. אני קוראת כאן ובכלל ביומני המסע ומרגישה ...באמת מבלי להעליב אף אחד/ת ...שאני לא ה"טיפוס הממוצע" של המטייל הישראלי להודו שאני רואה בתמונות וקוראת עליהם. (בגיל, במראה, באופי וכו' ).
אני לא בחורה חברותית, ממש לא בחורה של ח'ברה, אני לא מעשנת (אפילו לא סיגריות), מסיבות, ים, סמים והמוני ישראלים מבהילים ומבריחים אותי. אני מתכננת לטייל בהודו עם סכום גבוה יחסית. אני גם לא בקטע רוחני. ואני פוחדת פחד מוות מג'וקים וחרקים אחרים. בקיצור, קצת פחדנית ובעיקר מפונקת. פתאום עלו בי כול מיני מחשבות נוספות על האם בכלל אצליח מבחינה מנטלית להתמודד עם הודו...החרדות והפחדים עומדים לשתק אותי ...אני בעצם מבקשת כאן שתעודדו אותי.. :-), שתחזקו אותי...שתחזירו אותי חזרה להחלטה לטייל בהודו על אף שאני מי שאני...ושהודו אולי תקבל אותי כמו שאני...
תודה.
מירה
קודם כל סחטיין על הכנות
לפי מה שאת מתארת.. עדיף לא לנסוע לשום מקום :)
ואני לא מקניטה!!!
אני באמת חושבת שכדאי לך לבדוק עם עצמך האם את מוכנה להתמודדות נפשית מול מצבים ויצורים שונים (גם אנשים, גם חרקים)
בעיניי זה אתגר מאלף
אבל יכול להיות שפשוט תסבלי כל הזמן..
למה בעצם את רוצה לנסוע?
אם תגדירי לעצמך את מטרות הנסיעה אולי זה יקל עליך לבחור את היעד..
בהצלחה!!!!
ידידי מה אתם חושבים??
וסביר להניח שתתעמתי עם הרבה פחדים
אבל וואלה זה ניסיון טוב
יש אנשים בגילך או באופייך שמטיילים בהודו ואת בטוח תמצאי עם מי להיות, אז אין לך מה לדאוג
תהיי מוכנה גם לאפשרות של להיות לבד כמה רגעים, למרות שייתכן ותמיד תהיה מוקפת אנשים.
מניסיון אישי אני יכולה להגיד שהתמודדתי יפה מאוד עם פחד מלטאות, שממיות, שפה בארץ הם עוד חמודות יחסית למה שהולך שם. ויצא לי לישון בחדר שדווקא נחשב יוקרתי ואותו לילה הייתי לבד וישנתי עם לטאה גועעעעל נפש על הקיר. זה אומנם לו היה הלילה הכי נינוח, אבל התמודדתי.
תשמעי הודו מדהימה לטייל לבד זו חוויה חזקה ונהדרת ומניסיון אישי אני אומרת לך שבתור אישה בת 30 חוויתי הודו ובכלל זה (ובמיוחד) את עצמי בדרך שאני מאוד אוהבת ואני מאחלת לך חוויה דומה.
אני אשמח בכיף לשתף מהחוויה אישית שלי.
קודם כל תנשמי עמוק... תירגעי....
בלי שום קשר לפחד מחרקים או מיצורים אחרים, בסמוך לנסיעה תמיד יש פחד והמון חששות והמון שאלות אם אני בכלל רוצה לעשות את זה או יותר נכון בשביל מה...
אני לא בחורה מפונקת וגם לא פחדנית יחסית דיי מעיזה בחיי ולפני הנסיעה הראשונה להודו חששתי עד עמקי נשמתי!!!! חטפתי ממש התקף חרדה...
אבל החלטתי שאני לא מוותרת לעצמי ואלך על הטיול הזה ולא משנה מה יהיה...
אם את שואלת לדעתי... אני חזרתי מהודו לפני יומיים בדיוק... עדיין כואבת את הפרידה מהתת יבשת המופלאה הזאת...
הכרתי אנשים מדהימים מכל מיני הגילאים...
נסחפתי לשיחות מדהימות עם אנשים מדהימים מבלי בכלל ליזום התחברות כזאת או אחרת עם אנשים...
מה שאני מנסה להגיד זה שלמרות שאת חוששת או חושבת שאת אדם לא חברותי הקשרים ירקמו וגם אם את לא תיזמי אותם!!!!!
האווירה בהודו קצת משנה אותנו הופכת אותנו לניחוחים יותר ורגועים... לא אגיד לך שזה מההתחלה שאיך שתגיעי תחליפי את הבגדים לשרוואל וחולצה של שיווה... הכל עיניין של זמן ותהליכים שעוברים....
יהיו זמנים קשים של בדידות ומחשבות על מה לעזעזל אני עושה כאן ולמה לא נשארתי בארץ.... אבל מיד אחרי המחשבות אחרי קצת תקופות קשות תבוא תקופה של פתיחות והתפתחות אישית ורגשית.. יהיה שינוי... ואם בהתחלה היית נלחצת ולא ישנה כל הלילה בגלל יצור עם מחושים שהסתובב לך ליד המיטה, את תגיבי אחרת למתרחש סביבך....
אני קצת חופרת אבל מה שאני מנסה להגיד זה שהחששות והפחדים הם נורמלים לפני טיסה וכולם עוברים את זה.. ולדעתי שווה לעבור מעט רגעים קשים כדי להגיע להשלמה או שינוי עצמי שמגיע תוך כדי טיול...
וזה באמת לא משנה שלא תעשי יוגה כל היום, תיהי באשראם או תעשי ויפאסנה... השינוי יגיע מהסביבה שלך....
הקשרים ירקמו מהסביבה שלך....
אל תלחצי... תנשמי עמוק... למרות כל הפחד תעשי את זה... את רצית את זה מסיבה מסויימת תתחילי את ההתעמתות עם הפחד עוד מהארץ ותטוסי...
הודו היא מדינה מעט קשה.. המון ריחות וצבעים ותרבות שזרים לנו את צריכה לדעת מראש למה את נכנסת ולהתעמת מול זה...
הכיני את עצמך לנסיעות ארוכות... למזג אוויר משנה לפעמים חם ולפעמים קר בהתאם למקום....
זאת חוויה מדהימה, לעולם אל תשכחי מדוע רצית לטוס להודו מלכתחילה...
ואם את לא בת 21 מעשנת סמים ואוכלת בסמי בורקס כל היום התחברי לאנשים המתאימים לך, בגיל, באופי הטיול וכו' וממש לא קשה למצוא אנשים לא מעשנים בהודו או אנשים מעל גיל 30....
שיהיה בהצלחה... כל קהילת הודו מאחורייך תומכת...
גם בהודו הרחוקה תוכלי להיכנס לקהילה ולקבל תמיכה חום ואהבה מהקהילה.....
ויכול ליהיות שלא תאהבי ושיהיה קשה... אבל לפחות ניסית....
קודם כל והכי חשוב זה להשאיר את הראש פתוח להכרויות ומפגשים עם אנשים קצת שונים ממך, הודו היא לא רק עוני, זוהמה, ריחות מסריחים וחרקים מגעילים, אבל כן תצטרכי להתמודד עם התופעות האלה כבר בהתחלה, שלא יהיו לך ספקות לגבי זה, גם אם את ישנה במלון 5 כוכבים, בסופו של דבר תצאי מהמלון ותסתובבי קצת ותתקלי בתופעות הנ"ל. אז אם את הטיפוס הנגעל שלא מסוגל להתעלות מעל זה ולסנן את זה, אין לך מה לעשות שם. נקודה.
אני אישית, טיילתי שנה שעברה למשך חודש בצפון הודו ואני יכולה להעיד על עצמי שאני לא הטיפוס הכי מתחבר, יצא לי להכיר אנשים שלא התאימו לי ונאלצתי להפרד מהם. בסוף מצאתי חברים שהתאימו לי יותר. לא הייתי מגדירה את עצמי טיפוס סטלן, אבל תצטרכי להתגבר על זה גם. אם זה מפריע לך ברמות שמונעות ממך להכיר ולהתוודע לאנשים שונים ממך, זה קצת בעייתי ואולי ישאיר אותך קצת בודדה.
הייתי בוויפאסנה וברחתי אחרי יומיים, אז כנראה אני בעצמי לא כזאת רוחנית, שוב זה לא מנע ממני להנות מהשהייה שלי בהודו, להיפך, הכרתי חברה ישראלים נהדרים שאיתם טיילתי במשך שבועיים.
תזכרי, הרעיון הוא להשאיר את הראש פתוח ולא להגיד זה לא מתאים לי וזה מגעיל אותי, אם את לא מסוגלת לעשות את זה...חבל,
את פשוט לא תהני!
אני לא אומרת את זה כדי להפחיד אותך, יכול להיות שאם תסעי את תצליחי להתגבר על כל החששות ורגרסיות שלך ותעברי חוויה מזככת מדהימה. מי יודע אולי תצליחי להתגבר ולעשות דברים שלא חשבת שאי פעם תצליחי לעשות.
אני פשוט לא רוצה שיהיו לך איזשהם ספקות לגבי ה"בעיות" שבדרך.
אני חושבת שאם החלטת לנסוע להודו, כנראה משהו בבפנים שלך מוביל אותך לשם... אז זה לא סתם. האם נכון?
אם את מאוד רוצה לנסוע, קחי בחשבון כי תהיינה לך התמודדויות לא קלות שם. את צריכה לצאת מכאן בידיעה כי זה הולך להיות מסע, עם כל הטוב והרע שבו. ואת יודעת מה? לא מתאים, את יכולה לחזור.
מבחינת הגיל וכל זה, אין בעיה, אני נסעתי בגיל 31. את תמצאי את האנשים המתאימים לך בכל מקום, רק חשוב שתבואי פתוחה.
בהצלחה !
מירה – ההחלטה שלך לנסוע להודו קשורה לרצון שלך לצאת מעצמך, מכל הדברים האלו שאת מתארת, ולעשות שינוי. לא להיות יותר פחדנית, מפונקת, לא חברותית, וכולי. אם תודי במה שאמרתי עכשיו – כבר עשית מסע מופלא, וזה לא חשוב אם תסעי להודו או לא, הפעם או בפעם אחרת. אם עשית את הצעד הקטן גדול הזה בתוך עצמך – הדרך באמת לבצע את זה תהיה קצרה. ויש 1000 דרכים, אבל רק דרך אחת להודות בזה שאת בכלל עושה את השינוי הזה. ומין הסתם , הוא כבר החל להבשיל בך תקופה ארוכה לפני ה-"החלטה" לנסוע להודו שהיא סמל לכל זה.
אם המדרגה גבוהה לעיתים אפשר להיבהל מזה, ואני לא אצליח לספור כמה פעמים זה קרה לי בחיים וכמה תחומים, ואז אתה תוהה אם לקפוץ את המדרגה או לקחת מדרגות יותר קטנות. אין חוקים.. בהלה גדולה יכולה להסתיים בטראומה אבל היא יכולה גם פשוט להיעלם לה, אין קשר בין גודל המדרגה לגודל החרדה זה מאוד כאוטי ואפשר גם להיבהל מאוד כי סתם היה יום לא טוב, בעוד שבכלל את בשלה לעשות את המדרגה. זה תלוי בכמה את בשלה באמת פנימית לנסוע להודו, ופתרונים רק לך. ומכיוון שאת כבר לא ילדה, אני מניח שאת יכולה להסתדר בכל מצב, ואפילו מספיק בוגרת כדי לקבל החלטה לחזור מהודו אם תרצי (אבל לא מיד, תחזיקי מעמד איזה תקופה קטנה לפני שאת בורחת ;) ). הודו זאת רק מדינה כמה שעות טיסה מכאן. אפשר לקפוץ, לחזור. יש אנשי עסקים שטסים פעמיים בשבוע. אבל הודו זה הרבה יותר בשבילנו.
אם זה קצת ירגיע, מנסיון שלי ושל אחרים, החרדות שעלולות לתקוף לפני הנסיעה הן לא פרופורציוניות למה שתרגישי שם, כלומר שם תרגישי יותר טוב. רק נותר להחזיק מעמד ולא להיבהל ולהתפרק. אם הבהלה כלכך גדולה, תרשי לעצמך לוותר ותסלחי לעצמך. הנסיעה תהיה בזמן אחר או מקום אחר, וזה לא חשוב כי כאמור הצעד שלך שתיארתי בפיסקה הראשונה הוא המסע הכי חשוב כאן בעיני, ותברכי את עצמך עליו :) ממש ככה. את יכולה להרשות לעצמך לשמוח, רק על הצעד הזה, ואפילו שהוא מפחיד בטירוף כי זה להוציא פקק מאמבטיה של המון שנים כדי להזרים מים חדשים רעננים, וזה מאוד מפחיד. הצעד הזה הוא המון וכל אדם שיוצא מהקונכיה הישנה שלנו ממלא אותי באושר ומופלא בעיני, מרגש אותי כאילו אני עשיתי את זה שוב. אז התשובה אצלך, ואני מאחל לך שתקבלי את החיזוקים ממי שאת צריכה... קיבלת פה טיפים מעולים מאנשים מקסימים !! קחי אותם.. ומאחל לך שהפחד יעבור, אני בטוח שהוא יעבור ולא חשוב מה תחליטי. אל תשכחי שפחד תירוצים רבים לו, תמיד אפשר למצוא ממה לפחד, כמו שתמיד אפשר לא לפחד ולא חשוב מה קורה.
וואו
ומירה עכשיו את בטוח נוסעת הא?
היי,
קודם כול המון תודה באמת מכול הלב, על התגובות שלכם. זה כשלעצמו מחמם לי את הלב, לראות שלאנשים אכפת, ומקל על החרדות שלי.
(בטוח יעיל יותר מ- 350 ש"ח ל- 50 דק' אצל הפסיכולוגית שלי)
אמנם אני מתכננת לטוס רק בפברואר 2010 (נחיתה בבומביי, רג'אסטן, דלהי, אגרה, ורנסי, וצפונה) (עד קשמיר).
אך החלטתי לאור העצות הטובות שקיבלתי כאן לתת לעצמי צ'אנס בהודו ולהגיע עם כרטיס פתוח כך שאוכל לברוח ארצה או ליעד אחר או לחילופין להאריך את שהותי בהודו...
אכן - הרצון שלי לטייל בהודו נובע מרצוני להתמודד סוף כול סוף עם הפחדים (הרבים) שלי.... ובכלל להתמודד עם דילמות של מהות ומשמעות החיים שלי ( חופש הבחירה מול גורל קבוע; השבריריות של החיים שלנו; מה עיקר ומה טפל ואיך חיים את החיים האלה "נכון").
אתם לא מאמינים איזה תסריטים עוברים לי בראש: מנפילה לגאנגס במהלך שיט בוראנסי (ואני אפילו לא יודעת לשחות) ועד לתרחיש שמישהו יכניס לי סמים לתרמיל ואכנס לכלא ההודי השורץ ג'וקים ועכברים...
ייתכן ואני מעמידה בפני עצמי מבחן קשה מדי אך אני מקווה שאשכיל להתמודד איתו ...(בעזרת השם כמובן וימים יגיעו..)
אני מבקשת שוב להודות לכם על כול הדברים שכתבתם לי. אני בטח עוד אמשיך להציק לכם עם עוד שאלות והתקפי חרדה חדשים....
תודה,
מירה.
נ.ב. סליחה שההודעה ארוכה, רגשנית וכבדה מדי... (אבל זו אני..)
מירה, שמחה בשבילך על ההחלטה, תתחילי לחשוב על המרפסת שלך, בה את יושבת כל בוקר מול הגנגס ברישיקש וקוראת ספר...
על הצ'אי הטעים שתשתי שם, אין כזה בארץ, תאמיני לי.
על נוף מדברי (רג'סטאן) מדהים ....להמשיך?
תחשבי חיובי, במיוחד בהודו, מחשבות שעוברות לך בראש, פתאום זה קורה... האנרגיות שם מאוד חזקות. תחשבי לפגוש מישהו, פתאום הוא יופיע, ככה זה בהודו :) מדהים !
ממש חבל לי לקרוא שרשור כזה בלי ה-follow up.
בלי לשמוע מכלת השימחה, מירה,
על החוויות המדהימות שהיא חוותה בהודו,
או על איך היא שינתה ברגע האחרון את הכרטיס לארה"ב...
מירה, איפה את?!?
אני רוצה שאשתי(34) תקרא את שירשור ההודעות הנפלא הזה, אבל אני צריך גם את הפאנצ בסוף.....לשמוע שהיה שווה :-)
אנחנו נוסעים בספטמבר לזמן בלתי מוגבל (במסגרת הויזה כמובן)
השמיעי קול!! :-)