Add Comment

קודם כל סחטיין על הכנות
לפי מה שאת מתארת.. עדיף לא לנסוע לשום מקום :)
ואני לא מקניטה!!!
אני באמת חושבת שכדאי לך לבדוק עם עצמך האם את מוכנה להתמודדות נפשית מול מצבים ויצורים שונים (גם אנשים, גם חרקים)
בעיניי זה אתגר מאלף
אבל יכול להיות שפשוט תסבלי כל הזמן..
למה בעצם את רוצה לנסוע?
אם תגדירי לעצמך את מטרות הנסיעה אולי זה יקל עליך לבחור את היעד..
בהצלחה!!!!
ידידי מה אתם חושבים??

וסביר להניח שתתעמתי עם הרבה פחדים
אבל וואלה זה ניסיון טוב

יש אנשים בגילך או באופייך שמטיילים בהודו ואת בטוח תמצאי עם מי להיות, אז אין לך מה לדאוג
תהיי מוכנה גם לאפשרות של להיות לבד כמה רגעים, למרות שייתכן ותמיד תהיה מוקפת אנשים.
מניסיון אישי אני יכולה להגיד שהתמודדתי יפה מאוד עם פחד מלטאות, שממיות, שפה בארץ הם עוד חמודות יחסית למה שהולך שם. ויצא לי לישון בחדר שדווקא נחשב יוקרתי ואותו לילה הייתי לבד וישנתי עם לטאה גועעעעל נפש על הקיר. זה אומנם לו היה הלילה הכי נינוח, אבל התמודדתי.
תשמעי הודו מדהימה לטייל לבד זו חוויה חזקה ונהדרת ומניסיון אישי אני אומרת לך שבתור אישה בת 30 חוויתי הודו ובכלל זה (ובמיוחד) את עצמי בדרך שאני מאוד אוהבת ואני מאחלת לך חוויה דומה.
אני אשמח בכיף לשתף מהחוויה אישית שלי.

אני חושבת שאם החלטת לנסוע להודו, כנראה משהו בבפנים שלך מוביל אותך לשם... אז זה לא סתם. האם נכון?
אם את מאוד רוצה לנסוע, קחי בחשבון כי תהיינה לך התמודדויות לא קלות שם. את צריכה לצאת מכאן בידיעה כי זה הולך להיות מסע, עם כל הטוב והרע שבו. ואת יודעת מה? לא מתאים, את יכולה לחזור.
מבחינת הגיל וכל זה, אין בעיה, אני נסעתי בגיל 31. את תמצאי את האנשים המתאימים לך בכל מקום, רק חשוב שתבואי פתוחה.
בהצלחה !

מירה – ההחלטה שלך לנסוע להודו קשורה לרצון שלך לצאת מעצמך, מכל הדברים האלו שאת מתארת, ולעשות שינוי. לא להיות יותר פחדנית, מפונקת, לא חברותית, וכולי. אם תודי במה שאמרתי עכשיו – כבר עשית מסע מופלא, וזה לא חשוב אם תסעי להודו או לא, הפעם או בפעם אחרת. אם עשית את הצעד הקטן גדול הזה בתוך עצמך – הדרך באמת לבצע את זה תהיה קצרה. ויש 1000 דרכים, אבל רק דרך אחת להודות בזה שאת בכלל עושה את השינוי הזה. ומין הסתם , הוא כבר החל להבשיל בך תקופה ארוכה לפני ה-"החלטה" לנסוע להודו שהיא סמל לכל זה.

אם המדרגה גבוהה לעיתים אפשר להיבהל מזה, ואני לא אצליח לספור כמה פעמים זה קרה לי בחיים וכמה תחומים, ואז אתה תוהה אם לקפוץ את המדרגה או לקחת מדרגות יותר קטנות. אין חוקים.. בהלה גדולה יכולה להסתיים בטראומה אבל היא יכולה גם פשוט להיעלם לה, אין קשר בין גודל המדרגה לגודל החרדה זה מאוד כאוטי ואפשר גם להיבהל מאוד כי סתם היה יום לא טוב, בעוד שבכלל את בשלה לעשות את המדרגה. זה תלוי בכמה את בשלה באמת פנימית לנסוע להודו, ופתרונים רק לך. ומכיוון שאת כבר לא ילדה, אני מניח שאת יכולה להסתדר בכל מצב, ואפילו מספיק בוגרת כדי לקבל החלטה לחזור מהודו אם תרצי (אבל לא מיד, תחזיקי מעמד איזה תקופה קטנה לפני שאת בורחת ;) ). הודו זאת רק מדינה כמה שעות טיסה מכאן. אפשר לקפוץ, לחזור. יש אנשי עסקים שטסים פעמיים בשבוע. אבל הודו זה הרבה יותר בשבילנו.

אם זה קצת ירגיע, מנסיון שלי ושל אחרים, החרדות שעלולות לתקוף לפני הנסיעה הן לא פרופורציוניות למה שתרגישי שם, כלומר שם תרגישי יותר טוב. רק נותר להחזיק מעמד ולא להיבהל ולהתפרק. אם הבהלה כלכך גדולה, תרשי לעצמך לוותר ותסלחי לעצמך. הנסיעה תהיה בזמן אחר או מקום אחר, וזה לא חשוב כי כאמור הצעד שלך שתיארתי בפיסקה הראשונה הוא המסע הכי חשוב כאן בעיני, ותברכי את עצמך עליו :) ממש ככה. את יכולה להרשות לעצמך לשמוח, רק על הצעד הזה, ואפילו שהוא מפחיד בטירוף כי זה להוציא פקק מאמבטיה של המון שנים כדי להזרים מים חדשים רעננים, וזה מאוד מפחיד. הצעד הזה הוא המון וכל אדם שיוצא מהקונכיה הישנה שלנו ממלא אותי באושר ומופלא בעיני, מרגש אותי כאילו אני עשיתי את זה שוב. אז התשובה אצלך, ואני מאחל לך שתקבלי את החיזוקים ממי שאת צריכה... קיבלת פה טיפים מעולים מאנשים מקסימים !! קחי אותם.. ומאחל לך שהפחד יעבור, אני בטוח שהוא יעבור ולא חשוב מה תחליטי. אל תשכחי שפחד תירוצים רבים לו, תמיד אפשר למצוא ממה לפחד, כמו שתמיד אפשר לא לפחד ולא חשוב מה קורה.