שלום לכולם.
ראשית, ברצוני לברך על הפורום המעניין והמועיל (אני חדש פה) ולהודות לדני על ההרצאה המרתקת בשבוע שעבר.
שאלתי אולי תישמע כפרנית בפורום זה, אך היא באה מתוך רצון לברר באופן אמיתי את משמעות הנסיעה להודו.
אז למה בכלל לנסוע להודו?
אנסה לפרט קצת:
אני היום בן 35, סיימתי לא מזמן קשר ארוך ומשמעותי ומבחינה מקצועית, אני בתקופת מעבר, בה אין לי כרגע מחוייבות ממשית.
בעת הזאת, עלה שוב במחשבתי הרעיון הנושן לנסוע למזרח בכלל ולהודו בפרט. זהו חלום שמלווה אותי כבר שנים רבות, אך לא אזרתי אומץ להגשימו (תמיד היו משימות חשובות: להתחיל לימודים, לסיים לימודים, למצוא עבודה וכו'...אתם ודאי מכירים זאת). היום אני מרגיש שאני מוכן לעשות הפסקה מהכל ולצאת לחוויה המיוחדת הזו.
אולם, עדיין מטרידה אותי המחשבה: האם זו באמת חוויה כל כך משמעותית? האם הודו באמת יכולה להשפיע על החיים באופן חיובי ולשנות את ראיית העולם? או, אולי זו בסך הכל עוד חופשה, רק ארוכה יותר, שבסופה אחזור בדיוק לאותה נקודה בה עזבתי כשנסעתי ולאותם לבטים לגבי המשך החיים (זוגיות, מקצוע, אמונה דתית וכד')? האם זו רק בריחה מהשאלות האמיתיות שקיימות בחיים שלי כאן, או שיש בזה פוטנציאל אמיתי להתפתחות והתבגרות אישית?
מעניין אותי לראות עולם, נופים ותרבויות, אך חשוב לי מאוד, גם התהליך הנפשי-האישי שניתן לעבור במסע כזה.
אשמח מאוד לתגובות, תובנות והארות ממי שהיה וחווה וגם ממי שעדיין לא.
שיהיה רק טוב לכולנו,
יונתן.
אז קודם כל, כיף לשמוע שהודו היא חלק מהחלום שלך והנה, אתה
כיום חסר תירוצים מתחמקים והגיע הזמן לטוס ומקום המופלא הזה
ששמו הודו. כמו שאתה יודע, המקום הזה מורכב מכלכך הרבה תרבות,
ריחות, צבעים, חום, יופי, כן כן..יש גם סירחון פה ושם, אבל זה
מתגמד לעומת היופי שאתה עומד לראות.
באופן אישי, כיום אני בת 25 וידעתי בערך מגיל 15 שאני אסע
להודו. אין לי מושג מאיפה הגיע לי הרעיון, או הרצון הזה, אבל
רציתי - ונסעתי! אני לא יכולה לבוא ולומר לך שחזרתי עם תובנות
עמוקות למיניהן - אבל כן נפתחתי לעולם שאני מתגעגעת אליו מאד
מאד.
אתה אכן רואה מראות לא תמיד נעימים, עומד בפני גניבות
והתמקחויות, אבל זה לא משהו שצריך להעמיק עליו את המחשבה.
לגבי תהליך נפשי-אישי שבאמת ניתן לעבור במסע שכזה, הכל תלוי
איך אתה בוחר להעביר אותו. הרי תוכל לשהות עם משפחות הודיות,
ללמוד יוגה, לעשות מדיטציה, ויפאסנה...לא חסר! כל המסע על פף
ידך ואתה בוחר בוחר איך לזרום איתו.
אל תחשוב יותר מידי, העובדה שהרצון נמצא בך, צריכה לתת לך את
הפוש הענק הזה לקחת את עצמך לכמה חודשים עמוסים תחושות מעורבים
ומדהימים.
אל תוותר על החלום הקטן-גדול הזה שלך!
מאחלת לך הצלחה והנאה שאין לתאר
אחת שמתגעגעת להודו :)
תודה רבה על התגובה.
אני לאט לאט מעכל את רעיון הנסיעה
והעידוד בהחלט עוזר.
אני לא יודע איך זה אצל אחרים - אכתוב עלי ,
היתי בלא מעט מקומות בעולם, השוני בהודו זה הקיצוניות שלה -
וההקצנה שלה ברגשות המבקרים,
אני לא מכיר עוד ארץ שהגיעו אליה תיירים - ותוך שעה חיפשו איך
לברוח ממנה , ולא מכיר עוד ארץ שהגיעו אליה תיירים והם מבטלים
כרטיסי חזרה כדי להשאר בה , או חוזרים אליה כל שנה לתקופה של
חודשים,
זו ארץ עם עוני מחפיר, ועושר מדהים,
קל לתאהב באנשים שם, ביחוד בהינדים ובסיקים, מי שמחפש נופים
מדהימים - יש לו את ההימליה , מי שמחפש ארכיטקטורה - יש לו את
ראג'סטן, מי שמחפש חופים - יש אין סוף חופים, מי שמחפש
פסטיבלים - קומבהמלה, יריד פושקר , הולי ודיוואלי - אין כמוהם
בעולם,
זה גן עדן לצלמים, למי שאוהב מוזיקה, אוכל, טרקים, שמורות טבע,
ההמלצה שלי - לפחות חודש!
צפה לאחת משתי האפשרויות - אם לא תהיה .גמיש. ברגשות שלך ולא
תקבל את העוני כ.חלק מהמשחק. - אחרי שבוע תתחיל לסבול,
אם תצליח להבין את הדבר שניקרא .הודו. - תתאהב במקום,
המלצה שלי - נסה לזרום עם המקום, לא לתכנן יותר מידי, להחליט
על זמן עם פסטיבל טוב,
לטיול ראשון - היתי ממליץ על ראג'סטן, שהיתי בה חודשיים , זה
הרבה - אבל שוה כל רגע,
תודה שבי על תגובתך.
בכל זאת, אשאל אותך: האם אתה מרגיש שהודו השפיעה על החיים שלך? האם ראיית העולם שלך השתנתה בעקבות הנסיעה, או שיש הפרדה גמורה בין מה שרואים שם, לבין המשך החיים כאן?
בברכה,
יונתן.
שאומרים על מישהו שהלך לחפש את עצמו בהודו. אני יכול להגיד לך
שבהודו תפגוש בעיקר את עצמך. מורה גדול שלי אמר לי פעם שהודו
היא מראה, בגלל השונות המוחלטת שלה מהשורשים העמוקים ביותר ועד
הביטויים הפשוטים ביותר אתה נאלץ כל הזמן להתמודד עם אותן
השאלות על עצמך, לפגוש את עצמך זה לא תמיד הכי נעים אבל זו
אחלה דרך לצמוח. אם תבוא בראש פתוח ולא שיפוטי ותנסה לקבל
ולהבין את הודו היא תיתן לך המון.
הכרתי מעט מאוד אנשים שהודו לא השפיע עליהם בדרך הזו, כמו
שאמרו כאן קודם זה בעיקר תלוי בך, לפי מה שאני קורא אתה מוכן
לזה ומצפה לזה, נראה לי שיהיה לך קשה להמנע ממסע פנימי חזק
מאוד בהודו, וקשה לי להאמין שתחזור פשוט אותו הדבר. בקשר
ללבטים אני בטוח שהם לא יפתרו ע.י שהיה בהודו, כמו שהשכלה לא
נוצרת לך במח ע.י שהיה באוניברסיטה, צריך לחפור קצת... אבל
הודו נותנת אחלה סביבה וכלים בשביל זה. סיכויי גבוהה שתחזור עם
יותר שאלות לארץ משנסעת אבל אולי הן יהיו יותר ממוקדות
ומצמיחות.
הייתי ממליץ לך גם להשלים וללוות את המסע עם קריאה, אם אתה
רוצה אשמח להמליץ.
תודה מנדי, על התגובה.
גם אני מאמין שעצם השהייה במקום כל כך שונה, מעוררת שאלות ובירור פנימי. אני מקווה שהדבר לא יגרום לי להתבצר אלא להיפתח.
בשבילי, עצם ההחלטה לנסוע, ועוד לבד, היא כבר שינוי מהדפוס שהייתי רגיל אליו. מבחינתי זהו בעיקר הרצון ללכת בדרך עצמאית משלי ולהרגיש שאני בוחר בדרך זו.
אשמח מאוד לקבל המלצות לקריאה.
בברכה,
יונתן.
היי מנדי
אני אשמח מאד גם לקבל המלצה על קריאה לקראת המסע
תודה
היה ועוד יש לי בראש רעיון לכתוב מאמר על 10 ספרים מומלצים
לקראת ובמהלך המסע להודו.
אני אנסה לכתוב כמה כאן,חלקם ודאי יראו בנאלים וברורים מאליהם
למי שאינו חדש בעולם של "הודו", אך אחרי הכל אלו אבני היסוד
הספרותיים (לדעתי):
- הודו יומן מסע, עזריאל קרליבך.
- איזון עדין, רוהינטו מיסטרי.
- הודו אמונות ודיעות, חיים שפילברג.
- אוטוביוגרפיה או סיפור ניסויי עם האמת, מ.ק. גנדהי.
שני ספרי בסיס על בודהיזם:
- מה שלימד הבודהה, ואלפולה ראהולה.
- להב היהלום, גשה מייקל רואץ'
פילוסופיה הודית (ספרי עיון):
פילוסופיה הודית קווי יסוד, שלמה בידרמן.
מסעות פילוסופיים: הודוומערב, שלמה בידרמן.
יוגה:
חוטים פילוסופיים ביוגה של פטנג`לי, דני רוה.
הבהגווד גיטא, תרגום איתמר תאודור.
ספרות כללית:
זן ואומנות אחזקת האופנוע, רוברט פירסיג.
נער החידות ממומביי, סויקאס סווארופ.
הטיגריס הלבן, ארווינד אדיגה.
כמובן שכשאכתוב את המאמר אפרט יותר על הספרים,
אשמח להרחיב אם יש שאלות על ספרים מסויימים, את חוטים
פילוסופיים ביוגה ואת איזון עדין טרם הספקתי לקרוא אך הם ללא
ספר מומלצים ביותר בתחומם.
מי שיש לו להוסיף לרשימה נשמח לשמוע