איך הפכו מאפיונרים לנבחרי ציבור בהודו?

כתיבה: שי צ׳רני | עריכה: סיגל קריב

ניו דלהי: הבחירות הלאומיות האחרונות של הודו העניקו ניצחון היסטורי למפלגה הלאומנית ההינדית, אשר בראשה עומד ראש הממשלה נארנדרה מודי. אך עם הבחירות ההיסטוריות, נחשפה גם שורה של עבירות כספים שונות, ואף חמור מכך – הבחירות האחרונות חשפו כיצד כוח וכסף יכולים להשפיע ולהאפיל על המוסר של הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם.

 

איך זה בכלל קורה?

קרוב ל-43% מהחברים החדשים של הבית התחתון של הפרלמנט ההודי, נבחרו – על אף שהם עומדים בפני כתבי אישום פליליים. יותר מרבע מכתבי האישום נוגעים לאונס, רצח, או ניסיון לרצח, על פי דו"ח של הארגון האזרחי של הרפורמות הדמוקרטיות.

הפירצה המשפטית, אשר מאפשרת למועמדים לדין להיבחר לפרלמנט, היא העובדה כי טרם הורשעו – בין היתר, משום שבבתי המשפט ההודיים יש הצטברות עצומה של כ-30 מיליון תיקים ומשפטים עומדים מהעשור האחרון, מה שיוצר סחבת נוראית בבתי המשפט ועיכובים, אשר מונעים את הרשעתם של הפושעים, אף הגדולים ביותר.

 

סחבת נוראית בבתי המשפט מונעים את הרשעתם של הפושעים הגדולים ביותר

כאשר נשאלים אותם חברי פרלמנט בנוגע להעמדתם לדין, אלה טוענים מיד לחפותם ומאשימים את יריביהם הפוליטיים בתפירת תיקים. מדובר במעגל נוראי, שמאפיין בעיקר מדינות עולם שלישי חשוכות (שהיינו רוצים להאמין כי הודו כבר איננה נכללת ביניהן). נהוג בהודו כי יריבים פוליטיים תופרים תיקים האחד לשני ולא אחת נראה, כי אושיות פוליטיות מעומדות למשפט בגין האשמות שווא. לפיכך, המפלגות הגדולות טוענות, כי לא יהיה הוגן למנוע מאנשים להתמודד לבחירות, אלא אם כן הורשעו דה-פקטו על ידי בית המשפט. בפועל, התוצאה היא שלפרלמנט ההודי, נבחרים עבריינים פליליים המגיעים לעמדות כוח בכירות ומכהנים בתפקידים בעלי השפעה.

 על פי החוק הקיים, רק מי שנשפט לתקופת כלא של שנתיים ומעלה, חסום מלהתמודד לבחירות.

אחת מאבני היסוד של מצעו של מודי, ראש הממשלה המכהן, בקמפיין הבחירות הקודם שלו בשנת 2014, הייתה המלחמה בשחיתות ופשיעה והמלחמה בהשפעת הכסף על הפוליטיקה. נראה כי מודי לא מימש את הבטחתו לבוחריו והתופעה רק החמירה והעמיקה בקדנציה הראשונה שלו בתפקיד.

בבחירות הארציות ב-2004, אחוז המועמדים לפרלמנט, אשר עמדו נגדם תיקים פליליים תלויים ועומדים, עמד על 24%, הנתון עלה ל-33% ב-2009, האמיר ל34% ב-2014 וכיום עומד על 43%!!! נתון בלתי נתפס בחומרתו! (הנתונים פורסמו על ידי י. קארישי, בכיר לשעבר בוועדת הבחירות הראשית).

 

הבטיח להלחם בשחיתות ובהשפעת הכסף על הפוליטיקה. אך התופעה רק החמירה

"מדובר במגמה שרק מתפשטת בהודו, ולא משאירה שום מפלגה פוליטית ללא פגע. אנחנו צריכים לחנך את קהל המצביעים לא לבחור את האנשים הללו." אמר ג'גדיפ ס. צ'וקאר, מייסד ADR (איגוד הרפורמות הדמוקרטיות)

איך זה התחיל?

השחיתות בבחירות בהודו החלה בשנות ה-60 וה-70, כאשר כמה פוליטיקאים הודיים החלו לפנות לאנשי העולם התחתון והפשע שיסייע להם בקניית קולות. "בבוא הזמן התחילו הפושעים להבין שהפוליטיקאים מנצחים בגלל הכסף או הפשעים שלהם, אז למה שלא יהפכו את עצמם למחוקקים? ההיגיון הוא שאם מישהו מהמשטרה רץ לבחירות, ביום בו יהיה מחוקק, אותה המשטרה תגן עליו. אז למה שאותו הדבר לא יעבוד בעולם הפשע?" אומר קארישי.

במדינת אוטר פרדש בצפון הודו, המאפיה לשעבר של דון מוכתאר אנסארי נבחרה לאסיפת המדינה חמש פעמים ברצף, למרות שיותר מ-40 תיקים פליליים תלויים ועומדים נגדה, כולל רצח.  

 

פושעים ומאפיונרים מסייעים לפוליטיקאים לקנות קולות, והופכים בעצמם לנבחרי ציבור

עוד פושע שהפך לפוליטיקאי הוא הארי שאנקר טיווארי, גם הוא מאוטר פראדש, אשר היה חבר בוועדה המחוקקת במשך 23 שנים ואפילו ניצח בבחירות בעודו עצור באשמת רצח!!!

 

קמפיין בחירות מכור

במהלך הקמפיין, פקידי ועדת הבחירות והגופים הממשלתיים תפסו סכומים בלתי נתפסים של מזומנים, אלכוהול, זהב, כסף שעונים יקרים ועוד חפצים בעלי שווי רב במשרדיהם של מפלגות פוליטיות. מדובר בכספי ומתנות שוחד שנועדו להישלח בתמורה לקולות. מה שנקרא – קניית קולות במיטבה.

הערך הכולל של הסחורה שנתפסה הגיע לכדי 500 מיליון דולרים! כולל 120 מיליון דולר במזומן – כמעט פי שלושה מהסכום שנתפס בבחירות בשנת 2014, על פי נתונים שפורסמו על ידי ועדת הבחירות.

אנליסטים מעידים כי נראה שהמפלגות הפוליטיות מעדיפות פרסים ומזומנים על פני אתיקה בסיסית. "הם חושבים כי לאנשים בעלי רקע פלילי יש סיכוי גדול יותר לזכות בגלל הכסף שלהם וכוח השרירים", אומר קארישי.

 

מתנות ושוחד בתמורה לקולות

בימים שקדמו להצבעות האלקטרוניות, כנופיות בהודו נהגו להשתמש בכוח הזרוע על מנת להשתלט על קלפיות ולהטות את ההצבעות.

אחת הסיבות למספר ההולך והגדל של חשודים פליליים היא העלות העצומה של מערכת הבחירות. על פי הערכות, עלות הקמפיינים של המועמדים השונים ומפלגותיהם בבחירות שהסתיימו במאי האחרון הגיעו לכדי 8.65 מיליארד דולרים. מדובר בסכום אסטרונומי וכמעט כפול מהסכום המוערך בבחירות של 2014, על פי דו"ח של המרכז ללימודי מדיה בניו דלהי.

על פי הדו"ח, הבזבזנית הגדולה ביותר הייתה מפלגת בראטיה ג'נאטה שסכום הוצאותיה הגיע לכדי 45% מסכום ההוצאות הכללי של כלל הקמפיינים! בסופו של יום, לא נראה כאילו ההוצאות הגבוהות קיבלו ביטוי במנדטים שכן המפלגה הצליחה להשיג אך 20% מהמושבים בפרלמנט.

מומחים טוענים כי הסיבה העיקרית לשחיתות היא השיטה בה מפלגות פוליטיות מקבלות מימון בהודו. על פי החוק היום, המפלגות רשאיות לקבל מימון מפלגתי מכל חברה/איש פרטי/גוף שרוצה לתרום, ללא הגבלת סכום. כמו כן, ניתן לתרום למועמדים/מפלגות באופן חשאי. התורמים אינם צריכים להצהיר באופן פומבי לאיזו מפלגה/מועמד תרמו ואילו המפלגות אינן מחויבות על פי חוק לחשוף את מקור כספיהם.

מפלגות רשאיות לקבל מימון מכל מי שרק ירצה לתרום, גם באופן חשאי – על פי חוק.

קרישי קורא לשקיפות מוגברת בקמפיינים ובאופן מימונם ודורש לשנות את החוק בהתאם. "האזרחים דורשים שקיפות, ואילו התורמים רוצים סודיות. כוחו של מי צריך לגבור?". קרישי בהחלט העלה שאלה חשובה, ופה בישראל, עם צרותינו שלנו, לא נותר לנו אלא להסכים עם אמירתו הנוקבת.