אריזה משפחתית

ההרכב: איתן ודגנית בר וארבעת ילדיהם: אלמוג (16), נבו (14), אשחר (9), אשל (7) ; מאיר ומיכל שחק וחמשת ילדיהם טל (17), יותם (15), יפתח (12), בארי (10), דגן (5) ; אמיתי ונעה קנריק ושלושת ילדיהם תם (10), בר (7), רז (שנה ו-9 חודשים)

הרקע: שכנים מיישוב יקיר שבשומרון

המשימה: לקחת את כל ה"ג'מעה" ולטוס יחד להודו.

מצאנו אותם: מקובצים ברחוב הראשי בבאגסו וישר ניגשנו לברר, כי מחזה כזה לא רואים כל יום. תפסנו אותם לשיחה על הטיול, הארגון, ההנאות והקשיים.

איך נפלה ההחלטה להגיע להודו?

דגנית בר (40): "לפני כשנתיים ישבנו ודיברנו על כך שבקרוב חלקנו חוגגים 40 שנות קיום. מכיוון שאירוע כזה מתקיים פעם בחיים חייבים לחגוג אותו כהלכה אז החלטנו להתחיל לחסוך למטרת טיול משותף. איפה, למה וכמה? את זה נחליט בהמשך. במהלך השנתיים הבאות הרעיון עבר גלגולים שונים ובסוף, רגע לפני קניית כרטיסי טיסה לטיול קראוונים באירופה בקיץ, הוחלט באופן ספונטני לחלוטין על שינוי תאריך ויעד. נוסעים להודו בפסח ולא צריך לנקות את הבית! כך מצאנו את עצמנו, 6 מבוגרים + 12 ילדים, מתגלגלים בדרכים במסע מטורף עמוס חוויות ורגעים שרק הודו מסוגלת לספק."

 

"6 מבוגרים ו-12 ילדים מתגלגלים בדרכים". בברכת חג שמח מדראמסלה

 

באילו קשיים אתם נתקלים עם הילדים?

מיכל: "להפתעתי היה יותר קל ויותר כיף משציפיתי. היה מגבש ומשפחתי וזה שהיו עוד ילדים נתן הזדמנות להנות מחברתם של המבוגרים. הקושי העיקרי היה מבחינת כשרות האוכל, כי כל משפחה שומרת כשרות ברמה אחרת וקשה להסביר לילדים למה לך אסור מאכל שלילדים ממשפחות אחרות מותר."

נעה קנריק (35): "הקושי העיקרי היה עם רז הקטנטונת (שנה ותשעה חודשים), שנוגעת בכל מה שהיא רואה ומכניסה לפה. בכלל ההודים מאד אוהבים תינוקות בלונדינים ורוצים לגעת ולהצטלם וזה קצת הציק."

 

איך הודו משפיעה על הילדים?

דגנית: "בני הנוער מאוד עצמאיים. לכל אחד יש כסף שלו, הם הולכים לבד, מתקשרים עם המקומיים, מתמקחים על מחירים, יושבים לבד במסעדות… תענוג לראות את העצמאות שלהם בארץ זרה, זה לא מובן מאליו. הקטנים לומדים משפטים בסיסיים באנגלית ואפילו כמה מילים בהינדי. הם מאוד סקרנים בקשר לתרבות ואורח החיים הכל כך שונה מזה שהם מכירים. הם לומדים שבהודו יש צורך בהרבה סבלנות, בין אם זה בהמתנה לאוכל במסעדה ובין אם זה בנסיעות ארוכות שאתה יודע מתי הן מתחילות אך לא יודע מתי יסתיימו…"

 

"הילדים לומדים שבהודו צריך הרבה סבלנות." בטרק ה'טריונד' בדראמסלה

 

מה המקום שהכי אהבתם ? האם המבוגרים התחברו למקום אחד והילדים לאחר?

מאיר שחק (42): "כל אחד מאיתנו אהב מקום שונה. אני לדוגמא טיפוס של נוף והליכה בטבע, אך באופן בלתי צפוי מבצר אמבר שבעיר ג'איפור שבה אותי. ברגע שנכנסתי לארמון הרגשתי שחזרתי בזמן למגילת אסתר, הפאר, הפרטים בקישוטים והחצרות עם הבריכות והעצים הכניסו אותי לאווירה."

טל שחק (17): "הכי נהניתי ברפטינג הגשום ברישיקש עם המדריך הנפאלי הכי קרבי שיש. נופים מדהימים, קופים, מים סוערים והרבה צחוקים – מי צריך יותר מזה?"

אשל בר (7) – "הכי כיף זה לנסוע בריקשה, במיוחד בספסל האחורי!"

 

האם אתם מצליחים למצוא גם קצת זמן לעצמכם (המבוגרים)?

איתן: "אחד היתרונות בנסיעה בקבוצה הוא שיש חברה לילדים. הילדים מאד התחברו אחד לשני ושיחקו המון ביחד, מה שהשאיר למבוגרים זמן לקפה / שיחות / ספר."

 

"הכי כיף בהודו זה לנסוע בריקשה!" הילדים תופסים טרמפ ברישיקש

 

הילדים התחברו קצת לתרבות ולילדים המקומיים ?

דגנית: "לרוב הם נשארים בינם לבין עצמם אך לאשל שלנו (7) יש קשר יוצא דופן עם ילדה מקומית שהחל בטיול הקודם שלנו להודו. לפני 4 שנים נסענו להודו כמשפחה ושהינו כשבוע בפושקר. התארחנו ב'עין השלישית'- גסט האוס השייך לבחור הודי הנשוי לישראלית. אשל, שהיתה אז בת 3 לקחה תחת חסותה את ביתם שיה. לקראת החזרה לפושקר אשל התרגשה שהיא הולכת לפגוש שוב את שיה התינוקת, שבינתיים גדלה והיום היא כבר בת 5. המפגש היה מרגש והשתיים התחבקו ארוכות. כל שהותנו במקום הן שיחקו ובילו יחד ובשבת התקיים טקס על שפת האגם הקדוש בו הילדות המקומיות הכינו מנחות פרחים צבעוניות והשיטו אותן על המים. הלכנו לראות את שיה וחברותיה משתתפות בטקס, זו היתה חוויה מיוחדת במינה."

 

"חוויה מיוחדת במינה". אשל ושיה באיחוד המרגש

 

מה הקשיים בארגון הטיול מבחינה דתית?

מאיר: "הבעיה העיקרית היתה עניין הכשרות. ההכנות היו כמו למבצע צבאי – היערכות מוקדמת ותרגול לפני בבית לראות שהכל עובד ומצליח. אם לשמור כשרות בהודו זה מבצע מורכב, לשמור כשרות בפסח בהודו על אחת כמה וכמה. מיד אחרי פורים עברתי בין כל רשתות המזון בארץ פעם אחר פעם, ללקט את המוצרים הכשרים לפסח. בסופו של דבר יצאנו עם תיק של 20 ק"ג עם מזון כשר וחוץ מזה לפני שיצאנו מהארץ שלחנו בדואר 2 חבילות של 10 ק"ג לנקודות שהייה בדרך (חבילה למנאלי וחבילה לדרמסאלה). הבאנו גם נפה חשמלית, סיר, מחבת רגילה ומחבת להכנת פיתות. בסופו של דבר ההכנות הוכיחו את עצמם מעל ומעבר."

 

חבילת המצות הגיעה מהארץ לבית החב"ד בדרמקוט! 

 

תעשו זאת שוב?

מיכל: "מקווה להגיע שוב להודו במסגרת טיול אמהות ובנות. עם כל הילדים מקווה לצאת שוב לטיול, אך לא בהודו."

נעה קנריק: "נראה לי שתוך 15 שנה אני נוסעת שוב להודו כדי לבקר את הבנות שבטח יהיו בטיול אחרי צבא…"

 

יש לכם טיפים למשפחות דתיות הנוסעות עם ילדים?

דגנית: "לשומרי שבת – לנסות לתכנן את המסלול כך שלפחות בשבתות תגיעו לבתי חב"ד/ בית יהודי. לא רק בשביל האוכל הכשר אלא גם בשביל התפילה, הקידוש ואווירת השבת.

ובהקשר לילדים- להשתמש כמה שיותר ברכבות ולהזמין מקומות לפחות שבועיים מראש לקרונות הטובים יותר. נסיעה ברכבת הרבה יותר קלה ופשוטה לילדים מאוטובוס או מונית פרטית. אפשר לקום ולהסתובב ולא 'כלואים' בתוך מושב הרכב. גם טאבלט עם סרטים עוזר לנסיעות ארוכות. דבר נוסף הוא לערב את הילדים אפילו בשלב התכנון. טרם היציאה מהארץ מומלץ לעבור עם הילדים על המסלול באופן כללי ולספר להם מעט על התרבות המקומית. אנחנו אפילו הדפסנו חוברת ובכל נקודה אליה הגענו אחד הילדים עמד והקריא בפני כל הקבוצה את העמוד המתאים. "