בזכות הקורונה: 15 שניות של תהילה

כתיבה: מור יהב פרץ |  עריכה: סיגל קריב

אוהד היה באלאפי, קרלה כאשר הרשויות המקומיות החלו את צעדיהם הראשונים לקראת ההסגר בעקבות הקורונה, את החוויה המשוגעת והלא שיגרתית שלו הוא בחר לשתף איתנו –

איפה הקורונה תפסה אותך?

הקורונה תפסה אותי במדינת קרלה, קרוב לקצה הדרומי של הודו. תחילה נתקלתי במעט מההשפעות שלה על הטיול, כמו כשלהפתעתי ענו לי שסכרKarapuzha  סגור "כמו כל האטרקציות התיירותיות בסביבה, בגלל התפשטות הקורונה". הבנתי שהמצב מורכב, אבל קיוויתי שהוא לא יחריף יותר ואוכל להמשיך את הטיול שלי כמו שתכננתי. לצערי, הבנתי שהמצב חמור. בערב השני שלי בהוסטל, בכפר אלפי במדינת קרלה, בעל ההוסטל הודיע לי ולכ-15 מטיילים נוספים שנכנסו הנחיות חדשות של הרשויות המקומיות, לאור התפשטות הקורונה במדינת קרלה ושכולנו מקורקעים למתחם ההוסטל ל-14 יום עד שתתקבלנה הנחיות חדשות. היה ניכר שהוא מבולבל וכמובן שגם אנחנו. למחרת כשהדברים התבהרו, הוא הציג בפנינו 3 אפשרויות לצאת מההוסטל – עם הימים רוב המטיילים אכן טסו מחוץ לקרלה, בין אם לצפון הודו ובין אם למדינות הבית שלהם. כעבור 4 ימי הסגר, נותרו בהוסטל בחור נפאלי, בחורה הודית, בעל ההוסטל ואני.

 

אז איך יצא שהיית פרזנטור רפואי?

בבוקר היום ה-4 להסגר, הודיע בעל ההוסטל שהצליח לסדר לבחור הנפאלי ולי בדיקת קורונה בבית החולים הממשלתי הקרוב. תוך כשעה הגיע נהג מונית ונסענו בליווי בעל ההוסטל לבית החולים הממשלתי באלפי. הגענו למחלקת הבידוד המיוחדת לקורונה בפאתי בית החולים הממשלתי. כל העובדים היו לבושים בחליפות, מסכות פנים, כפפות ומשקפי מגן. מחזה מלחיץ…

 

 

ניתנו לנו מסכות פנים ונכנסנו לחדר סטרילי ונקי בתוך המחלקה. היה מאוד שקט והיינו הפציינטים היחידים במחלקה. בדקו לנו דופק, לחץ דם, חום ונלקחה מבחנת דם אחת. לאחר מכן הועברתי לחדר נפרד, בזמן שחברי הנפאלי עבר בדיקת משטח גרון.

 

כשהוחזרתי לחדר הראשון לאחר מספר דקות, הושבתי גם אני לבדיקת משטח גרון. בשלב הזה עמדו מולי שתי אחיות שבדקו אותי ואח נוסף שהחזיק אייפון בתוך שקית ניילון אטומה וצילם את האירוע. שאלתי אותו מדוע הוא מצלם והוא השיב "למטרות הדרכה". שאלתי "זה אנונימי?" והוא השיב לי "כן כמובן". משום מה הרגשתי בטחון עצמי ושלווה וכבר לא היה לי אכפת שאני מצולם בסיטואציה ההזויה הזו. תוך כדי צילום הסרטון, האחות שביצעה את הבדיקה הסבירה בפירוט למצלמה כל צעד וצעד בבדיקה תוך כדי שהיא מבצעת אותה עליי. הבדיקה הייתה קצרה אבל מאוד לא נעימה. כשסיימנו הודיתי לצוות והונחיתי לצאת מחוץ למחלקה חזרה למונית. נשאלתי במבט חמוץ "מתי אתה מתכנן לחזור למדינה שלך?" והשבתי לצוות "אני מקווה שהכל יתאזן ולא אאלץ לחזור בקרוב". הם לא אהבו את התשובה שלי ואמרו "זה זמן בו כל אחד צריך לחזור לביתו". באותו רגע ביקשתי מבעל ההוסטל שיבקש מהאח שצילם את הסרטון להעביר לנו אותו כדי שתהיה לי מזכרת. הם החליפו מספרים ונסענו במונית חזרה להוסטל.

סרטון ההדרכה:

 

 

כעבור יומיים, הודיעו לנו שהתשובות שלנו חזרו עם תוצאה שלילית! ארזנו את חפצינו כל אחד לדרכו. תכננתי לקחת את הרכבת היחידה שנותרה למומבאי, אשר לאחריה הודו נכנסה (ועודנה) לעוצר תחבורה מוחלט. בשלב הזה, כבר הגעתי להבנה שכנראה שאצטרך לעזוב את הודו… עטיתי את מסכת הפנים שקיבלתי בבית החולים ולקחתי ריקשה מההוסטל לתחנת האוטובוס של אלפי. אכלתי תאלי לצהריים במסעדה צמודה שהייתה פתוחה ועמוסה באופן שגרתי. למרות שהוא היה בינוני למדי, נהנתי ממנו כמו בנאדם שאכל רק Takeaway כבר 6 ימים.

 

ואז גם הצטלמת לערוץ מקומי?

כשסיימתי הלכתי לרציף לתפוס אוטובוס לקוצ׳ין, משם יצאה הרכבת שלי למומבאי. ברציף קיבלתי מבטים חושדים, האקלים לתיירים כבר היה מאוד לא נעים בשלב הזה. בחור מקומי צעיר שאל אותי באנגלית מהיכן אני ומה אני מרגיש בימים אלה כתייר. אחרי ששוחחנו כדקה, הוא הציג את עצמו ככתב מקומי בחדשות Bharat שמבקש לתעד את המצב באלפי בימים אלה. הוא ביקש ממני להגיד את הדברים הללו גם מול המצלמה שלו. סיפרתי שהרשויות במדינת קרלה נהגו בי באופן ראוי ומכובד, שהופנו אליי מבטים מאשימים מהתושבים ברחובות אלפי מעצם היותי זר, שילדים צעקו לעברי "קורונה קורונה" למרות שבפועל נמצאתי שלילי לנגיף ושהמצב בישראל נמצא בסגר חריף יותר ממה שהיה בהודו באותו זמן (מיותר לציין שהיום הסגר בהודו נותן נוק-אאוט לסגר הישראלי…). לאחר ראיון נעים של כחמש דקות, נפרדנו ועליתי לאוטובוס שלי לקוצ׳ין.

 

ללא ספק חוויה שלא תישכח כל החיים – בעיקר כשיש לה כזה תיועד!