גם הם צמאים לאהבה: בואו לעזור לחיות פצועות

כלב בלי רגל קדמית. זה הדבר הראשון שאני רואה כשאני נכנסת למקלט החיות 'אנימל אייד' באודייפור. ליתר דיוק – כלב בלי רגל קדמית נובח בטרוף על שני כלבים בריאים שעומדים מהצד החיצוני של גדר המקלט. 

לוקח זמן להבין שמשהו שונה אצלו – בהתחלה הוא פשוט שוכב, נח, וכששני האחרים מתקרבים הוא מתקדם אליהם בדרך לא דרך ונובח כאילו הוא ממש מהווה איום. מהאופן בו הם נובחים בחזרה נשמע שהם באותה דעה. 
"הוא הגיע לפה אחרי תאונה שעבר", מסביר לנו מדריך הסיור באנגלית מצוינת. "שחררנו אותו אבל הוא חוזר שוב ושוב אז נתנו לו להשאר ועכשיו הוא מרגיש שהוא השומר של המקלט."

"לוקח זמן להבין שמשהו שונה אצלו"

בהחלט יש על מה לשמור –  מקלט 'אנימל אייד' חולש על שטח גדול שמחולק למספר אזורים ונותן מענה רפואי ואנושי למגוון עצום של חיות. יש אזור לכלבים עם בעיות עצבים (אחד מהם רועד כל הזמן בחוסר שליטה כתוצאה מהתחשמלות), אזור לכלבים עם בעיות עור ("אנחנו מורחים להם משחה שתעזור להם אבל לפעמים גם אחרי ההחלמה המראה של העור לא משתפר והם נראים חולים. אז אנחנו משאירים אותם פה מכיוון שברחוב המצב הזה ימשוך אליהם עוד התעללות כי אנשים יפחדו שהם מדבקים" מספר המדריך),  יש גם אזור לפרות שנפגעו – עם זכר אלפא שמנהל את העניינים (אבל נשכב על הגב כמו כלב כשמלטפים אותו) ופר אחר בשם 'הענק העדין' (Gentle giant) שזכה לשמו כי הוא עצום ונדרשו שני אמבולנסים להביא אותו למחסה אחרי שנפגע. למרות גודלו המאיים הוא מתייחס ברוך לכולם (הוא מחכך בך את האף כמו חתול). יש גם פרות במצב אנוש שמחוברות לאינפוזיה, כי אכלו יותר מדי פלסטיק ועכשיו כבר אי אפשר להציל אותן. מלבדן נמצאים במקלט גם קוף עיוור, עיזים, חמורים, חזירים ועוד, כולם בשלבי החלמה שונים.

"פרות במצב אנוש המחוברות לאינפוזיה כי אכלו יותר מדי פלסטיק"

אנחנו ממשיכים לאזור של כלבים עם בעיות נכות, חלקם מחוסרי גפיים וחלקם משותקים ברגליים האחוריות. כדי להתקדם הם צריכים לגרור את עצמם, באופן זהה לדרך שבה קבצנים מרחבי הודו נעים – ישיבה וגרירה לפנים בעזרת הזרועות. יש משהו שמכניס קצת לשוק, לראות חצר שלמה של כלבים כאלה, אבל אחרי כמה דקות זה הגיוני לגמרי. אין ניגוד אליהם בדמות כלבים בריאים, יש רק אותם והם מתנהגים כרגיל. הדבר היחיד ששונה מהכלבים שאנחנו מכירים מהבית הוא הצימאון שלהם לחיבה ולתשומת לב. הם מתחרים בינהם על יחס מעובדי המקום ומהמתנדבים (התפקיד הרשמי כמתנדב הוא לעשות להם מסאז', אבל בפועל הליטוף והיחס הם מה שהם הכי רוצים לקבל). אנחנו תוהים אם הם מרגישים הבדל מלפני התאונה ואחריה, עכשיו כשהם כאן ומוקפים בכלבים אחרים באותו מצב. לא משנה מה התשובה, נראה שממש טוב להם.

"צימאון לחיבה ולתשומת לב".

'אנימל אייד' הוא מסוג המקומות ששתי דקות בו מספיקות כדי לשבות כל מבקר בכנות של העשייה. הצוות מסור לבעלי החיים והם בתורם לומדים לסמוך עליהם מחדש אחרי המציאות הקשה שחוו בחוץ. כלב אחד רץ למדריך שלנו, והוא מתכופף ללטף אותו ומספר: "כשהכלב הזה הגיע למקלט הוא לא נתן לאף אחד להתקרב אליו. הייתי עושה צעד אחד לכיוונו כדי ללטף אותו והוא היה נרתע. המשכתי לנסות להתחבר אליו עד שהוא הכיר אותי. כשגיליתי מה הסיפור שלו הכל התבהר – בחוץ היכו אותו במוטות ולכן הוא פחד כל כך כשהגיע הנה."

איך בעצם יודעים מה גרם לפציעת הבע"ח?
'אנימל אייד' עובדים לפי שיטה ייחודית שמשלבת הסברה בקהילה וטיפול בחיות עצמן. הם נסמכים על אנשי הקהילה שיתריעו כשהם רואים חיה פצועה ושולחים אמבולנס שיביא אותה למקלט, שם היא מקבלת טיפול רפואי עד להחלמתה. אז הארגון יוצר קשר עם המתקשר – מרגע שחרורה לרחוב החיה באחריותו. עליו להשגיח עליה ובמידה וקורה לה משהו ליצור קשר עם המקלט. 
בכל יום כ-150 חיות ב'אנימל אייד' מקבלות טיפול מציל חיים ומפתיחת המקלט ב-2002 טופלו בו יותר מ50,000 בעלי חיים. 
מי שטייל בהודו יכול להעריך לאיזו עבודת חינוך מחדש נדרשו אנשי המקלט, בארץ שבה הכלב נחשב לחיה נחותה והתעללות בהם היא לא אירוע נדיר אלא אפילו מקובל.
עד שהמצב ישתנה 'אנימל אייד' יהיו שם כדי להגביר מודעות ולהציל חיים.