דווקא עכשיו מטיילים בהודו

עריכה: סיגל קריב

בימים אלה, מי בכלל חושב על הודו? בקושי לצאת מהבית אנחנו יכולים, ועל חו״ל בכלל אין מה לדבר. אולי למעט הנוסעים ליוון והאזור. הודו , הרגילה לעשרות אלפי המטיילים הישראלים המבקרים בה בשנה רגילה, נראית כרגע כבלתי אפשרית,  סגורה לתיירים.  באפריל האחרון בפרוץ הסגר הראשון של הקורונה - אלפי הישראלים שהיו בה פונו ממנה בטיסות חירום וחולצו לארץ. רוקנו את הודו מישראלים,  מצב מוזר מאוד ביחס ל-30 השנה האחרונות.

אז הודו ריקה מישראלים, האמנם?   

אז זהו, שלא בדיוק!  יש עדיין קומץ מטיילים נועזים שבחרו למרות הכל,  להישאר בהודו ולמעשה הם חווים חוויה מיוחדת במינה והם שם עדיין,  מאז תחילת השנה.

שוחחנו עם שניים מהם וקצת קינאנו האמת. הסיפור שלהם הפך את הטיול (המפתיע והלא שגרתי גם ככה לכל מטייל בהודו),  למעצים ולא שגרתי במיוחד.

איך התחיל הטיול?

רותם חתוכה, בת 21 ממעלה בגמלא: "המראתי להודו ב-3.3.20,  ממש בתחילת משבר הקורונה.  לא ממש ידעתי מה זה הודו, מה זה צפון, מה זה דרום,  אבל זרמתי עם חבר מהצבא שאמר לי שהוא נוסע לשנה.  לא חשבתי על הרבה זמן, הוצאתי ויזה ל-3 חודשים בלבד והערכתי שאהיה בהודו כחודש וחצי. מכיוון שהקורונה כבר התחילה, אנשים ייעצו לי לא לנסוע אבא שלי קיווה שאשאר בארץ,  אבל אני הייתי נחושה לנסוע ושום דבר לא עצר אותי".

שמואל בן נתן, בן 25 מצפת: "המראתי להודו מוקדם יותר מרותם, ב-11.2.2020, ממש בתחילת משבר הקורונה.   זה היה אז רק בסין, ואולי שמעו על 3 מקרים בהודו. כשהייתי בדרך לשדה התעופה, אחי הקטן ניסה לשכנע אותי לא לנסוע,  הוא אמר לי:  'תישאר, אני אשלם עליך את כרטיס הטיסה שהוצאת!'.  אבל המראתי בכל זאת,  גם כן חשבתי שהטיול יהיה די קצר, תכננתי חודש וחצי עד חודשיים.  נחתתי נחיתה קשה בהודו... לא רק הלם הודו הקלאסי אלא גם תכנון (שאח״כ צחקו עלי לגביו) להתחיל בשבוע בדלהי ואז להמשיך לגואה וכבר קניתי את הקונקשן.  בדלהי היה שוק הודו,  נסיון עוקץ בדרך למיין באזאר ורושם התחלתי די שלילי.  לאחר שבוע המראתי עם חבר שהיה איתי אז לגואה,  והוא, שהיה בהלם גם,  אמר לי 'תכלס, אם המטוס במקום לגואה ימשיך לישראל אני לא אתנגד..."

הסגר הגדול

בתאריך 24.3.2020,  בבת אחת,  בהודעה של ראש הממשלה נרנדרה מודי לאומה,  הודו נכנסה לסגר קשוח של כחודשיים.  אלפי ישראלים נתקעו במקומות שבהם היו באותה העת. רכבות אוויריות החלו להחזיר את המטיילים בסיוע של משרד החוץ הישראלי וחברת אלעל.

שמואל:  הייתי בפושקר והספקתי להגיע לרישיקש מספר ימים לפני הסגר.  מצאתי את עצמי נשאר ברישיקש 4.5 חודשים (!).  לאחר סגר קשוח בהתחלה, איפשרו בהמשך גם לצאת לטיולי אופנוע בתוך מדינת אוטרקהאנד וזכיתי לבקר במקומות כגון אוטרקהאבד מסורי קנטאל צ'אנבה קונג'פורי.

רותם:  אנחנו בדיוק התחלנו טיול אופנועים מפושקר לרישיקש,  אבל הספקנו להגיע רק עד ג'ייפור כשהבנו שיש סגר גדול וחזרנו על עקבותינו לפושקר.  שם נשארנו במהלך הסגר 3 חודשים.  כשהתאפשר - עברתי לרישיקש לחודש וחצי נוספים ושם הכרתי את שמואל והחבר'ה שהיה איתם שם.

סגר בפושקר.  חולמים להגיע לקאסול

שמואל:  רישיקש הייתה ריקה לחלוטין,  רחובות שוממים.  בילינו את הזמן ביחד מספר ישראלים שנשארו שם.  למעשה התאפשר לנו גם כלכלית להישאר זמן רב ובזול, שכן הגסטהאוסים כולם היו ריקים ויכולנו לשלם על גסט האוס שבדרך כלל עולה 1500 רופי, רבע מחיר בערך! ממש מחיר ריצפה.  זאת בכלל חוויה לראות את הודו ככה,   חוויה שישראלים בדרך כלל לא יכולים לראות.

רותם:  נשארנו בפושקר, לאחר שרוב הישראלים התפנו,  ממש קומץ ישראלים אולי 10.  בית חב״ד בפושקר היה מושלם!  ושימי מושלם! (הרב של בית החב״ד המקומי) הם אירחו אותנו מאוד יפה ועשינו שם תמיד שבתות.  תכננו לעשות את ליל הסדר שם (חשבנו שזה יהיה בית החבד היחיד בהודו שיעשה סדר פסח),  אך ממש ביום האחרון המשטרה המקומית חששה מהתקהלות של ישראלים בבית חב״ד ואסרה על פתיחתו ביום ליל הסדר.  זה לא עצר את שימי  - ששלח הגדות, אוכל, בקבוקי יין לכל הישראלים המפוזרים בפושקר. היה לנו סדר שלא יישכח,  10 אנשים בגסטהאוס וגם השתכרנו מ-4 בקבוקי היין ששימי שלח...

ליל הסדר 2020,  קומץ הנשארים בפושקר

שאלת השאלות - מדוע לא חזרתם ברכבת האווירית עם כולם?

שמואל: האמת שרציתי לחזור, אין מישהו מהנשארים פה שלא חווה משברים של לחזור.  אבל חבר שלי בן, היה נחוש להישאר והוא שכנע אותי.  זה היה מרגיע שנהיה ביחד כאן. וחשבתי על המשך בצפון. אל תשכחו שלא ידענו לכמה זמן יהיה הסגר. חשבנו שזה למספר שבועות וכל פעם זה התארך והתארך.  ההורים שלי לא דאגו עליי בשל הקורונה,  למרות שאמא שלי רוצה לראות אותי כל הזמן מגעגוע...

רותם: אני מאוד לא רציתי לחזור, לא הרגשתי שמיציתי. הצפון קרא לי... הורים שלי פירגנו ולא היו לחוצים.  אמא שלי המלכה אפילו הרגיעה חברי משפחה בקבוצת הווטאספ שאמרו לה שהשתגעתי. היא כתבה להם: 'רותם בסדר, תראו אותה בתמונה הזו...' 
היא סומכת עליי.

רותם בתמונה שאמא שלחה להרגיע את קרובי המשפחה..

המשך הטיול

שמואל: בסופו של דבר הצלחנו להגשים את חלומנו ולעבור מרישיקש למדינת הימאצ'ל.  זה לא היה קל וחיכינו שעות ארוכות במחסומי הכניסה למדינה,  שהייתה ונשארה מדינה ירוקה ודרשה גם בדיקות קורונה בכניסה בתוקף 72 שעות. הראינו להם בדיקות ונכנסנו.  היינו בקאסול,  בדרמסללה והיה מדהים. עלינו לקירגנגה שבפרוואטי ופשוט המקום היה ריק ושומם - חוויה מדהימה במעיינות החמים. עשינו את ראש השנה בצפון ולאחרונה הסגר הוקל וכבר יותר קל לנוע. עברנו דרומה, קצת קשה בימים אלו לטייל בהודו בתחבורה ציבורית כי היא לא מסודרת ודורשת הרבה החלפות.  הצלחנו להגיע לדלהי ומשם לקחנו רכבת לגואה. 

רותם: "זאת הייתה הרכבת הראשונה שלי בהודו לאחר 8 חודשים!  פחדתי מרכבות לפני כן ודווקא מאופנועים לא... והאמת -  הרכבת הייתה חוויה מדהימה במיוחד כי אפשר לפתוח את הדלת.  גואה ריקה לגמרי,  רק המשפחות שגרות שם ואולי מטיילים בודדים. יש בזה משהו כייפי, אני מרגישה כמו חלוצה שמגיעה לגואה,  מקום ריק!".  עכשיו המשכנו לדרום דרך קרנטקה ובמקומות מסויימים השתמשנו בטרמפים בתשלום בסגנון הובר. עכשיו אנחנו מטיילים כשותפים שנינו בטאמיל נאדו.  אנחנו במקום מאוד לא מתוייר כרגע וזו חוויה!  מכאן נמשיך לואטה, שגם היא ריקה מישראלים!  יש שם משפחה ישראלית אחת שגרה,  אז יהיה נחמד לבלות עם ישראלים.  אולי עוד ישראלי אחד יגיע.

הרכבת לגואה - עם בן, רעות וסופי מלונדון

כמה ישראלים מטיילים כעת בהודו?

שמואל: ספרנו וחישבנו את זה הרבה,  ואנחנו מעריכים שבסביבות 50 מטיילים ישראלים ממשיכים בטיול שלהם כמונו.  אנחנו די יודעים אחד על השני ויש לנו קבוצה בווטאספ.  זה לא כולל ישראלים שגרים פה דרך קבע, בתי חב״ד,  משפחות וכו'.

שמואל מנסה לקנות כרטיס רכבת,  עומד בתוך העיגול המסומן

אז איך אתם מסכמים את הטיול בתקופת הקורונה בהודו?

רותם:  האמת, הרווחנו - טיול ארוך משחשבנו,  בהודו ריקה מישראלים.  למעשה, יכולנו להאריך את הויזה כל פעם בחודש באינטרנט, משהו שאי אפשר לעשות בימי שיגרה.  ממשלת הודו מאפשרת לנו להישאר תחת הסעיף של "אין טיסות ואין לנו איך לחזור".  האמת?  אם היינו רוצים יש טיסות :) קונקשן יקרות... אבל אנחנו לא רוצים. יש משהו במצב הזה שהוא מדהים,  ואולי אפילו לא בא לנו שייפתחו שוב... ככה הודו היא רק שלנו וזה יכול לבאס שיבואו המוני תיירים וישתלטו לנו על הבית :)  אבל אני מבינה מאוד את הישראלים שרוצים לבוא לפה ובצדק!

שמואל: ממש צריך להגיד תודה לקורונה!  בזכותה קיבלתי טיול ארוך שלא ציפיתי לו.  אם היית שואל אותי לפני כמה חודשים הייתי בטוח שאת החגים כבר אעשה בארץ.  אני אישית לא מפחד להידבק מקורונה בגילי.  לך תדע אם כבר נדבקתי ואני לא יודע מזה?  יותר מזה, אני לא צריך לחשוש שאדביק את המבוגרים יותר היקרים לי בארץ.  האמת - אתם חושבים שאני נועז?  אח שלי גם נמצא בהודו עכשיו!  והוא הצליח להגיע ללאדאק לאחרונה,  אני לא אופתע אם הוא התייר היחיד שם.

״צריך להגיד תודה לקורונה״ שמואל בחוף פלולים - ריק מאדם!

יום הולדת לרותם! חגיגה בגואה עם קומץ הנשארים

קיבלתם דוחות?  מסכות?

רותם: פעם אחת בבנגלור 2 שוטרים קפצו עליי כי המסיכה הייתה על הסנטר.  אבל שמואל אלוף בלדבר עם שוטרים הודים ושכנע אותם לרדת מזה, שאל אותם שאלות על רכבות וכו'...יש לנו חבר יחיאל שיש לו פחות מזל עם דוחות... שוטרים עוצרים אותו הרבה :)

יחיאל - מסתבך עם שוטרים הודים  :)

מי שרוצה לשמוע עוד חוויות משמואל – חפשו את עמוד האינסטגרם שלו: shmuel.bn@

צוות הודו סי או אי אל