אחרי שניגב חומוס בשביל וגם ברח ממנו קצת החוצה, טל חזום מספר וממליץ לכולנו על שתי אפשרויות הטיול, היתרונות והחסרונות ואפילו לא תאמינו..על האופציה לשלב ביניהן!
קריאה מהנה
שביל החומוס- אפשר לאהוב אותו, אפשר לשנוא אותו, אך אי אפשר להתעלם ממנו. קשה לא למצוא את עצמך מכתת רגליך בשנקין ההודית, הלא היא מנאלי, בניסיונות להתחבר לשורשים הישראלים שלך כשאתה מוריד אספרסו קצר, מכרסם את העוגייה של דילן, יושב עם החברים שהכרת בדלהי, עשית איתם ראפטינג ברישיקש ויוגה בדרמקוט. הדינאמיקה הזו ממכרת- כולם מכירים את כולם. נוצרים קשרים אנרגטיים בין כל הישראלים שהולכים לאורך המסלול הידוע מראש שמונע ע"י מזג האוויר ועונות השנה. אתה גם משכנע את עצמך שאתה לא מבין את הבדיחות באנגלית, שהאירופאים קרים, ושב"שורש" יש את הקובה סלק בדיוק כמו שסבתא שלך עושה. לפיכך, אין זה סוד שהמסע הרוחני העמוק שאתה נוסע לעשות אחרי הצבא מרגיש לעתים כמו ישיבה ממש ארוכה על גג של חברים בתל אביב. כמובן שיש הרבה יתרונות לשביל החומוס- אתה זוכה להכיר לעומק אנשים. היכולת להרגיש כל כך קרוב על סמך מכנה משותף שהוא בסך הכול ארץ המוצא היא לא מובנת מאליה. מעגל החברים שאתה רוכש, משנה לך את החיים בארץ ומזמן לך חיים מלאים באנשים שטיילת איתם. ובכל זאת, כל מטייל מרגיש את הצורך גם להתנתק מהמוכר, לפגוש את עצמו בסיטואציות מאתגרות ולהתנסות בדברים ומקומות חדשים. אז הנה כמה הצעות לחובבי החומוס שמחפשים לסטות ימינה ושמאלה, ולו לכמה ימים.
עמק צ'אמבה
מדינה: הימאצ'ל פארדאש
לעמק צ'אמבה ניתן להגיע דרך אחת מסוכנויות הנסיעות בדראמסללה. הנסיעה אליו לוקחת בין 6-10 שעות. כשמגיעים לעמק אחרי נסיעה ארוכה בלוקאלים, מרגישים כמו בתוך תמונה סוריאליסטית- קרחת יער ענקית, המוקפת יער עבות. במרכז קרחת היער- מספר מצומצם של גסטהאוסים. במהלך תקופת הקולוניאליזם הבריטי היא הייתה כפר נופש בריטי והדבר ניכר באסתטיקה ובאופן בו שימרו אותה. בסופי השבוע האוכלוסייה המגיעה לשם היא בעיקר הודים ממעמד הביניים. הם מאוד חברותיים, תמיד שמחים להצטלם איתך, לצלם אותך, לנהל איתך שיחה על המצב הבטחוני עם קשמיר, ולהצטלם איתך מצטלם איתם. יש שם אטרקציות-הודו כמו בועות ענק מגומי שאתה נכנס לתוכן ומתגלגל, צמר גפן מתוק וורוד ואווירה מאוד פסטיבלית. שפכי נחלים חוצים את קרחת היער, פרות (מטופחות!) וכבשים מתהלכות, מקדש שמתרחשות בו חתונות כמעט פעם ביום, מה שתמיד מזמן אווירה שמחה וחברותית. כמו כן, מומלץ להגיע כמה אנשים יחדיו, שכן לבד אין הרבה מה לעשות שם. הלינה בגסטהאוס היא בעלות סבירה, אך יותר יקרה מגסטהאוס התכלבות ממוצע. אולם, המחיר כולל ארוחת בוקר ויש שם כמה מסעדות מעניינות שמכינות מסאלה דוסה לאורחיה הדרומיים.
קולה ביץ'
מדינה: גואה
קולה ביץ הוא יעד די מוכר לתרמילאי הדרום, אך נוהגים להגיע אליו ליום אחד מפאת מחירי הלינה המופקעים (כמה אלפי רופי ללילה). הוא שוכן על רצועת החופים של גואה, כ-20 דקות נסיעה צפונה מפאלולם. בקולה ביץ' תמצאו אגם מים מתוקים מדהים עטוף בצמחיה פראית ולגונות כחולות המתפתלות בין העצים שעל החוף. הטוויסט שאני יכול להציע לכם, הוא לקנות אוהל במחיר סביר באחת החנויות בערים, ולרדת לחוף כשאתם מצוידים באוהל מתקפל, ציוד מחנאות בסיסי ואוכל לכמה ימים. את האוהל ניתן להקים כמעט בכל מקום, ועם הציוד הנכון, אפשר להקים זולה מכובדת שתאפשר לכם להעביר כמה ימים קסומים. האגם, הצמחיה, הים והעובדה שאין הרבה אנשים מייצרים אווירה אינטימית, טבעית ומעוררת השראה- זהו זמן טוב להתאמן על המפוחית, הפוייז ושאר הכלים שנלווים אליך במסע.
סדהנה פורסט (sadhana forest)
מדינה: טאמיל נאדו.
ליד אורוויל, מעוז הקהילות הבינלאומיות בהודו, שוכנת חווה אקולוגית שמנוהלת בידי זוג ישראלים מקסימים שהגיעו להקים מסגרת וולנטרית. מטרתה- לשקם את היער בעזרת מתנדבים מכל העולם, תוך חוויה ערכית למתנדבים של קהילה, יצירה ואקולוגיה. יהיה זה חטא לתמצת את החוויה בסדהנה בכמה שורות, שכן אתה נכנס לעולם שונה ומהפכני שמחולל שינוי ביער של אורוויל ובחיי המתנדבים. בין אם באת לשבועיים (התקופה המינימאלית בה תוכל להיכנס לחווה) או לתקופת זמן יותר ממושכת, סדהנה פורסט תעצב ותכוון את חייך מחדש. המרקם האנושי מכיל אנשים מכל רחבי העולם שהמכנה המשותף שלהם הוא ערכים אקולוגים ורצון לחוות את חיי הקהילה המיוחדים האלו. במהלך היום כל מתנדב קם לעבודת בוקר- בד"כ נטיעת עצים ושיקום את היער. לאחר מכן בסיבוב העבודות השני (שקורה לפני ארוחת הצהריים), מתחזקים את המבנים של הקהילה- אוטמים חורים בסנאדות מפני טרמיטים, קוטפים עלים המיועדים למאכל ומרפא ועוד עבודות רבות ומגוונות. כל אחד יוכל למצוא את העבודה שיתחבר אליה. לאחר ארוחת הצהריים, הזמן מוקדש לסדנאות וולנטריות שהמתנדבים מעבירים- סדנאות תנועה, אומנות ומוזיקה. בנוסף, כל ערב מתקיימת משבצת קבוצתית ופעם בשבוע- ערב במה פתוחה. פינת חמד בחווה היא בריכת בוץ ענקית בה אתה מוזמן להשתכשך בזמנך הפנוי. כמו כן, החווה האקולוגית לא מכניסה אוכל מעובד, והארוחות מכילות מזון טבעי ומזין (וטעים בטירוף!). אם אצטרך לסכם ולהעביר את החוויה בכמה מילים, ישנה הרגשת שחרור חזקה שמייצרת לך אמות מידה חדשות לאופן בו אתה רוצה לחיות את חייך.
צ'יטלנג
מדינה: נפאל
ואחרונה חביבה, שכנתינו ושותפתנו הרוחנית- נפאל. במרחק של חצי יום (מה זה משנה, גם ככה תמיד תגיע בשקיעה) יש כפר יחסית מתקדם בו תמצאו משפחה נפאלית שעיסוקה הוא ייצור גבינות. במחיר די סמלי תוכלו להתארח בבית המשפחה ולעזור להם בתהליך ייצור הגבינות, חליבת הפרות והעבודות החקלאיות. ליד הבית יש בית ספר יסודי, שם תוכלו להיכנס לכיתה ולהעביר שיעורי אנגלית. זו חוויה מצחיקה בפני עצמה כי הילדים בכיתה ו' כנראה יודעים אנגלית יותר טוב ממך ומתקנים אותך כל השיעור (מי זוכר איך כותבים מטריה באנגלית?!). ובחזרה לבית המשפחה, מעבר לזה שכל היום מפנקים אתכם בגבינות תוצרת בית, אתם מוזמנים להסתובב בכפר, להיכנס ליער (במרחק 20 דקות מהבית) או ללכת לאגם (במרחק שעתיים הליכה). הכפר מאוד לא מתוייר- כפר נפאלי למהדרין ללא מסעדות או גסטהאוסים- וגם הוא, מביא אתכם לחוות את הטיול מזויית מורכבת יותר משביל החומוס, אפילו אם זה רק לכמה ימים.
לסיכום, יש ההולכים בדרכים סלולות ויש הסוללים את דרכם. הכי הכי חשוב- לא לפחד. מקסימום חוזרים לבורקס של סמי. בהצלחה!