אני מביט על הכפר, על היערות, על ההרים, אל האופק שלקוח ממיטב יצירות האומנות ומרגיש חיי. מרגיש פשוט אל מול העוצמה הזו. אפר ואבק – כי הכול מתחבר והכול כל כך נכון
דראמסאללה ארבעה ימים לפני ליל הסדר (2006)
אני יושב עכשיו על גג העולם ושותה צ’אי שמחמם מבפנים, הכול פרוש לפניי בעוצמתיות שלא נגמרת ובאנרגיה שלא ניתנת להסבר הגיוני. המקום נקרא דרמקוט כפר קטן וציורי אשר שוכן על רכס הרים למרגלות ההימלאיה (או כך לפחות זה נראה מכאן), כל כך קרוב שאפשר פשוט להושיט יד ולגעת בפסגות המולבנות משלג בתולי, טהור וזורח. אני עטוף ב-של עשוי צמר טיבטי משובח שעוזר להגן על הגוף מהקור במקום, לא קור של גשם ורעידות, אלא קור מהסוג שרק הרים מיוערים בירוק אינסופי בגובה 2000 מטר יכולים לספק. בארץ אפשר להרגיש קור כזה במקומות מסוימים בירושלים ובהרי הגולן, אבל רק לפעמים ורק כשהכול נכון מסביב.
אני מביט על הכפר, על היערות, על ההרים, אל האופק שלקוח ממיטב יצירות האומנות ומרגיש חיי. מרגיש פשוט אל מול העוצמה הזו. אפר ואבק – כי הכול מתחבר והכול כל כך נכון. אמת טהורה ללא סייגים וללא אמת נוספת ואני יודע, יודע הכל ובעצם כלום, יודע כמו שבחיים לא ידעתי ויודע כמו שלא צריך לשאול, ואין בעצם מה לשאול אין למה, כי הכול נכון. אני חיי יותר מאי פעם בעבר, סופג הכול ומרגיש, חש בכל החושים וללא צל של ספק אני יודע הכול ובעצם כלום.
כשהייתי קטן הסתובבתי כהרגלי בשדות הגליל התחתון. פעם אחת בעת שרצתי יחף בשבילים ירוקים בשטח שכל כך מוכר לי (כפר קיש) אני זוכר שהרגשתי מחובר ושייך בצורה שאי אפשר לתאר. רצתי על האדמה נפעם מכל מה שהטבע צופן בחובו, פה זה עלים מתנודדים ברוח ושם זו פריחה צבעונית. פה זו הרוח הנעימה שמלטפת את כל הגוף ושם זה הפרפר, ואז הזמן עצר מלכת מעיין אפקט של המטריקס הוא ישב על הפרח צבעוני יפה ועם כנפיים גדולות והיה בדרכו לפרח אחר, אבל רק לשתי שניות הוא חיכה לי. עצר לפניי ההמראה חיכה שאביט בו ואז כשידע שאני מביט בו הוא נפנף פעם אחת בכנפיו בצורה איטית ועף לדרכו. אני זוכר את ההרגשה כאילו שהפרפר הזה הוא שלי או בעצם לא הוא אלא הרגע הזה, הוא היה שם בשבילי, זה היה הרגע שלי ושלו, ואני זוכר את התחושה שמילאה אותי באותן שתי שניות. פשוט ידעתי הכול בלי שום צורך בהסברים ושאלות. ידעתי שמשהו או מישהו אמר לפרפר הזה להיות שם וידעתי שאת הרגע הזה לא אוכל להסביר בשאלות ותשובות שהיו הטבע הראשון שלי כילד סקרן שאוהב לקבל תשובות לכל דבר. לא הייתי צריך כי לא היה מה להסביר. ידעתי הכול והבנתי…
אני מרגיש את זה עכשיו ומרגיש צורך לכתוב את זה שחור על גבי לבן כדי שבכל פעם שיהיה לי ספק אוכל לפתוח את המחברת ולראות את זה "הבנה טהורה".