הם טיילו בהודו כמו כולם, אבל מעולם לא אכלו צ'אפאטי, נאן, או שאר לחמים מופלאים. הם חלק גדול מהחברה המערבית בימינו הנמנע מאכילת גלוטן, חלקם בשל צליאק, או בשל מסיבות אחרות של תפיסה תזונתית. צוות hodu.co.il יצא לתחקיר בקרב 7 מטיילים שעשו את הודו ללא גלוטן, ובעזרתם בנה את המדריך המלא לכל מה שרציתם לדעת איך לעבור את הודו בשלום ואפילו בכיף, ללא גלוטן.
השתתפו: ורד מקדוסי, יעל גוברין, שירית וקסמן, נועה סגל, רונה לוי, דור בן מלך, ירין שאטי
עריכה: ורד מקדוסי, דני אברהמי, מירב וייס
השתתף בהפקה (והתחיל אותה): יובל ברקן
יש משהו שמפחיד מטיילים ישראלים רבים לפני נסיעתם להודו, במיוחד אלו שזו הפעם הראשונה שלהם. אחד התחומים שמלחיצים במיוחד עבורם הוא האוכל, שבו עולות ומתעוררות שאלות בסגנון "האם אקבל קלקול קיבה? או יהיה לי בכלל מה לאכול?". אולם, אלו מקבלים פתרונות ושפע של מאכלים עם נחיתתם ושוכחים מהחשש לאחר שהתחיל הטיול.
אך מה לגבי אלו שאינם אוכלים גלוטן? בימינו כידוע לא רק צליאקים אלא גם רבים נוספים נמנעים מהגלוטן ומוותרים על מעדנים מבוססי חיטה. כיצד אלו מסתדרים בהודו?
האויב: חיטה
"ברגע שהמילה 'הודו' נזרקה לחלל החדר, הוריי ניסו לשכנע אותי לטוס ליעדים יותר נוחים, כמו: אוסטרליה, ניו זילנד וארה"ב. אני חולת צליאק, לכן הם חששו שלא אסתדר או ארגיש לא טוב שם, בגלל המודעות הנמוכה במדינה לרגישות לגלוטן, אבל אני כבר הייתי נעולה על היעד", מספרת יעל גוברין, בת 25 מתל אביב. "אמנם התעקשתי מולם, אבל כמה חודשים לפני זה בכלל לא תיארתי לעצמי שהודו תעלה על הפרק, עד שבעבודה מועדפת שעשיתי בערבה, חברים סיפרו לי על המקום וזה פשוט עשה לי חשק לטוס".
את החששות שלה חלקה גם שירית וקסמן (25), מרמת גן. "במהלך שנת הלימודים האחרונה בתואר האור היחיד בקצה המנהרה שלי היה טיול בן חודש וחצי שתכננתי להודו", מתארת שירית. "אבל אז הרופא התקשר אליי ובישר לי שיש לי צליאק. לפתע התכנון נהיה מלחיץ יותר, הרי הודו ידועה במחלות הרבות והקשיים שבה, אז עכשיו גם לשמור על סטריליות מקמח?"
האור בקצה המנהרה.. שירית וקסמן
עזרה ראשונה לנחיתה רכה
כדי להקל על הדאגה שמתלווה לטיול במדינה רחוקה, ממליצים המטיילים נטולי הגלוטן בעלי הניסיון להצטייד עוד מהבית במזון יבש. כך, הם טוענים, תצליחו לעבור את הימים הראשונים בראש שקט יחסית.
** ארגון טיולים אישיים להודו | טיולי קבוצה להודו **
"הביאו את האוכל ליום הראשון מהבית", ממליצה ורד מקדוסי (32), מבני ברק. "ליפול על מדינה חדשה בעלת קולינריה שאתם לא מכירים זה צעד מאתגר כמו תחושת רעב. יש מטיילים שהימים הראשונים אצלם כוללים נסיעות ארוכות וזה כשלעצמו אתגר לא פשוט. אתם עדיין לא מכירים את המזון ולא יכולים להבדיל בין קמח חומוס לקמח חיטה, ועוד לא מתורגלים בנסיעות ארוכות (10-20 שעות הם אתגר לכל יצור חי), ובסך הכול לא מכירים את המדינה מספיק בשביל להישאר ללא אוכל בתיק. היום הראשון הוא לא יום טוב לרעוב בו", היא מחדדת.
ורד מקדוסי. 10 שעות קטן עליה
עם זאת, לא מספיק רק להגיע עם אוכל מהבית וצריך היכרות מוקדמת כלשהי עם המגבלות של השפה, לכן יש להעזר בדפים מתורגמים להינדית שילוו את המסע במזרח הרחוק. "אף על פי שהכרתי את האוכל ההודי לפני הטיול, עדיין עליתי למטוס עם כמות יפה של פריכיות, סנדוויצ’ים ונשנושים נוספים", משתפת יעל. "יחד איתם לקחתי דף מתורגם להינדית של "עמותת הצליאק בישראל", שמסביר את המגבלות שלי באוכל. במהלך הטיול גיליתי על האתר של העמותה, שנקרא "נופשים ללא גלוטן", אבל כבר לא היה לי שימוש בו".
כרטיס מסעדה בהינדי
העמותה נועדה לייצג את חולי הצליאק ומשפחותיהם בפני כל הגורמים שיש להם נגיעה לנושא הצליאק, כדי לתת הכוונה ותמיכה ולהקנות ידע עדכני ואמין לחבריה, לגורמים השונים ולציבור הרחב. המחלה נובעת מזה שהגוף תוקף את עצמו, כשנשאי המחלה אוכלים גלוטן, שזה החומר שיש בקמח חיטה, לכן נגרמות להם בעיות בעיכול ברמות חומרה שונות מאדם לאדם.
ההורים רצו שתיסע לאוסטרליה אבל… יעל גוברין
מודעות ההודים לנטול גלוטן
"ההודים לא עושים את החיבור בין הקמח הגולמי לתוצר שלו, שהוא לחם", מבארת רונה לוי (50), מאזור. "המילה ' 'wheetלא מאוד ברורה להם. הם אומרים שזה בלי חיטה, אל רק לחם. גם אם אומרים להם גלוטן הם לא מבינים מה זה או גלוטן פרי" .
רונה בקורס בישול בדרמסללה
גם ורד מחזקת את דבריה. "ההודים לא כל כך מודעים עדיין לנושא הגלוטן", היא מציינת. "מי שיש לו רגישות גבוהה וצריך להקפיד על אוכל שנעשה באופן סטרילי זה פחות יתאים לו כי כלל אצבע אצל ההודים הוא לעולם לא להגיד לא. הם יעדיפו שתאכלו אוכל עמוס גלוטן מאשר שתרעבו, אם תפקידם הוא להזין או לארח אתכם. אם תרצו באמת באמת באמת לדעת אם המנה נטולת גלוטן והמטבח הוא סטירילי תצטרכו לשכנע אותם שאתם יכולים למות מקמח. הם לא יקחו את האחריות למותכם וינסו לרצות אתכם במזון סטרילי ככל שיוכלו, כי הם בתרבותם מכניסי אורחים לפחות כמו אברהם אבינו".
לכן ורד טוענת שיש לפנות בעיקר לבעלי עסקים מערביים, כדי למצוא אילו מאכלים הכי מתאימים לכם. "תמיד אפשר לסמוך על המערביים בעניין גלוטן. למה? כי יש למערביים מודעות גבוהה מאוד לגלוטן ויש אפילו מקומות שמצהירים על האריזות ועל המנות ללא גלוטן (ראה המלצות בתחתית הכתבה)", היא מרחיבה. "אם מאיזושהי סיבה נתקעתם, חפשו מערבי מקומי. כלומר מערבי שחי במקום. סיכוי טוב שהם יוכלו לעזור לכם. וכמובן – חפשו ישראלים. אנחנו תמיד עוזרים אחד לשני".
אולם דור בן מלך (30), מתל אביב, לא שותף לתחושותיה וחושב שדווקא יש לסמוך בעיקר על האוכל ההודי המקומי. "אכלתי כמה שיותר אוכל מקורי ונמנעתי מאוכל של תיירים שהוא עתיר גלוטן", הוא מסביר. אצל ההודים חוץ מצ'אפאטי הכל נטול גלוטן. אני מניח שבמסעדות של תיירים תהיה יותר בעיה. ככה היו לי בעיות במערכת העיכול בתחילת הטיול, לפני שהלכתי למקומות מקומיים, אבל יכול מאוד להיות גם שזאת הייתה תקופת ההתסגלות של מערכת העיכול שלי להודו".
חי בדהאבות. דור בן מלך
הכר את המטבח ההודי
אמנם המטבח ההודי מתבסס על טהרת הקמח, אבל לא כל סוגי הקמח הם קמח חיטה! "ההודים לא משתמשים רק בקמח חיטה, אלא בכל מה שאפשר לעשות ממנו קמח: חומוס, אורז, עדשים, שעועית, תירס ועוד", מבהירה ורד. "למשל דוסה, אידלי ואוטפאם עשויים בעיקר מקמח אורז, הם נטולי גלוטן תמיד וסטירליים כמעט תמיד כי הם שייכים למטבח שנקרא דרום הודי (ובעצם משתייך למזרח, דרום ורצועת החוף המערבית) שאין בו שימוש בקמח חיטה. פאפאדאם (או פאפאד) עשוי מקמח עדשים – והינו פופולרי ונפוץ כמעט כמו הצ'אפאטי".
"כדי להכיר יותר לעומק את המאכלים ההודים מומלץ ללכת לקורס בישול", ממליצה ורד. "בהתחלה אפשר לשאול על המנות, עם הזמן להכיר אותן וממה הן מורכבות. זה כיף לא נורמלי וסביר מאוד להניח שמי שמעביר את הקורסים יודע מהו צליאק ומה מכיל גלוטן ויכול לעזור לכם להרחיב אופקים בנושא".
סמוסה מיוחדת מקמח חומוס (היזהרו מרוב הסמוסות…)
צילום והכנה: ורד מקדוסי
גם נועה סגל (22) מהרצליה הגיעה עם ידע מוקדם על האוכל ההודי לטיול. "ידעתי שאוכל הודי מתבסס על עדשים ואורז", היא משחזרת. "אפילו בדרום הודו יש לחמים שהם ללא גלוטן. לשמחתי לא נתקלתי רק בהודים שלא דוברי עברית ואנגלית, אז לא הייתה לי בעיה. לימדו אותי איך אומרים קמח. בגדול, לא הייתה לי שום חוויה שלילית. בהודו מאוד קל אם אתה אוהב אוכל הודי. באזורים תיירותיים יש אוכל ישראלי, אולם פסטה ואוכל מערבי לסוגיו יותר קשה למצוא ללא גלוטן".
סגל. חולמת על הודו מאז 2015
"מכיוון שבהודו האוכל מתבסס על אורז ותוספת תבשיל מעל, לא הייתה לי בעיה מיוחדת לשמור על אוכל ב'שביל החומוס'", שירית מחזקת את דבריה של נועה. "היו לא מעט פעמים שחיפשתי בגוגל קינוחים או מאכלים ללא גלוטן וגיליתי כך מאכלים ששאר חבריי לא נתקלו בהם. לדוגמה: בסן ברפי. קינוח הודי מסורתי שמכיל קמח חומוס (בסן) וגיי (מעין חמאה מרוכזת). קיימים לא מעט קינוחים ללא גלוטן שמצאתי גם בדוכנים בתחנה המרכזית במקלוד.
besan ladoo – תגלית של שירית בגואה! וקינוח טעים
ההמלצה שלי היא לא לפחד לשאול את המקומיים ולהיעזר בהם. למדתי להכין דוסה (פיתה מאורז ועדשים) בדהרמסאללה ויכולתי לאכול נאן מאורז בושישט ב'גרין גארדן'. גיליתי שלאכול לארוחת בוקר אורז בעוד שהשאר אוכלים צ׳אפאטי גרם לי דווקא לרדת במשקל".
שאל ואף גלה תעוזה, היכנס למטבח!
"אמנם הגעתי עם ידע מוקדם מהבית על סוגי הקמחים, אבל בארוחה הראשונה בהודו בחרתי להתחיל בצורה קלילה ולא לקפוץ מעל הפופיק", מספרת יעל. "עם זאת, מארוחה לארוחה, עליתי בדרגת הסיכון והזמנתי מנה הודית בשם "פלאק פניר", מנה שהכרתי עוד מהארץ וידעתי שאין לי סיבה לחשוש ממנה. אבל כמו תמיד, עם כמה שזה מתיש, עשיתי בדיקה מוקדמת. ככה יצא שכבר בשבוע הראשון הבנתי שהמילה "flour", או "אתא" (המילה ההינדית לקמח), היא הכי שימושית עבורי ומאז משפט המפתח שלי נהיה "no flour, right?", כל זה כשהחברים שלידי דואגים להלחיץ את המלצר שזה עניין רציני".
מדף ללא גלוטן במכולת למעלה בבאגסו
עוגיות בלי גלוטן. יאמי!! (צולם: 2.6.16 )
2 הצילומים באדיבות איתי שאבי מהחומוסאללה בדרמסללה!
"רוב האנשים שסבבו אותי בטיול היו מבינים וניסו לעזור", היא מחדדת. "לא קרה שנתקעתי רעבה. תמיד כשהגעתי למקום עם אוכל שאלתי את המלצר על האוכל ואם ראיתי שהוא מהסס או לא מבין קמתי למישהו שנראה יותר בעניינים".
רונה לעומת יעל יותר מחמירה וטוענת שיש לגשת ישר לדרגות הגבוהות. "אני ממליצה לא לדבר עם המלצרים, אלא עם מנהל המטבח", היא מתארת. "אפילו להיכנס למטבח, שזה קל בהודו ואפשר לבקש 'פאפאד', שהמשמעות שלו היא ללא גלוטן ויכינו לך צ'י'ק צ'ק, כי זה מקמח תירס. פיתות יחד עם חנה, שזה חומוס בהינדית או להראות להם מה רוצים ב'גוגל טרנסלייט', שזו הגרסה המקוצרת".
חנויות מגניבות עם מודעות תזונתית הן הדבר!
"בשיטוטיי על הקטנוע ברחבי גואה נתקלתי בבית קפה מערבי עם חנות קטנה ומטריפה שיש בה מיליון מוצרים נטולי גלוטן וסוכר (וגם הרבה מוצרים שמעניינים מערביים) ובבית הקפה יש ממש תפריט שלם שרובו נטול גלוטן", נזכרת ורד. "הייתה לי רק הזדמנות יחידה לפקוד את המקום אז לא יכולתי לטעום את כל התפריט אבל כל מה שניסיתי היה מדהים, לא פחות מזה. מכולת מתקדמת בבאגסו, במכולת של קאקו למעלה – יש מדף מיוחד למוצרים נטולי גלוטן!"
Natti’s naturals באנג'ונה – בית קפה פלצני בקטע טוב עם חנות מוצרים עשירה
"כשהגעתי לסופר או מכולת הסתכלתי אם אני מזהה חלק מהמותגים שאני מכירה בארץ וקרה שמצאתי פריכיות ועוגיות שכתוב עליהן ללא גלוטן באיטלקית (sin gluten), מחזה שהיה מאוד חריג", משתפת יעל.
"בדרמסאלה הגעתי לחומוסיה של שני ישראלים חמודים בשם חומוסאלה שם הם מכינים מלבי וחומוס", מתארת ירין שאטי (21) מגני תקווה. "כאשר הם שמעו שיש לי צליאק הם ישר הציעו לחפש לי קמח שיתאים בשבילי כדי להכין לי פיתה ללא גלוטן, יום אחרי כבר ניגבתי חומוס בחומוסייה בפעם הראשונה בחיי".
נמנעת מגלוטן מזה 15 שנה. ירין
מילקי בר צ'אפאטי עם סניקרס כן כן צ'אפאטי ללא גלוטן
צילום: ירין שאטי (שלאחר מכן אכלה את זה ליד חומוס אללה בדרמסללה)
גם לנועה הייתה חוויה דומה בדהרמסאללה. "רינקו סטאר, בחור הודי דובר עברית, הכין לי קרפים ללא גלוטן", היא מסבירה. "יום אחד סיפרתי לו שאני רגישה לגלוטן ואז הוא אמר יאללה בואי נכין".
לדבריו של דור בכל מקום יש דאבה קטנה עם אוכל הודי. "אוכל הודי תמיד יהיה", הוא טוען נחרצות. "לכן החוויה הייתה מהבחינה הזאת מאוד קלה עבורי".
קופסת אוכל מצילת חיים
"כשנסעתי בדרכים, הרבה פעמים האוטובוס עצר במקומות שמותאמים לתיירים או כאלה שיש בהם בופה, שהיה מתובל יותר ופחות התאים לי", משתפת יעל. "לכן לפני נסיעות דאגתי לקנות לעצמי אוכל באיזה ופירות לדרך. כשכאבי הבטן לא עזבו אותי במשך כמה ימים, הייתי קונה גזייה ואורז בשוק, כדי להימנע מהמטבח המקומי וכך לצאת מזה".
"זכורה לי במיוחד נסיעה מלה לנוברה ואלי שארכה יום שלם במהלכה כל מה שאכלתי הוא צ׳יפס", מתארת שירית. "כשנוסעים למקומות שבהם אין מגוון מסעדות המודעות כמובן יורדת. אם אינכם מסוגלים או רוצים להתמודד עם מצבים כאלה הישארו באזורים המתויירים. הכינו את עצמכם גם לטיסות הפנימיות של הודו – אין שם מנות ללא גלוטן".
רשימת המלצות למאכלים / מקומות ממטיילינו היקרים:
ארוחת בוקר: • מוזלי עם פירות ודבש, לבקש בלי הגרנולה • ארוחת בוקר מוגשת בכל מיני וריאציות של חביתה ותוספות, צריך פשוט לבקש בלי הלחם
אוכל חם ותבשילים: • ביריאני- אורז מתובל עם ירקות • טאלי- המאכל המסורתי בהודו. צלחת עם אורז, תבשיל דאל (עדשים) ירקות/ יוגורט, משתנה לפי האזור • פאלאק פאניר- קוביות גבינה בתבשיל על בסיס תרד • אלו גובי- תבשיל תפו"א וכרובית. • פאניר באטר מסאלה- תבשיל עגבניות עם גבינת פניר • פקורה- ירקות מטוגנים בציפוי קמח חומוס • Appam- פיתה מקמח אורז (בסגנון של צפאטי)
** ארגון טיולים אישיים להודו | טיולי קבוצה להודו **
לגבי מקומות: פושקר • העין השלישית – מנוהל ע"י זוג שהאישה שהיא ישאלית. צוות אדיב. ממש התחשבו ובדקו איתי שהמרכיבים טובים לי. התפריט הכיל סלטים וגבינת לאבנה, מוסקה ובכללי הרבה אוכל שווה • שיווה בופה – בכיכר המרכזית בשוק, הכין לי פנקייק ופיתה מקמח אורז-היה ממש טעים • שמיים- אוכל הודי טעים • בית חב"ד- דאגו לי בארוחת שישי שיהיה לי מה לאכול • גסטהאוס של "הדוקטור"-חשב שאני מפונקת, אבל בסוף הבין והכין לי פיצה מקמח אורז- החזקתי אצבעות שארגיש טוב • גייסלמר- ספארי גמלים, בישלו אוכל שהתאים לי אודייפור • הנסיך הקטן • מינרווה בונדי • תום וג'רי האמפי • הבית היהודי- קורס בישול מוצלח של אוכל הודי בארוחות בבית היהודי היה מגוון אוכל ותמיד מצאתי מה לאכול • דודו פלאפל- פלאפל טעים עם ציפס, חומוס וסלט בנגלור (עיר גדולה בדרום) • מאוד מפותחת ולא מייצגת. עצירה בדרך. נתקלתי בתפריטים שסומן בהם אוכל ללא גלוטן ואטה קנאל • משכירים דירות, עושים קניות בשוק בעיר ליד ומבשלים במטבח. ממש שווה. מצאתי פריכיות מאורז בסופר גואה-Natti's naturals • בית קפה פלצני בקטע טוב עם חנות מוצרים עשירה באנג'ונה אנדמן, האוואלוק • פאט מרטין, צמוד לאורכידאה דהרמסאלה • המכולת למעלה בבאגסו – מדף ללא גלוטן. • חומוסאללה בדרמסללה – מסעדה שפתח הישראלי
לינקים רלוונטים
כרטיסי מסעדה בשפות שונות, כולל בשפה ההינדית
ארגון צליאק בהודו, עם מדור לתיירים
תודה לעמותת הצליאק הישראלית ולענבר קייזר על המידע והעזרה בהרכבת הכתבה.
** ארגון טיולים אישיים להודו | טיולי קבוצה להודו **