היידי בת ההרים (בדרמסללה)

עריכה: סיגל קריב

העולם קטן היום, קטן מאוד. דברים שהיו נשמעים הזויים פעם, תרבות אחרת, דת אחרת, נוף אחר - היום הם בהישג יד.  החלום הזה של לשנות את חייך, יש שלא מעיזים, יש שרק רואים זאת בסרטים. ויש – שעושים את זה ממש והולכים אחרי הלב שלהם.  נופר מור יוסף, בת 31 מקרית שמונה במקור,  עד לפני 5 שנים לא יכלה לדמיין לאיפה חייה יתגלגלו כאשר חברה הציעה לה לקפוץ איתה להודו.  לכמה שבועות ככה...

נופר: "האמת שהודו לא משכה אותי, אפילו הייתי קצת באנטי אליה... גם לי היו סטיגמות: מה אני, איזו סטלנית?    עבדתי כסוכנת ביטוח בחיים די נוחים, עם משכורת של 20000 שח בחודש,  צעירה בת 25 והיה לי חבר בארץ.    חברה לחצה עליי לבוא איתה – וזרמתי.  חשבתי לעצמי שאם לא אתחבר – מקסימום אתעסק בתכשיטים ואבני חן – כי אופנה ותכשיטים היו תחביב שלי תמיד.  הגעתי לעמק פארוואטי בשנת 2015 ומשם כפי שייעצו לי המשכתי לדרמסללה – מקום שאפשר לעסוק בו בתכשיטנות".

אז מה קרה?

״מצאתי את עצמי עוסקת בתכשיטים 24 שעות ביום כמעט, בדרמסללה ונהנית מכל רגע. הבנתי כבר שהגעתי, שזאת כבר לא תהיה נסיעה ל-3 שבועות.  בכדי לרכוש אבני חן לתכשיטים, שלחו אותי לחנות בדרמקוט,  נכנסתי לחנות ופגשתי את בעל החנות ראג'ש.  בעצם לא חזרתי עד היום, וראג'ש הוא בעלי שיחייה.   התקשרתי למנהל שלי בארץ וביקשתי להישאר עוד חודש – הוא זרם איתי אבל אמר לי "חודש אחד וזהו".   אז זהו,  שהחודש הזה המשיך לעוד חודש.  ובסופו של דבר מצאתי את עצמי 3 חודשים בהודו, עומדת בפני מהפכה בחיי״.

היא אמרה כן

בכל זאת, להרבה מטיילים יש רומן בטיול.  איך זה הגיע לנישואין?

״אני מקשיבה היטב לאינטואיציות שלי. מיד התאהבתי בראג'ש שהוא מקסים.  באמת מקסים.  התאהבתי בו ובהודו.  מיד ידעתי שזה לא סתם רומן,  זה יהיה האבא של הילדים שלי.  ראג'ש מזכיר לי מאוד את אבא שלי,  רק שהוא בסטייל הודי.  הוא מראש אמר לי בכדי למנוע ויכוחים: 'אני לא אעבור לישראל,  פה חיי ופה אני מתפרנס ממש טוב. כדי שנהיה ביחד בואי את להודו' ואמרתי 'אוקיי',  ככה פשוט ומהיר. טוב שהוא עשה את זה. הוא הציע לי נישואין והתחתנו 3 חודשים מרגע ההיכרות שלנו! הלכנו לבדוק, כנהוג בהודו, עם איש דת ואסטרולוג - האם אנחנו מתאימים לחתונה. הוא אומר לנו - אתם מתאימים וצריכים להתחתן ב-27 לחודש,  עוד 48 שעות!  עשינו את זה.  זאת היתה חתונה הודית כהלכתה שנמשכה 3 ימים, כולל אנשי הדת, אש, באבא וכל מה שאתם יכולים לדמיין. כמובן שהייתי כלה הודית כולל החינה  לידיים והרגליים והסארי... ״

״מקשיבה היטב לאינטואיציות שלי״ נופר וראג׳ש

נשמע מטורף,  אולי יש שיגידו שזה נמהר?

״כשזה זה זה – זה זה! היום,  אחרי 5 שנים ביחד ו-2 ילדים מקסימים אני יודעת שאני במקום שאני צריכה להיות בו. יותר מזה – אני בוחרת בבן זוגי כל פעם מחדש.  שוב ושוב.   עזבתי הכל – היה לי חבר בארץ,  עזבתי עבודה עם משכורת מבטיחה.  שיניתי את חיי.  זה מה שהלב אמר ואני מאוד מחוברת לאינטואיציה שלי.  בעצם החיים בארץ היו כלוב מזהב״.

ההורים שלך לא התעלפו?

״בנסיעה הראשונה ל-3 חודשים, התקשרתי לאמא שלי וסיפרתי לה שהתאהבתי בהודי.  אמא שלי אמרה לי ׳השתגעת?׳. הגעתי לארץ לשבועיים וזה הרגיע אותם. אבא שלי בא לקחת אותי משדה התעופה.  הוא דווקא קיבל את זה יותר מהר מאמא בהתחלה. הוא אמר לי: 'אני סומך עליך וממילא אני יודע שאת עושה מה שאת רוצה. אנחנו נמצא את הדרך לדבר עם אמא שלך גם שתקבל את זה'.  לאחר שחזרתי להודו מהביקור הזה ולאחר הפגישה עם האסטרולוג התקשרתי לאמא ואמרתי לה ׳אני מתחתנת עוד 48 שעות׳.  היא כבר לא הופתעה וכמו אמא מרוקאית שלחה לנו נדוניה, ומתנות. היא אמרה לי ׳הכי חשוב לי שאת שמחה, וממילא הילדים שלך יהיו יהודים ;)׳  בסופו של דבר, היום אמא שלי התאהבה בראג'ש לחלוטין ומאושרת בשבילי.  וגם נושא הדת כבר לא אישיו. אחרי החתונה ראג'ש הגיע איתי לבקר בארץ והכיר את המשפחה.  מאז הוריי כבר היו בהודו ונפגשנו שוב בגואה בתחילת השנה. בהמשך השנה ביוני הם היו אמורים להגיע אלינו שוב, לדרמסללה, אבל בשל הקורונה זה עדיין לא יצא״.

בתמונות שני ילדיה של נופר

איך היתה התקופה החדשה בחייך?

״החיים בהודו מתאימים לי. 5-6 שנים אני כאן,  לא רואה את עצמי חוזרת לחיות בארץ.  הקמנו בוטיק תכשיטים בעבודת יד,  יש לנו 2 ילדים מתוקים בני 3 ושנה וחצי.  בת ובן.  כל כך שונה מכלוב הזהב של פעם,  יש פה שלמות בחיי. אבל מי שמכיר אותי - אומר שזאת אני.  הכי מתאים לי. שבעצם אני בת ההרים ותמיד הייתי. במשך השנים הייתי עסוקה מאוד, דרמקוט מפוצצת ואין לי זמן לנשום כי אני עובדת כמו מטורפת. דווקא הקורונה נתנה לי מתנה״.

מה המתנה שנתנה לך הקורונה?

״בתחילת הסגר זה היה קצת משונה, פתאום היה לי הרבה זמן.  לאט לאט הורדתי הילוך וזאת היתה המתנה.  פתאום, למרות שאני כבר גרה פה כמה שנים טובות,  אני חווה את המקום האמיתי, חיי הכפר האמיתיים.  במקום ישראלית עמוסה עם תיירים ומקומיים כאחד, אני יוצאת רק עם ההודים להרים בבוקר,  קוטפת פרחי דרהדון להכין צ'אטני ודברים שהטבע מציע ולא ידעתי.  התאהבתי בחיים האלו יותר ממה שהייתי מאוהבת בהם עוד קודם.  בנוסף, יש לי זמן ליצור את הדברים שלי גם. וזמן משפחה ואיכות. אני עושה הרבה ספורט,  אוכלת אוכל מקומי. שתלתי בגינה את פירות וירקות. אלו הם חיים פשוטים ביותר. מושלמים.  

נוף שנופר צילמה מצעידת הבוקר. אושר

מוזר, אבל אין רעש של ישראלים ב-2 בלילה.. למרות שאני גם מתגעגעת לזה.  אני גם ישראלית.. אבל היום אני יותר "הודית" ופחות "ישראלית שחיה בהודו".  יותר מתמזגת במקום. כבר אמרתי לבעלי שאני רוצה פרה ועז בבית!   המתנה הזאת קרתה בזכות התרוקנות התיירים, לא ידעתי מה זה באמת לחיות בכפר בהרי ההימלאיה״.

צוות הודו סי או אי אל