הייטקיסט באשרם

מאת: גיל ש.

אנשים שואלים אותי כל הזמן במהלך המסע הזה, מה גורם לבחור כמוך (32, הייטקיסט, תל אביבי) לעזוב את הכל ולצאת למסע חובק עולם של שנה לפחות?

התשובה היא קצת מסובכת. זה תבשיל שהורכב מהעובדה שרציתי להחליף מקום עבודה, ומצורך עמוק יותר לגלות עוד שכבות של מי אני.

אמנם המסע כולל בתוכו הרבה מדינות אבל היה לי חשוב להגיע להודו, כי הודו היא מקום שיוציא אותי מאזורי הנוחות שלי. כי הודו – עם הלכלוך, הצפיפות, הרוחניות והשוני ממה שמוכר – מקום שבו אפשר להיות מי שרוצים ומה שרוצים באותו הזמן – מקום שיאפשר לי דברים שמקומות אחרים לאו דווקא יאפשרו. ככה לפחות חשבתי. ועד מהרה הסתבר – שזה נכון…

 

"היה לי חשוב להגיע להודו, כי הודו היא מקום שיוציא אותי מאזורי הנוחות שלי" גיל בהרי ההימלאיה

 

לאחר כמה ארצות אחרות באסיה, סוף סוף הגיע תורה של הודו. ניסיתי לרכך את ההלם שהודו ידועה בו – והתלבטתי בין להתחיל ברישיקש, לבין ביקור באשרם של אמה (Amma) – שידעתי שיהיה מקום מיוחד. לא ידעתי כמעט כלום על אמה חוץ מהעובדה שהיא אישה מאד מיוחדת, גורו – שבזמן שתכננתי להגיע , גם נמצאת בעצמה באשרם (כי היא בחו"ל לא מעט).

העובדה שיש לי הזדמנות לפגוש את אמה ושהיא בדיוק שם כשאני מתכנן לבוא, היוותה בשבילי סימן שכדאי ללכת על זה. התכנון היה לבוא לשבוע-שבועיים לאשרם, להתאקלם, ואחרי כן להמשיך צפונה. לא תיארתי לעצמי, שאני הולך להישאר שם לא פחות מ… חודשיים שלמים.

נרשמתי לאשרם, ודאגתי שתהיה מונית שתאסוף אותי מהשדה (הגעתי מאוחר בלילה יחסית). יומיים אחרי כן הייתי בסיור מקיף באשרם בשביל להבין בעצם מה נעשה שם. חלק מהסיור כלל סרטון שמציג מי זו אמה – שכאמור ידעתי עליה מעט מאד לפני כן.

 

אמה Sri Mata Amritanandamayi Devi

ההתנדבות ויוגה

אחד מהעקרונות של היוגה ושעליהם מתבססים אשרמים הוא הרעיון שבסנקריסט נקרא Seva – שירות לכלל ללא שום אינטרסים אישיים. מעבר לעובדה שכמעט כל העבודה באשרם הענק הזה נעשית בהתנדבות, החל מחתיכת ירקות ועד עבודה במפעל מחזור, שתילת גינות ורחיצת רצפות – ה"מטלות" הללו מאפשרות לנו התמודדות עם הקולות הפנימיים שלנו והבעיות שלנו.

דרך העבודה ההתנדבותית, אנשים שבאו לעשות עבודה רוחנית פתאום נשלפים מהנוחות שלהם – מהמדיטציה שלהם, ממעגל החברים שלהם – ומתבקשים לעשות משהו בשביל אחרים. זה נעשה בבחירה ולא יבקשו מאף אחד לעשות משהו שהוא לא רוצה. יחד עם זאת, המטרה תהיה לשרת את האשרם מצד אחד, ומצד שני לעזור למתנדב לראות את השדים שלו. זה יכול להתבטא במגוון דרכים – וזה חלק מהקסם שאני חוויתי באשרם. הרעיון הוא שהאשרם מהווה סביבה בטוחה בה הצרכים ההישרדותיים שלנו (אוכל, איפה לישון/מחסה וכו') מטופלים, והעבודה שההתנדבות דורשת היא לא בשבילנו אישית – אז אין לחץ, ויש חשיבות לאיך ניגשים לפעולה. הכל ניתן לבחירה ואפשר לעבוד על הדברים שבאנו לעבוד עליהם ממש בתנאי מעבדה.

אמה במדיטציה, עוד מגיל צעיר

 

ההתנדבות הבלתי צפויה שלי

ביום השלישי שלי באשרם, אחרי שהתאוששתי מהנסיעה, החלטתי לברר את נושא ההתנדבויות. הלכתי לתומי ללוח ההתנדבויות שראיתי בהיכל הראשי, וראיתי שם מודעה שמחפשים “Developer”. במבט ראשון הנחתי שמדובר על פיתוח נדל"ן – אך מסתבר שהם מחפשים מפתח תוכנה! ממה שהיה כתוב, היה נשמע שיש סיכוי טוב שאני אוכל לעזור להם. יום אחרי כן הצלחתי לתפוס את הבחור מהמודעה במשרד שלו – ומסתבר שהוא אכן היה צריך מפתח! או במילים אחרות: העבודה שעשיתי בלמעלה מהעשור האחרון בהייטק בישראל, נדרשת באשרם בקצה תת היבשת ההודית. האם בא לי בכלל להתעסק בזה? ובמה אוכל לעזור?

אמה מאמינה שאחד הדברים הכי יקרים וחשובים בתרבות של הודו, ברוחניות של הודו ובכלל, הם הכפרים שלה – אשר לרוב מופקרים בעוד המדינה עצמה מתפתחת יותר ויותר. העשירים הופכים יותר עשירים, ומשאירים את הכפרים ודרך חייהם לקשה יותר ולמשהו שעתיד להיעלם. המטרה של התוכנית לסיוע לכפרים, שאמה הכריזה עליה ב-2013, היא לאמץ בהתחלה 101 כפרים בכל רחבי הודו, ולהפוך אותם לגוף שיכול לבסס את עצמו – ברבדים של חינוך, בריאות, תשתיות (מים נקיים, ביוב, בנייה אקולוגית), העצמה נשית (כלכלית והתאגדותית), ועוד. להלן סרטון שהכינו על הפרוייקט. [עוד על אמה עצמה ופעילויותיה בהמשך].

 

 

מסתבר שכל המידע שעבדו עליו בפרויקט הזה בשנים האחרונות (על האנשים בכפרים, מידע רפואי, אישי, כלכלי וכו') נאסף עד היום למחברות וקבצי אקסל עצמאיים, לא מסודרים, ובפועל הדבר גרם לבלבול רב, ולכך שהמידע היה לא שימושי, והכיל המון טעויות ואי דיוקים. הרעיון בשבילו חיפשו איש פיתוח, היה להקים מערכת מידע מסודרת אחת, עם מסד נתונים שכולם יסתכלו עליו ויעבדו מולו – וככה המידע יהיה שמיש, ללא טעויות, ויוכל לשרת ולתמוך את העבודה כראוי – בשטח, למקבלי ההחלטות, ולמשרד שתומך את העבודה ההומניטרית.

הרגשתי שזו הזדמנות מיוחדת לעשות משהו בשביל אחרים – ואחרי תקופה ארוכה יחסית של ניתוק בטיול רציתי להיות חלק מצוות ולעשות משהו משמעותי – אז כמובן שקפצתי על זה בשמחה. ככה מצאתי את עצמי יושב על כיסא מול שני מסכי מחשב, עם מחשב נייח לידי, מאד בדומה לעבודה שעזבתי לא ממזמן, אם כי באמצע אשרם בהודו, בתוך צריף . כי כמה הזדמנויות יש לנו לעזור ולתרום ממש בתחום העבודה שלנו? ובמקום להתעסק באבטחת מידע של ה-Fortune 500, טיפלתי בנתונים רפואיים של כפרים נידחים בהודו.

החלטתי להישאר שבועיים, לתכנת/לבנות את המודול הראשון שתכננו, וללמד את התוכניתנית השנייה שמתנדבת שם מה שצריך בשביל שהם יוכלו להמשיך אחריי.

קסמים

קסמים באמת קורים. למשל העובדה שהבחור שפרסם את המודעה פרסם אותה רק שבוע לפני, והנה פתאום משום מקום הגיע לו בחור שיכול לעשות את כל מה שהוא צריך ועוד (אם כי לזמן קצר) – שזה נס בפני עצמו אם חושבים על מי שמגיע לאשרם בהודו ככה, והעובדה שהציוד שהתמשנו בו לא היה שם לפני שהגעתי (המחשב והמסך הגיעו במקרה לחלוטין יום אחרי שנפגשנו, חיכו להם שבועות אם לא חודשים). וזה רק חלק מהעניין.

השיחות עם האנשים שעבדתי איתם קרוב, והחברויות שהתפתחו והשינויים שעברנו והעברנו אחד את השני היו מאד משמעותיים. בגלל מגוון צירופי מקרים, השהייה שלי שם התארכה לחודשיים שלמים, והעבודה על הפרוייקט המשיכה – וממשיכה עד היום (אני עדיין במסעי), וכמובן שאני שומר על קשר (מקצועי וחברתי) עם האנשים האהובים באשרם. אני מוקיר את ההזדמנות והזכות לתרום בשביל עבודה הומניטרית וזה קסום ולא מובן מעליו בתחום הזה שאני רואה את הערך של העבודה שלי במיידי – ושומע על ההשלכות בשטח.

על אמה

כמה מילים על אמה  – או בשמה הנוכחי – Sri Mata Amritanandamayi Devi. אמה היא גורו, מאסטרית בגוף פיזי, אישה שעברה התעלות. היא ידועה בתור "האמא המחבקת" כי את העבודה האנרגטית שלה עם אנשים היא עושה גם דרך חיבוק. היא תמיד הייתה מיוחדת, וההורים שלה ומכרים טוענים שמאז ומעולם הייתה בקשר עם הנשגב (אם כי הם לאו דווקא ידעו להכיל את זה כשהיא הייתה צעירה). וכבר בגיל צעיר (20 ומשהו) באו עולים לרגל הודים לפגוש אותה מרחוק וביקשו אותה להיות הגורו שלהם. אז היא כבר עושה את זה למעלה מ-30 שנה. בנוסף לעבודה המקודשת שהיא עושה על מנת לעזור לאנשים להגיע להתעלות ולהיות כל מה שהם יכולים להיות, אמה עושה עבודת קודש בינלאומית – בין אם זה בלסייע בזמני אסון, לתמוך ולעזור לאוכלוסיות חלשות ברחבי העולם, ועד לסייע לעניינים חשובים בתוך הודו (כמו עזרה לכפרים שנכתב פה לפני כן). ציטוט יפה שראיתי עליה הוא שהיא "נאבקת בסבל העולמי חיבוק אחד אחרי השני." בין אם אתם מונעים ממקומות רוחניים או לא, על העובדה שאמה היא מה שבנצרות מוגדר כקדושה, קשה להתכווח – זו מישהי שבצורה בלתי מתפשרת הקדישה את חייה לאלוהות, ולהבאת טוב ואהבה לפני אמא אדמה.

על החיבוקים

ימים ספורים לתוך השהייה שלי באשרם הייתה לי הזכות לקבל חיבוק מאמה. החיבוק, כמו כל תהליך אנרגטי, מאד תלוי במה אנחנו עושים ממנו, איך אנחנו מתכוננים אליו ומתייחסים אליו. אם נצפה שהחיבוק ישנה את עולמנו, סתם ככה – כנראה שנתאכזב. אם ניגש לחיבוק ממקום של קדושה ואהבה, של הודייה במקום מקום של ציפיות ודרישה, אולי משהו בחיינו ישתנה… ראיתי אנשים שהתרגשו עד כדי דמעות לקבל את החיבוק, ושמעתי על אנשים שהחיבוק הזה שינה את עולמם. אצלי החיבוקים הכו לא מעט אדוות והכוח שמסביבם היה לי ברור, כמו גם הקדושה שאופפת את הטקס. אני גורס שהדרשן (החיבוקים) הם חלק קטן מהקסם שקורה באשרם בפרט, ושאמה מביאה לעולם בכלל.

 

 

המלצות למבקרים

ראשית, אני כמובן מאד ממליץ לבקר באשרם ואם מתמזל המזל גם לפגוש את אמה. חשוב לעשות את הסיור באשרם, ולהבין קצת יותר טוב איך הדברים עובדים ומי זו אמה (הסרטון בהדרכה אותי מאד ריגש).
אם מתקיים מתן דרשן (חיבוק) בזמן שהייתכם שם – אני ממליץ לגשת לנושא ממקום של קדושה והודיה – אפשר להסתכל על איך אחרים מתייחסים לזה, היראת כבוד מסביב והטקסיות תעשה את שלה אם ניתן לה. חיבוק תמיד יכול להיות סתם עוד חיבוק, ויכול להיות אירוע מכונן בחיינו – מאד חשוב איך נתייחס אליו, נתכונן אליו, וניגש אליו.

ובלי קשר לחיבוק, אני ממליץ לבוא לאשרם לשבוע-שבועיים לפחות, אם ניתן – ולמצוא התנדבות ולפגוש את ההודים והתלמידים ככה. יש שם אפילו ישראלים – כמה שגרים עם אמה כבר שנים – וגם אם לא תיתקלו בהם, זו הזדמנות מיוחדת לפגוש אנשים שונים, ממקומות שונים, מרקעים רוחניים שונים, ולחוות משהו שונה.

 

גיל וחבר ליד המערה בה לפי האגדה נכתבו הוודות הקדושות