הכירו את קוקי – הנפאלי של נעמה (ושל כולנו)

שמו הוא דניס, אבל אתם מכירים אותו בוודאי בכינוי "cookie". יש לו 2 מסעדות בשם "cookie walla", אחת בטאמל קטמנדו שבנפאל ואחת בארמבול, גואה. במסעדה בנפאל יש חלון שמחבר בין הספסל והשולחן היחידי לבין המטבח, ואם אין מקום על הספסל יושבים על כריות במטבח. החלון מחבר בין הלקוחות לבין קוקי ואחיו, שעובד איתו, ככה שהסועד מרגיש חלק מהכנת של האוכל. קוקי מגיע לארמבול רק לעונה, ואת שאר הזמן הוא מבלה בנפאל.

קוקי? וואלה!

המסעדה בארמבול הרבה יותר גדולה, וכוללת זולה מרווחת לישיבה. כל הכלים והמטבח פתוחים ללקוחות, ואם צריך משהו אתה יכול לקום לבקש ולקחת בכיף! קוקי מדבר קצת עברית, וכל פעם שאתה קורא לו הוא עונה ״וואלה״. הוא כל כך חם ואוהב שבכל פעם שישראלי נכנס למסעדה עולה לו חיוך ענקי על הפנים וישר הוא שואל ״מה נשמע?״ ועונה לתשובתך ״וואלה"!

ביקשתי מכמה מהישראלים לעזור לי להבין את החיבור המדהים, שקורה לכל ישראלי עם קוקי תוך 2 דקות מהפעם הראשונה שהוא פוגש אותו. אף אחד לא הצליח לנסח את הקסם… קוקי הוא הטבח, המארח והמלצר. איכשהו, בין המנות שהוא מכין, הוא מצליח לצאת ולהגיד שלום ולקשקש איתך קצת. כל פעם שאתה מבקש משהו ואומר לו תודה, הוא אמר לך תודה בחזרה. פשוט בן אדם מיוחד. המנה הכי טעימה זו ארוחת הבוקר הישראלית – שקשוקה, סלט ישראלי, חומוס ביתי ולחם הבית שלו. קשה למצוא חומוס טעים (בחו״ל בכלל ובהודו בפרט), והחומוס של קוקי הכי טעים שאכלתי עד עכשיו.

 

דניס (קוקי) ונעמה. מתחבר לכל ישראלי

התפריט שלו מרגיש כל כך אישי, ובסוף כל עמוד כתוב –

 "come as a guest, leave as a friend"

בעמוד הקינוחים כתוב – 

"This is what you are here for"

All cookie walla desserts including cakes, sweet balls and cookies are homemade and extremely deliciousness! We are not responsible for and addictions and daily arrivals to our restaurant for more. For choice of sweet pancakes or fresh fruit salads see breakfast section, but carefully, the choice is not easy

כן, באמת מתמכרים לאוכל כאן. נעמה מספרת שבנפאל, בסביבות השעה חצות, אחרי לילה של בילויים, הם היו מגיעים למסעדה (שכבר נסגרה כמובן), דופקים על הדלת, וקוקי היה פותח ומכין להם מאנץ' לילי. בדרך כלל זה היה "שלום למלכה" (״הלו טו דה קווין״) או ״הלו טו דה קינג״, שהם הקינוחים הכי מפורסמים בהודו.

 

המסעדה בארמבול. אוכל ממכר

אחרי כל הסיפורים הללו, הייתי חייבת לתהות על קנקנה של האגדה הנקראת "קוקי וואלה". קבעתי עם כל הבנות הישראליות שפגשתי כאן ועם עוד שתי בנות אוסטרליות יהודיות, להכין חלות לשבת אצל קוקי. בין השלבים של הכנת החלות, ישבתי עם קוקי והוא סיפר לי את הסיפור שלו.

"הגעתי להודו מנפאל בפעם הראשונה כשהיה בן 12 כדי לחפש עבודה", הוא מתחיל. "הגעתי לדלהי, ולאחר חודש שבו עבדתי במאפיה, פגשתי אישה שהציעה לי חדר, אוכל, בגדים ו-300 רופי בחודש כדי לעזור לה בעבודות הבית. עבדתי שם במשך שלוש שנים, ובגיל 15 חזרתי לנפאל כדי לבקר את אמא שלי, ונשארתי שנתיים. כשהייתי בן 17 חזרתי להודו כדי לעבוד, ודילגתי בין עבודות שונות – במסעדה ובבניית כבישים באיזור גואה וגם קצת בצפון. עבדתי כ-3 שנים, ומתוכן לא קיבלתי תשלום עבור שנתיים.

"כשחזרתי לגואה, דיברתי עם ידיד צרפתי, שאמר לי שהוא רוצה להיות עצמאי ושאל אותי עם אני יודע לאפות משהו. 'ברור', עניתי לו, 'עוגיות!'. ככה התחלתי למכור עוגיות על החוף בארמבול. בקושי ישנתי וכל היום אפתי בתנור הקטן שהיה לי בחדר. יום אחד, כשמכרתי עוגיות על החוף, מטיילת ישראלית קראה לי 'קוקי', ומאז השם נתפס… גם ה'וואלה' הגיע מישראלים כמובן.

"יום אחד פגשתי בחור ישראלי על החוף, שנתן לי לטעום שוקולד השחר ואמר שאם אצליח למצוא שוקולד כזה טעים, יש לו רעיון בשבילי. מצאתי שוקולד נוטלה, והתחלתי להכין סנדוויצ׳ים שצד אחד שלהם מרוח בקצפת והצד השני בנוטלה. בגלל שהישראלים אוהבים לחם מתוק. ככה הצלחתי לחסוך 30 אלף רופי, פתחתי את המסעדה הראשונה שלי בקאסול שבעמק פארווטי בצפון, והמשכתי להגיע לארמבול בגואה בעונה כדי למכור על החוף עוגיות. לאחר 4 שנים פתחתי מסעדה גם בארמבול וכשחזרתי לנפאל לבקר את אמא פתחתי מסעדה גם שם. לא מזמן סגרתי את המסעדה בקאסול, ועכשיו אני נע לפי עונות התיירות וקופץ מנפאל לגואה".

קוקי במטבח. התאהב בישראלים

שאלתי את קוקי מתי התאהב בישראלים, והוא ענה: "הישראלים היו עוזרים לי לקחת את מגשי העוגיות, למכור אותן על החוף ותמיד החזירו לי את כל הכסף"!

"כאלה אנחנו הישראלים", אני עונה, "עם נדיר".

בינתיים יצאו החלות מהתנור – חלה רגילה, חלה מיוחדת (שאני קוראת לה "פסיכי"), חלה עם קינמון וסוכר וגם כמה עם שוקולד. מיותר לציין שאכלנו ארוחת שישי מדהימה, וכמובן שכל החלות חוסלו.