אוהד ארידן הגיע להודו בפעם השנייה בעקבות התרבות ההודית. ארידן, צלם במקצועו, לקח את האהבה שלו לצילום תרבויות – צעד אחד קדימה. אריאל שפיגל תפסה אותו לראיון מרתק על מה עומד מאחורי הבחירות שלו ואפילו הרווחנו טיפ לצילום אנשים. וכמובן, איך לא, גם תמונות מרהיבות. לפניכם
ראיינה: אריאל שפיגל
אוהד ארידן, בן 25, במקור מב"ש, גר בשנתיים האחרונות בת"א. למד צילום בסטודיו גברא.
“ביומיום אני מצלם בעיקר צילומי תדמית ופורטרטים, אבל האהבה שלי בצילום זה הצילום הדוקומנטרי, צילום תרבויות, סיפורים, אנשים”.
איפה היית לפני שהגעת לפושקר, מה הביא אותך לפושקר?
הגעתי להודו בפעם השנייה, אחרי שבפעם הראשונה הייתי רק בצפון ובאזור של דלהי, הפעם הגעתי מדראמסללה לרג'סטן בעקבות התרבות ההודית. הדבר שהכי מרתק אותי זה אנשים וסיפורים, אני אוהב להכיר דברים חדשים וללמוד על תרבויות שונות.
ברג'סטן התחלתי מג'איפור ומשם הגעתי לפושקר. שמעתי הרבה על העיר, על החשיבות הדתית שלה להודים ועל הטקסים באגם, רציתי לראות את זה, לחקור את זה ולהכיר קצת לעומק את התרבות.
יש אשראם אחד בפושקר שאהבת לצלם במיוחד. למה דווקא האשראם הזה? למה דווקא הבאבות האלה? בין כל הדמויות הצבעוניות והמעניינות של פושקר?
באופן הכי ופשוט וויזואלי – הצבע הכחול מאוד משך אותי.
זה הצבע האהוב עלי, כל פעם שעברתי ליד האשראם הזה, הרגשתי שיש למקום הזה קסם, הוא תמיד היה נראה לי סגור ומרוחק עד שפעם אחת עברתי שם ראיתי את השער קצת פתוח וביקשתי להיכנס, המקומיים היו מאוד נחמדים קיבלו אותי בחיוכים. עשיתי סיבוב באזורי המגורים והלימודים שלהם. במרכז ניצב חדר גדול, שבו יושבים במהלך כל היום אנשים ששרים ומנגנים מנטרות בלופים ללא ההפסקה. האווירה שם הייתה מאוד שלווה, מאוד רגועה ופשוטה.
אני יודע שהגורו שלהם זה באבא בשם ארג'ון – באבא שהוא מדראמסללה. הם שרים שם מנטרות בלופים כל היום וכל הלילה, יש צוות שכל התפקיד שלהם זה להכין אוכל לבאבות.
לצלמים שבינינו – תן טיפ איך מצלמים אדם זר/ "פולשים" לפרטיות של מישהו אחר
אני מאמין שלצילום דוקומנטרי יש שתי גישות, האחת להיות צופה מהצד להתבונן, להשקיף לנסות לתפוס רגע אותנטי ולהיות זבוב על הקיר.
והשנייה זה להתקרב, להיות חלק מהסיטואציה להיות נוכח אבל בצורה לא מאיימת, לזכות באמונם של המצולמים.
אני מאוד מאמין בגישה השנייה, אחד הצלמים המפורסמים, רוברט קאפה, אמר "אם התמונות שלך לא מספיק טובות – אתה לא מספיק קרוב"
אני כצלם, משתדל להגיע לסיטואציות שמעניינות אותי, לשים את המצלמה בצד, לנסות לתקשר עם הסביבה וכשהרגע מתאים לבקש אישור מהמצולם לתת את הקליק.
מה התמונה האהובה עלייך ולמה?
צמד התמונות של הבחור עם המיטה מאוד מסמלת בעיני את המקום הזה, ואת הודו.
קודם כל הפשטות, הבחור יושב על הריצפה, לצידו מיטת עץ שהמזרון שלה הוא קרטון, על הריצפה צלחת אוכל והוא יושב שם לבדו, ללא תכלית, ללא מעש, ואלה החיים שלו, כאילו לא צריך יותר מזה.
