מאת: טל גטרייטמן
הודו. טיול ראשון. 72 שעות אחרי הנחיתה.
הבגדים איתם באתי מהארץ נשארים מקופלים יפה בחדר הגסטהאוס בידיעה ששם הם הולכים להישאר. גופיית דיוויה בשלושה צבעים שונים + מכנסי אלאדין וחיקוי של נעלי קרוקס עומדים להחליף את מקומם. תוסיפו לזה בהמשך את התכשיטים המוכרים ואנחנו מוכנים לדרך.
הנחיתה מהודו. ישראל. מכללת ספיר, שנה א’.
כמו לוחמת הגאה ביחידה שלה, כך הייתי גם אני כששבתי ארצה. הבגדים, הקרוקס (כן, עדיין החיקוי) והשאל. לפעמים גם כשהיה ממש קר הייתי הולכת עם מכנס קצר, טייץ מתחת, גרבי צמר וכפכפים. הרגשתי קולית, הרגשתי אני, הרגשתי אני בהודו והרגשתי שממש נוח לי (הערת העורכת – אכן היו אלה תמונות קשות, ה.ס.).
למזלי לא פסחתי גם על קניית שמלות יותר חגיגיות כך שבכל יציאה לפאב הקיבוצי היה לי מה ללבוש. האם הרגשתי רע? לא. אני בקיבוץ וכולם היו בהודו וכולם הבינו אותי. או שמא…?
הקוראת רינת מדגמנת שאל צמר לתפארת קאסול. צילום: מור כרמל
עם הזמן, הבגדים מהודו נפרדו ממני כבדרך הטבע (פה נקרע משהו, שמה התלכלך) ועדיין לא הרגשתי שהייתי "כאפות" עד שחברים טובים מהכיתה אמרו לי: "טל, את כאפות" (הערת העורכת – הכותבת אכן היתה כאפות, ה.ס.).
"פה קניתי את קולקציית הקיץ שלי לישראל". האתר אינו עומד מאחורי המסר של המוכר. צילום: נטע ארזי
בוקר טוב לכל לובשי השרוואלים, גופיות הדיוויה ונעלי הקרוקס. יש משהו נחמד בלבוש הכי מזוהה עם הודו בקרב המטיילים הישראלים, אבל האם ידעתם שבקרב ההודים שאינם מקורבים לעסקי התיירות הישראלית, אנחנו נראים כמו סתם אנשים שלא יודעים להתלבש? את ההתגלות הזאת חוויתי במסע השני שלי להודו, כאשר טסתי מדלהי למומביי במחלקת העסקים המכובדת (ככה זה כשמערבבים בין ביזנס לפלז’ר) ושני אנשי עסקים בריטיים הסתכלו עלי בגיחוך ושאלו אותי באנגלית מצוחצחת "בטוחה שאת במחלקה הנכונה?".
אחר כך הם היו חייבים לצלם אותי כדי להוכיח שנעלי קרוקס ומכנסי אלאדין זה דבר שהולם כל מחלקה. רציתי להגיד להם שטיסה זו טיסה וחשוב שזה יהיה נוח אבל היי- טוב שלא התלבשתי ככה גם בארץ מאז הטיול הראשון שלי בהודו.
"אני שייכת למחלקת עסקים אני נשבעת"! שאל, מכנסי אלאדין ונעלי קרוקס שאי אפשר לראות (וטוב שככה).
אחר כך, במהלך מסעי במומביי בקרב אנשי טלוויזיה, נתקלתי בתגובות דומות: "בייבי", אמר לי הנרי, אמרגן תצוגות אופנה מוכר ברחבי מהרשטה והסביבה, "את יכולה לבוא למסיבה שלי, אבל לא ככה", אמר ונגע בי ובבגדיי הסרוחים.
פניתי לחברי הטוב משכבר הימים, עמית להב, שהכיר אותי בתקופה בה כל הארון שלי היה המיין באזאר. "אין לי משהו ממש רע להגיד על זה, כולה בגדים (הוא סתם נחמד) או אם תרצי: עד שנה אחרי הטיול הגדול שלך – הכול מותר", הוא מקל עליי ועל כל מי שקורא את הכתבה ולבוש כמו שאני הייתי. להב, כיום עורך תוכן ב"למטייל" (והתינוק הראשון של כפר ורדים – פרט חשוב), מביע את דעתו על אימוץ לבוש מהטיול הגדול: "אני באופן אישי לא אוהב שאנשים מאמצים סממנים של מקום/ תקופה/ טרנדים באופן טוטאלי".
אבל דווקא אתה שעוסק בטיולים לא חושב שזו מן מזכרת כזאת לחוויה?
להב: "זה מגניב ונחמד כשזה איזשהו אלמנט אחד או שניים שמסמל משהו, כמו למשל איזושהי חצאית, מאלה, סיכה לשיער, צמידים או נזם בקר. אבל לא כשזה הכול ביחד. נראה לי טו מאצ’". מבחינתו של עמית, מכנס שרוואל דייגים (עליו תקראו עוד מעט) זה דבר לא מושך ואם אנחנו לא מתכוונים ללכת לדוג איתו, כדאי שנעשה ממנו פיג’מה ומהר.
וסתם לפרוטוקול, את המושג "נזם בקר" טבע עליי בפעם השנייה בה חזרתי מהודו כשאת אפי עיטר נזם גדול שלא היה מבייש אף פרה הודית בעלת נזם (מסתבר שיש כאלה בשפע).
אי לכך ובהתאם לזאת, קבלו בבקשה את מצעד הבגדים מהודו שפשוט אסור ללבוש אחרי שחוזרים:
מכנסיים
בהודו תחום המכנסיים מתחלק לשלוש קטגוריות שכולן נכנסות תחת הקטגוריה של מכנסי שרוואל:
שרוואל אלאדין מדוגם – מה אפשר לעשות איתו? בואו נגיד שבפורים הקרוב יהיה לכם למה להתחפש. בין אם אתם רוצים להיות אלאדין ובין אם אתם רוצים להיות יסמין, מכנסי אלאדין ישתלבו לכם מעולה בתחפושת של נסיך מערב הסעודית.
גם אלאדין וגם ז’קט מוגזם. כאפות!!! צילום: אנונימי
שרוואל אלאדין פשוט – מדובר בשראוול נוסח אלאדין רק מרושל יותר ואוורירי יותר (מתאים לפורים רק אם אתם מתחפשים לאלאדין לפני השינוי שג’יני עשה לו). למכנס כזה יש שימוש אחד ומומלץ: פיג’מה. נוח, נעים. קלאסי.
שרוואל קשירה – הכי גרוע והכי מכוער. כשחושבים על זה אי אפשר לעשות איתו אחר כך כלום. גם בשביל הים זה לא מספיק מגניב. בקיצור, לא סתם מכנים את המכנס הזה "שקיקקי" והוא לא כזה נוח – צריך ללמוד קשירת חבלים בצופים לפני שמבינים איך אפשר לסדר את השרוואל הזה מבלי לפחד שהוא יפול. בקיצור להיפטר מהשק הזה.
אקססוריז
במהלך הטיול אנחנו זקוקים פה לצעיף, שם לגרביים, לכובע על הראש. מבין האקססוריז הפופולרים נמנים:
שאל צמר – למי מאיתנו אין תמונה שלו עטוף בשאל צמרירי ונעים על מרפסת אי שם בעמק פרוואטי כשכבר ממש קר בלילות? אז בארץ זה פחות עוזר, אלא אם כן אתה סטודנט בתל חי וגר בקיבוץ דפנה (אז החרמון יכול להזכיר איזה קצה קרחון שרואים בטוש, וגם זה כשאתה תחת השפעת חומרים אסורים). היינו מייעצים לכם להפוך את שאל הצמר שלכם ל"שמיכת חיזוק" ביום בו תחליטו לישון על ספסל בחוץ בליל חורפי. אבל בעצם, למה שתרצו לעשות כזה דבר?
רגע לפני שזה הופך להיות מפה בסלון שלכם. צילום: אריה מאיר
צעיף פאשמינה – כמה שימושים יש לפאשמינה! ביום היא אחלה כיסוי ראש מהשמש הקופחת בטרק, בצהריים היא אחלה כיסוי לנשים שרוצות לשמור על צניעות בכניסה למקדש הזהב באמריצר ובערב היא בהחלט פריט אופנתי שאפשר להניח בנונשלנט על הצוואר או סתם לקשור על השמלה. אבל בארץ? יש לנו שולחן מזעזע בסלון, יש אבק שצריך להסתיר מעל הטלוויזיה או סתם שידה שחסר לה קצת צבע, בקיצור – הפאשמינה מעולם לא היתה מפת שולחן טובה יותר!
גרבי צמר – פייר יש בהם משהו מגניב (הערת העורכת – לא, אין בהם. ה.ס.), במיוחד אלו שבאים בגזרת "רגל פרה" (עם שתי אצבעות) ואפשר ללכת איתם בכפכפים. אבל על אותו עיקרון של שאל הצמר- למה שלא תעשו מהם כדורי משחק לחתול?
איזו מפה מתאימה יותר לקיר של הסלון? צילום: ויקיפדיה
ווסטים/ ג’קטים
בעניין זה יש כמה עקרונות:
ג’קט טלאים צבעוני ופסיכודלי – להעיף!
ווסט דהוי – לשמור למסיבות טבע
ווסט יפה – ללכת איתו לחתונה של אחות של החבר מהודו
לא לחולי אפילפסיה. להעיף את הז’קט דחוף! בתמונה: מיכל אופיר היפה
גופיית דיוויה
מה שדלתא מנסה לעשות בארץ, המותג ההודי דיוויה כבר הצליח מזמן: לכבוש את לב הישראלים. בין עם זה גופייה או חולצה, דיוויה לכל ישראלי דורש. בשלל צבעים ובשלל מידות והאמת זה די מגניב.
דוגמן הבית עם גופיית הבית. אוהבים את הדיוויה. צילום: אריה מאיר
יש משהו בגופיית הדיוויה שמרגיש טוב ללכת איתה גם בארץ, מעין סימון "הייתי בהודו" מלא גאווה. נסו אתם ללכת למקום מכובד עם גופיית דיוייה. עוד לא נולד התרמליאי לשעבר שלא יגיד לכם "וואי דיוויה…" בהתרפקות נוסטלגית.
נתנו ריספקט למותג והקימו לו גסט האוס! צילום: אריה מאיר
אבל גם לדיוויה יש את גלגל החיים שלה. מה שמתחיל כסימן זיהוי לישראלים בהודו והופך לסימן גאווה בארץ, אט אט הופך לגופיית מד"ס, אחרי זה לפיג’מה ובסוף לגופייה שלובשים כשעושים ספונג’ה. אחרי שהיא מקבלת כמה כתמי אקונומיקה מהספונג’ה האחרונה, מסיימת הדיוויה את חייה כלא יותר מסמרטוט שנשלף באירועים מיוחדים.
הקוראת המסורה טל בן אריה, סטודנטית לקלינאות תקשורת ממושב בעמק חפר, מתנגדת נחרצות: "הביגוד של הודו אולי לא הכי אופנתי אבל בינינו, זה הביגוד הכי נוח שיש, כזה שהולכים איתו בבית או יורדים איתו למכולת. לא הייתי הולכת עם בגדי הודו לעבודה אבל אני כן הולכת איתם במקומות שאני יכולה להרגיש בהם יותר משוחררת- בית, יוגה, ים…".
קרוקס
הקרוקס זה לא משהו שמגיע רק מהודו. הכול מתחיל כאן בארץ, ובכל זאת נעילת הקרוקס בשילוב עם הפרטים הנ"ל… תעשו לנו טובה ואת הקרוקס תשמרו למכולת השכונתית בלבד. וגם זה רק בלילה, בהפסקת חשמל, כשאין איש ברחובות.
ביג נו נו בארץ: דיוויה, שראוול, שאל צמר וקרוקס. צילום: טל בן אריה
פאנג’בי דרס
טוב, זה באמת נוח. זה באמת לבוש טוב כשאנחנו רוצות להרגיש מספיק צנועות (וזה מראה על כבוד כלפי הסביבה ההודית) אבל בארץ, כל עוד אנחנו לא במאה שערים עכשיו… חאלס. את הלוק הפאנג’בי נוכל למצוא בשלל בדים- מהקלילים והזולים ביותר ועד האיכותיים ביותר. לאורך זמן, כל בגד כזה הופך אט אט לעוד שמלת בית, כזו שלובשים כשמגיעים מיום מתיש וכל שאר הבגדים עוד בכביסה. וגם זה כשרק אתם נמצאים בבית.
"התרבות ההודית על כל גווניה מרתקת אותי, חלק גדול מזה הוא גם סגנון הלבוש והצבעוניות הרבה", מספרת שי צוקר, סטודנטית לעיצוב בחולון וחובבת המותג קורטה.
"בביקורי השני בהודו טיילתי באודייפור ובאחד הימים מצאתי את עצמי בתוך מתפרה של הודי נחמד שהכין לי ארבע קורטות (דומה לטוניקה) בארבע שעות"
את הכי יפה כשנוח לך, אבל אל תיסחפי. שי מדגמנת פאנג’בי. צילום: שי צוקר
"מצאתי עצמי לובשת אותן גם בארץ ומאז – בכל פעם שאני בהודו אני מיד מחפשת את המתפרה הבאה בה אכין לי המון קורטות שישרתו אותי היטב גם בארץ. מכיוון שהודו בליבי תמיד, ביומיום אני לא עושה כ"כ הבדלה בין הלבוש שאני לובשת שם לזה שכאן… וחוצמיזה, ג’ינס זה בכלל לא נוח!"
טוב בואו נודה בזה – ג’ינס יכול להיות באמת לא נוח לעיתים. במיוחד אחרי ארוחת שחיתות באיזו מסעדה הודית מפוארת ושלוש צלחות באנופי. אולי בשביל זה צריך ללבוש בגדים נוחים בהודו?
אז איך נסכם את זה? כמו שאמר עמית להב, שנה אחרי הטיול זה עדיין נסלח ומובן אבל ככל שהזמן עובר ויש לכם ראיונות עבודה ללכת אליהם, עדיף שתוציאו מהארון את חולצת המשבצות שלכם, ובלילה, כשאף אחד לא רואה, תחזרו לדיוויה ולשרוואל. אלא אם כן גם למיטה שלכם זה ממש מפריע.
ומהם הפשעים האופנתיים שאתם סחבתם איתכם מהודו ומתקשים לשחרר בארץ? כתבו לנו!
/div v:shapes=LTR
.jpg)
.jpg)
.jpg)