"פרוייקט דיוויה" של הסטודנטית שי צוקר, יציג בפניכם את שלבי ההתקדמות שלה בפרוייקט עיצוב מעניין שבוחן את גופיית הדיוויה המיתולוגית. שי תעדכן כאן לגבי התפתחות הפרויקט עד לסיומו. בבלוג הזה גם תספר לכם על חוויות של אנשים וסיפורים שקשורים לדיוויה שלהם. יש לכם סיפור או תמונה מיוחדים? שי מחכה לכם!
את הודו הכרתי במקרה, לא אחרי תכנון ממושך או חשק שהיה לי לבקר בה במשך שנים.
בשנת 2009 אבי ואחי הגדול טסו לנסיעת עסקים בהודו ואחי חשב שזו הזדמנות טובה להשאר עוד קצת ולטייל.
וכך קרה שקיבלתי שיחת טלפון מפתיעה מאחי ובה הוא שואל: "שי, את יושבת? יש לי הצעה עבורך! הודו למשך חודש, בעוד שבועיים, נטייל יחד, זו תהיה הפעם הראשונה שתטוסי לחו"ל לבד". הייתי מופתעת, גם כי חשבתי שזה מעט מוזר לטייל עם אחי הגדול שעד לאותו טיול לא היה לנו קשר מאוד קרוב וגם כי… הודו? הייתי בטוחה שאני בנאדם של אירופה.
הסכמתי.
במהירות רבה עשיתי את כל הסידורים הרלוונטיים, אישרו לי חופש מהעבודה, אמרתי ביי זמני לזוגיות שהיתה באותה התקופה וטסתי להודו לחודש. על הטיסה עליתי בהתרגשות רבה, וכשנחתתי בדלהי פגשתי את אחי ואבי. בחודש הנפלא ההוא ראיתי את הודו היקרה – בטיולים עם אנשי עסקים הודים וראיתי וחוויתי גם את הודו האחרת בטיול משפחתי ומקרב לבבות עם אחי. כשחזרנו לארץ היה לי קשה להתאקלם ובעיקר הרגשתי שמשהו ממני נשאר שם, בהודו…
אז לאחר שמונה חודשים נחתתי בשדה התעופה של דלהי שוב, אך הפעם לבד. כדי לראות פן נוסף של הודו, מסע תרמילאי. התכנון לחזרה לארץ היה אמור להיות לפחות לאחר 8 חודשים, אך אחרי חודשים ספורים קיבלתי מייל מאמא שמבקשת שאחזור ואנסה להתקבל ללימודים. המייל היה אמיתי ומהלב ואחריו הגיעו עוד לחצים מהמשפחה.
הרגשתי לא בנוח עם הבקשה, כי הרגשתי שאני באמצע מסע כלשהו ושזה לא נכון להפסיק אותו, אז הצעתי עסקה: אחזור לארץ ואנסה להתקבל ללימודים, אם אתקבל אז יופי לכולנו. אבל אם לא, אני חוזרת מיד להודו.
העסקה התקבלה וכך יצא שלאחר כמעט 4.5 חודשים חזרתי הביתה והתחלתי את לימודי העיצוב שלי במכון הטכנולוגי בחולון,HIT , שם אני לומדת כיום בשנה השנייה במחלקה לתקשורת חזותית.
מאז אותה עסקה משפחתית כבר ביקרתי בהודו שוב, ואת אהבתי לאותה מדינה ותרבות אני לא מסתירה גם בפרויקטים בלימודים.
בימים אלו אני עובדת על "פרויקט דיוויה” בו אציג את גופיית הדיוויה כמאפיין ישראלי מוכר שמחבר בין ישראלים. את הפרויקט אני עושה בסגנון קולאז’ עמוס ומלא צבע, בדיוק כמו המדינה הזו, והוא יוצג כיומן מסע למטייל הישראלי המצוי בהודו. יהיו בו תמונות רבות של ישראלים בגופיית דיוויה בכל מיני פוזות מאפיינות ישראליות ויצוצו משפטים בהינגליש (שילוב של אנגלית והודית) שרק אנחנו אומרים.
.jpg)
אך בכדי ליישם את כל הרעיון הזה, אני צריכה את עזרת הקהל
אני מחפשת תמונות שלכם, או של חברים שלכם, או של כל אחד עם חולצת דיוויה.
זה לא משנה אם התמונה צולמה בארץ או בהודו, אתמול או לפני שנים רבות. כל מה שמשנה זה שהאדם שבתמונה, מצולם עם דיוויה. אם יש לכם בבית דיוויה ואתם בעלי רצון עז לעזור, אשמח גם אם תצטלמו! ישנן כמה פוזות מאוד אופייניות לישראלי המטייל, אך הן לרוב לא מתועדות במצלמה בזמן הטיול.
יש לכם רעיון למשפטים שישראלים בדר"כ אומרים בהודו? ספרו לי על זה! המשפטים יכנסו אל היומן
ויצחיקו את כולנו.
ויצחיקו את כולנו.
בכל שבוע אני אעדכן לגבי התפתחות הפרויקט ואראה סקיצות שאני עובדת עליהן, עד לסיום הפרויקט.
בבלוג הזה גם אספר לכם על חוויות מעניינות שאנשים שלחו לי וסיפורים שסיפרו שקשורים לדיוויה שלהם.
אז קדימה, שילחו לי תמונות שלכם, של חברים שלכם עם דיווה, תפעילו את הזיכרון ושילחו לי משפטים בהינגליש שהיו אופיינים לכם או ששמעתם בזמן הטיול בהודו. ככה, בעזרתכם ניצור פה פינה קטנה שתשתף את כולנו, תמונה של הודו בעינינו הישראלים.