זה התחיל משני הורים

נורית ודורון קרן התגעגעו מאוד לבתם דורין, 21 , שנסעה בשנה שעברה לטיול ארוך במזרח ומצאו פתרון נפלא. בספונטניות ראויה לציון, הם החליטו לנסוע להודו.

כשהם הגיעו לבקר אותה כבר היה לה "פז"מ" של שלושה חודשים בהודו, ויחד הם נסעו לטיול משותף, בן עשרה ימים, ברג'אסטן ובאגרה. 

אחת החוויות העצמתיות שכמעט כל מטייל נתקל בהן בהודו היא לא אחרת מאשר העיר דלהי. הנחיתה בדלהי יכולה להרתיע מטיילים חדשים ולהקסים אותם כאחד, אך נורית ודורון מצאו פתרון מעניין שהרגיע את הפחדים…

נורית מספרת שאחד הדברים שהיו לה חשובים בנסיעה להודו, הוא לדאוג שתהיה לה אפשרות למה שהיא קוראת "טיול סטרילי", והכוונה היא למלונות ברמה טובה ,תחבורה נוחה ועוד.

 

"בספונטניות ראויה לציון, הם החליטו לנסוע להודו". נורית,דורון ודורין

 

"מאוד חששנו מהמפגש עם הודו, מההמון הרב של האנשים ברחובות, מהצפיפות והתרבות השונה משלנו ולכן לקחנו נהג צמוד ומדריך מקומי."

הנהג והמדריך ליוו את נורית ודורון לאורך כל הטיול, ועזרו להם להתערבב עם הרחוב המקומי, בקצב הודו, לאט לאט… "שאנטי שאנטי".

"בזכות המדריכים שאנחנו מברכים עליהם, לא קיבלנו את הההלם הראשוני שכולם מדברים עליו, הכניסה הייתה נעימה והדרגתית".

 

איך הרגשתם לקראת המפגש עם הבת שלכם?

"לא חששנו בכלל. לא ציפינו שהיא תהיה מעופפת, שנפגוש מישהי שאיבדה כיוון. כבר מהשיחות איתה כשעוד היינו בארץ, הרגשנו שהיא לוקחת את הטיול כטיול ונהנית מאוד"

דורין, האמנת שההורים שלך יגיעו להודו?

"ממש לא! כשטסתי הצעתי להם בצחוק להצטרף אליי לטיול. ידעתי שההורים שלי אוהבים לטייל, אבל לא האמנתי שהם באמת יטוסו למקום כמו הודו."

 

"לא האמנתי שהם באמת יטוסו למקום כמו הודו"

 

וכשסוף סוף נפגשתם

דורין: " היה לי מדהים לראות אותם. אמא שלי חקרה אותי כמו שאמא יודעת לחקור בת, הם ראו שאני מאושרת. נסעתי לטיול מאוד ארוך והיה לי מאוד כיף לפגוש את אבא ואמא."

נורית ודורון: " אחד הדברים המרגשים ביותר בשבילנו היה לפגוש את הבת שלנו, ולטעום ביחד איתה קצת מהחוויות שחוותה בטיול. היה מפגש מיוחד עם הילדה. המפגש היה נכון. אמנם לא היה מאוד ארוך. אבל הוא הרגיש נכון. שני הצדדים שמחו לראות אחד את השניה.

פתאום הייתה לנו הזדמנות לראות איפה היא הייתה, איך היא חיה, איך היא מסתדרת. היא והחברה שלה הובילו אותנו, עזרו לנו בהכל, הם כבר ממש הכירו את המקום, ידעו איך לדבר עם המקומיים, איך להסתדר, איך להשיג את מה שרצינו."

דורין: "הייתי בלחץ, דאגתי להם, ניסיתי להיות זו שמתקשרת עם ההודים ומסדרת להם דברים, חשבתי שהם יהיו בהלם מאיך שאני חיה בטיול. גרתי בגסטהאוסים ברמה שהם לא היו רגילים אליה, הם רגילים למלונות ברמה, ואני חייתי בחדרים קטנים עם תנאים מאוד בסיסיים, חדרים פשוטים שלפעמים אפילו לא היו בהם חלונות. לא ידעתי איך הם יתמודדו עם העומס, העוני, בכל זאת הם לא תרמילאים צעירים".

 

"חשבתי שהם יהיו בהלם"

 

אז אמנם נורית ודורון באמת קצת הופתעו מרמת המחייה היומיומית של דורין, ופינקו אותה בתנאי לוקסוס, אבל מי שהופתעה אפילו יותר, הייתה דורין:

"הופתעתי מאיך שהם היו מאוד פתוחים להתנסויות בטיול. למשל היה יום אחד שממש התעקשתי שנעצור את המיניבוס כדי לקנות סמוסה מדוכן ברחוב, מאוד הופתעתי מהפתיחות שלהם לחוויה. מאוד התרגשתי מהרצון שלהם לראות בדיוק איך אני מטיילת, איפה אני נמצאת, לקחת חלק בחוויה שלי."

 

הרבה אנשים נוסעים להודו כדי לחוות שינוי כלשהו בחיים שלהם. הרגשתם שמשהו השתנה אצל דורין?

נורית: "זאת בעצם הפעם הראשונה שהיא יצאה מהבית. אחרי 3 חודשים שטיילה, הופתענו לגלות ילדה הרבה יותר בוגרת. ילדה הרבה יותר קשובה לעצמה. מנהלת דו שיח עם אחרים, יודעת איך ליהנות."

דורין: אין מה לעשות. אחרי 9 חודשים שאת מטיילת לבד, את דואגת לכל הדברים הקטנים שאף פעם לא התנסית בהם, כמו לנהל חשבון מחו"ל. את לומדת להיות עם יד על הדופק לגבי כל מה שקורה"

 

ואצלכם? משהו השתנה?

נורית: "כשאתה נמצא שם אתה מעיז ללכת אחרת, משהו קורה לך, אתה רואה את הדברים זורמים, החיים, הדת, המסורת.  אתה מקבל תעוזה לטעום דברים חדשים, כמו אוכל שנמכר ברחוב, אתה מרשה לעצמך להתקרב לאנשים ולתרבות המיוחדת שלהם."

דורון: "הודו להורים נורמטיביים נשמעת כמדינה רק עם בעיות וקסטות אשר סובלת תחת עול כבד. לאחר הטיול שונתה דעתי לכך שכל המערכת הדמוקרטית עובדת ונותנת להודו את צביונה המעניין. הסדר האזרחי הינו מופת למספר הלא נתפס של כמות האנשים. אנו בעולם המערבי התרגלנו  כי הכל מוגש וצריך להיות נקי ואסטטי ,גם בבלגן יש סדר ויופי. הופתעתי לטובה לגבי הדעות הקדומות שהיו לי."

 

"כשאתה נמצא שם אתה מעיז ללכת אחרת". דורון ודורין

 

למה לדעתכם זה קורה דווקא בהודו?

נורית: "כל הראייה שלהם את החיים היא אחרת, התרבות היא שונה, האלים להם הם מתפללים, הם מסתכלים אחרת על בני אדם ועל חיים של בני אדם, מעניין לראות איך הם חיים מכלום, הכל אצלם מסודר, לכל אחד יש תפקיד. זה לא רעיון רע כל כך, לתת להכל לעבוד בצורה מסודרת, דרך הסדר אתה לומד לקבל את החיים."

 

וכל התחושות האלו נשארו לכם אחרי הטיול?
נורית: "בהתחלה חזרנו במן שלווה וקבלה של דברים, היום אנשים הולכים לכל מיני סדנאות כדי להגיע לצורת חיים כזאת, בהודו, הם פשוט חיים את זה, וזה מדבק, לאט לאט כמובן שחוזרים לשגרה."

 

"כל הראייה שלהם את החיים היא אחרת, התרבות היא שונה, האלים להם הם מתפללים"

 

דרמסלה

"באנו לראות מה הישראלים הצעירים עושים בדרמאסללה ,ונתקלנו בתופעה מעניינת .המטיילים הצעירים נמצאים שם באוירה רגועה ללא פעילות מרובה והרבה פנאי למנוחה וביטוי לתחביבים שלהם וכל זאת במשך תקופה ארוכה.שם הרגשנו הכי את השאנטי שאנטי.לנו פחות התאימה הישיבה שם לזמן ארוך…"

ובכל זאת, זה לא רק עניין של גיל. דורין מסכימה: "גם אני לא מסוגלת לשבת במקום אחד בלי לעשות כלום…"

ואכן הם חוו חוויות מגוונות מאוד בדרמסלה. נורית: "חגגו בקורס בישול, קיבלו מסאז' מפנק, ולמרות המונסונים יצאו לטיולון נחמד".

 

אז איזה טיפ הייתם נותנים להורים שרוצים לבקר את הילדים שלהם בהודו?

נורית ודורון: "אנחנו ממליצים לטייל בדרך שבה טיילנו, דרך חברה, עם מדריך ונהג, כדאי לפחות לשלב את זה בחלק מהטיול, עד שנכנסים לעניינים. כדאי לתכנן טיול מעט ארוך יותר, כי לוקח זמן עד שמבינים מה קורה ומתחילים ממש להנות מטיול כזה".

 

דורין, יש טיפ שאת היית נותנת להורים?

"קודם כל שיעשו את זה! נראה לי שכדאי להגיע לטיול של הילד במטרה לראות איך נראה הטיול של הילד שלך. לא להפוך את הטיול לחופשה משפחתית. זה ממש כיף לראות שההורים שלך כל כך מתעניינים ורוצים לדעת איך בדיוק אתה מטייל"

וטיפ לילדים?

"לא לפחד לחשוף את ההורים גם לחלקים הקשים בטיול, כדי שתהיה להם הזדמנות לחוות את הודו מעוד זווית, ובעיקר להעריך את העובדה שהם הגיעו עד אליכם…"

 

נורית ודורון קרן תכננו את הטיול אצל דני אברהמי, שבנה להם טיול לפי בקשתם.