חבורה לא בוחרים

להודו אין גרסה אחת. אמנם היא ידועה במסעות הרוחניים שלה, בניתוק מהמציאות היום יומית של הארץ והתחברות למשהו חדש ולא מוכר, אבל לעתים קרובות תפגוש בחבורה מגובשת שבאה מהבית, שהתחילה את הטיול ביחד וגם מסיימת אותו ביחד. בדרך יש תזוזות, התפצלויות ורצונות שונים, אבל  לחוות את החוויות שהודו מזמנת ביחד (ובינינו, כמה רגעים יש שאתה יושב בפולגה כשכל עמק פרוואטי פרושים לפניך ורק מדמיין את הרגע הזה עם החברים שלך מהבית), זו חוויה מיוחדת ללא ספק. האם זה מגביל את החוויה ומצמצם אותה? האם זה משאיר את המסע בsafe zone שאינו מממש את הפוטנציאל של הודו? אולי לעיתים, אך בטוח שזו חוויה לכשעצמה, וחוויה חזקה.

רוצים לארגן מראש טיול קצר של מספר חברים להודו?  ליחצו כאן

דנה, אור, יעל, שי וטל טיילו ביחד. חמישתם חברים מהבית בגבעתיים, מכירים מגילאי 11-12.

דנה מספרת, שאת הטיול היא התחילה רק עם טל. "טל החליט לנסוע להודו ובדיוק באותה תקופה חשבתי על זה גם. הצטרפתי אליו כשאני קצת מפחדת אבל מאוד מתרגשת. טל הוא החבר הכי טוב שלי וידעתי שהטיול רק יחבר בינינו. חוץ מזה שהוא פרטנר מדהים ומצחיק בטירוף, הוא תמיד ידע להתמודד עם כל הקשיים שצצו לי במהלך הטיול". כשהם התחילו להבין את הודו, קראו לחבריהם להצטרף. בהתחלה אור, אחר כך יעל ולבסוף שי, בהפרשי שבועות בודדים. שי מספר ש"ברור שזה כיף לטייל עם החברים הכי טובים שלך, אבל תמיד אתה נפגש גם עם מורכבויות שהטיול מציף. אנשים חדשים מפחדים להצטרף לחבורה כי היא מאוד בתוך עצמה, עם ההווי והתקשורת שמחברת אותה. רוב האנשים ירגישו תחושת זרות להיכנס לדינמיקה הזו, ולעתים אנשים טובים מתפספסים".

החבורה גם מתורגלת בנסיונות משותפים, הם יצאו לשנת שירות ביחד ולגרעין נח"ל ביחד, לכן מתבקש, כביכול, שהטיול הגדול יהיה גם הוא יחד. טל מספר ש"אחרי שאתה גר עם חברים שלך במשך כל כך הרבה שנים, משרת איתם בצבא ועושה איתם את כל השלבים המכוננים שלך, הטיול זה רק הדובדבן שבקצפת. אתה מכיר כל שריר בהבעות הפנים שלהם ויודע להתאים את עצמך אליהם, מה שלא נפוץ כל כך בטיול הגדול בהודו שאת רובו רוב האנשים מעבירים בלדאוג בעיקר לעצמם ולמה שנוח להם"

יונתן, קופר, נסטור, עומר, דין, ערן, שיר ובוז'י הם חברים מרמת השרון וטיילו בהודו במשך תקופה ארוכה. ליונתן זה היה בדיוק מה שהוא חיפש. "כמעט לא נפרדנו. היו פעמים שחבר התפצל לזמן מה אבל תמיד חזר בסוף. יש בטחון מאוד עמוק בחברות המיוחדת שלנו ובידיעה שגם אם אבחר לעזוב לחוויה אישית שלי, תמיד יהיה לי לאן לחזור. לפעמים היינו תקועים קצת באווירה הישראלית, ואני רציתי לפגוש אנשים מכל העולם אבל הצלחנו למצוא את האיזון. זה גם עזר לנו להתחבר עם עוד חבורות שבאו כמונו מהבית, אין דבר יותר כיף מחבורה שבאותו ראש כמו שלנו".

נציגי החבורה המורחבת

הדר, בן, יולי ואוהד, באו להודו מקיבוץ חוקוק שבצפון. 

הדר: "בן ומשה טסו לפניי ואני הצטרפתי אליהם. אחר כך הגיעה יולי. כשמטיילים ביחד, החברים שלך מאותו קיבוץ, זה מרגש. אתה מצפה להרבה. בהתחלה זה כמו שדמיינת ואפילו  מתעלה מעל זה. באיזשהו שלב אתה קולט שלטייל כולם ביחד זה מבחן לחברות. יש משהו אגואיסטי בטיול- אתה חוסך את הכסף אחרי שקרעת את התחת כמה חודשים ואתה רוצה לעשות מה שאתה רוצה ולא תמיד יכול. לפני שטיילתי אנשים שאלו אותי אם אני רוצה לסכן את החברות, ובהתחלה אתה לא מבין איך זה יכול לסכן. עם הזמן אתה מבין שהסכנה הופכת לממשית. לפעמים אחד מוציא את העצבים על השני. אתם חושבים שאתם לבד בחדר שלכם בקיבוץ. כשזה המצב אתה יותר נזהר, הרי אחרי הטיול אתם חוזרים לאותו קיבוץ קטן בצפון ולך תיצור משקעים שיישארו לכם לשנים. אתה מוצא את עצמך לפעמים אומר שזה או הטיול שלך או החברות שלך. הרי זה יותר מחברות, זה בני משק. זה לא חברה של הצבא או של התיכון, זה כמו משפחה. צריך למצוא את האיזון, האמת תמיד איפשהו באמצע. בסופו של דבר אני ממליץ מאוד לטייל עם החבר'ה. אם אתה מפחד ממבחן אמת כנראה שאתה מפחד שלא בטוח שתעבור אותו, ואנחנו היינו בטוחים שנעבור אותו. יש מלא הקשרים מהעבר, מלא בדיחות, אתה מרגיש שזה קשור לך לכל החיים, לא לתקופה אחת. אתה גם מרגיש בנוח לנסות דברים חדשים. חופש אמיתי בא רק עם גבולות וחברים נותנים לך הרבה גבולות, מזכירים לך מי אתה ומה אתה. אתה יכול לעשות דברים שאתה לא יכול לעשות בקיבוץ. אתה גם מגלה בחברים שלך דברים חדשים. אתה עף איתם ביחד. וזה יורד לרמות מאוד עמוקות. אין דבר שלא פותרים בשיחה."

הדר, בן, יולי ומשה בערב משכר חושים

אז עם חבורה מהבית או בלי, אין ספק שהודו מזמנת לנו חוויות אינסופיות להתמודדות בכל יום מחדש. לכל צורת טיול יש את היתרונות והחסרונות שלה אבל היי..לפחות כשתחזור, לא יגידו לך שאתה חופר. יהיה לך עם מי לחפור…

רוצים לארגן מראש טיול קצר של מספר חברים להודו?  ליחצו כאן