בהמשך לחוויות של אייל מהרכבת, שירה סופרין משתפת אותנו בסיפור (קצת פחות נחמד...) שהיתה עדה לו ברכבת. יש לכם גם חוויות מהרכבת בהודו? כתבו לנו!
בקיץ טיילתי בהודו וסיימתי את טיולי בפושקר, ביום האחרון של הטיול לקחתי רכבת משם לדלהי ומדלהי ישר הביתה. הגעתי לתחנת הרכבת, כמובן שאני הזרה היחידה שם אבל לזה כבר התרגלתי. עליתי על הרכבת וכמה הודיות מאוד נחמדות התחילו לדבר איתי, סה"כ אחלה של התחלה למסע חזרה הביתה.
שירה ברגע פחות טראומתי
שמתי אוזניות ושמעתי מוזיקה בכיף שלי, לפתע, נקישה על הכתף, מרימה את הראש ואיזה הודי שואל אותי אם הוא יכול לשבת לידי (בסימני ידיים כמובן כי הוא לא יודע אנגלית), סימנתי לו בחזרה שכמובן, הוא מוזמן לשבת.
הרכבת הייתה מאלו שמחלקים לך אוכל בנסיעה, אז ההודי שלידי הוריד את המגש (כמו במטוס) ועליו הניח את האוכל. אני לא הייתה רעבה, המשכתי לשמוע מוזיקה והסתכלתי דרך החלון על הנופים החולפים על פניי. נכנסנו למנהרה ואז ראיתי השתקפות של מה שקורה מאחורי בתוך הרכבת וזה לא היה מחזה נעים.
סובבתי את הראש, מעל ההודי הנחמד שישב לידי עמדו 6 שוטרים. הם העיפו לו את המגש אוכל, תפסו אותו בצווארון והתחילו לתת לו אגרופים. אני כמובן מזועזעת לחלוטין! באותו רגע אחד השוטרים קלט שאני בהיסטריה מהסיטואציה, אמר לחברו להפסיק להכות את הבחור. באנגלית קלוקלת אמר שהוא מצטער שהייתי צריכה לראות את זה.
מה שקרה אח"כ זה מה שהיה טראומתי באמת! השוטרים לקחו את ההודי אל המעבר שבין הקרונות והמשיכו להרביץ לו, עד ש... הוא נעלם. אחד מהם דחף אותו מהרכבת אל הלא נודע...
כל יושבי הרכבת המשיכו בשלהם כאילו לא קרה משהו מיוחד.
בקיצור, כפי שניתן להבין, המסע שלי חזרה הביתה לא התחיל משהו...
שירה סופרין
.png){kind=small}
.jpg){kind=small}
