חילול הקודש

 שמי עוז, בן 28 ואחרי תקופה עמוסה בעבודה, הייתי חייב לנקות את הראש. החלטתי שאני לא נופל שוב למקום המוכר ונוסע לחופשה קצרה באירופה, אלא דווקא נוסע לתקופה ממושכת להודו. החופשה אושרה ממקום העבודה, קניתי כרטיס לדלהי וטסתי לבד לחודש וחצי. התחלתי בדלהי, המשכתי הלאה למנאלי, קאסול והכפרים. לכל מקום היה את הקסם, הצבעים והניחוחות שלו, הכרתי אנשים מיוחדים ואין מילים שיוכלו לתאר את החוויות שצברתי. התחלתי להבין על מה כולם מדברים.

ועדיין, לא היה לי מושג שאת החוויה המיוחדת ביותר אני עתיד לעבור דווקא בשבועיים האחרונים לטיול בהן הגעתי לדראמסלה. אחרי שלושה ימים בהם עליתי וירדתי ממקלוד לבגסו לדרמקוט, נתקלתי בשלט של הארי שנקר. ככה נחשפתי ללימודי בנסורי (חליל הודי) והחלטתי לעקוב אחרי הוראות השלט ולהכנס לבדוק את העניין. נידהי (אישתו של הארי) פתחה לי את דלת ביתם הקטנטן, כשתינוק בידה ושלחה אותי לחדר הלימוד בו הארי מלמד.

 

הארי והתינוק הקטנטן

 

הארי קיבל אותי בחיוך גדול שהאיר את החדר. עם סיפוריו המרתקים נחשף בפניי אדם צנוע אך מוכשר שהשתתף בקונצרטים בכל רחבי העולם וששליטתו בכלי הנשיפה מדהים.

כבר באותו היום לקחתי את השיעור הראשון. התברר לי כי להוציא צליל מהבנסורי זה לא כזה פשוט, בשילוב עם האחיזה (שהארי התעקש על האחיזה הנכונה – כי רק ככה אפשר לנגן בטכניקה ההודית) זה היה ממש ממש לא פשוט. אך עם המון מוטיבציה הלכתי לרכוש מחברת (בהוראתו של הארי) וקבעתי שיעורי נגינה למהלך כל השבוע. 

הארי היה מאוד סבלני, הסביר את הטכניקה בצורה מושלמת, ולא וויתר עד שהצלחתי להוציא צליל מושלם מהבנסורי. לאט לאט התקדמנו עם החלילים (גדלים שונים וסולמות), למדנו שירים חדשים וטכניקות חדשות וכבר עברנו  לשיעורים כפולים ביום (סה"כ 4 שעות).

 

המאסטרו

 

מלבד המוסיקה, הארי סיפר לי סיפורים מצחיקים על תלמידים, חוויות שונות, הסביר על התרבות והמוסיקה ההודית הקלאסית (הראגות השונות וכל ראגה לאיזה מוד ביום היא מתאימה), ניגן לי קטעים, עשינו מדיטציה ביחד וסיפר על החיים בורנאסי – עיר המוצא שלו ושל נידהי.

הארי ונידהי נמצאים כחצי שנה בורנאסי – בה הארי מעביר קורס אינטנסיבי ל4-5 תלמידים שרוצים לקחת את הנגינה לרמה אחרת (סוג של אשראם) ובחצי שנה השנייה הם בבגסו – בה הם מלמדים את הקהל הרחב – בעיקר ישראלים אך לא רק. במהלך השיעורים נידהי הייתה נכנסת עם צ'אי, כרובית מטוגנת ומאכלים הודים מעולים שלא טעמתי מעולם! מה שהפך את חווית המוסיקה גם לחוויה קולינרית.

 

לאחר שבוע וחצי החלטתי שאם כבר אני כאן, מתחשק לי להתנסות גם בסיטאר, ולקחתי שיעורי צהריים עם נידהי (בין שיעורי החליל). בדירת החדר הקטנה שלהם, ישבנו על המיטה, אחד מול השני, כל אחד עם סיטאר ובסבלנות רבה נידהי למדה אותי בצורה מקצועית את כל הבסיס שצריך לדעת על הסיטאר. גיליתי שלמרות שהכלי הגדול והמרשים הזה נראה מסובך, הוא בעצם די פשוט, כייפי ומרגיע.

מהר מאוד הרגשתי כבן משפחה (בכל זאת, כ"כ הרבה שעות ביום עם אותם אנשים) ואפילו הוזמנתי לארוחות הערב עם המשפחה… מיותר לציין שהן היו פשוט מעולות. נידהי נדבה לי מתכונים וטיפים וכך יצא שקיבלתי גם שיעורי בישול על הדרך.

 

חוויה מוסיקלית וקולינרית באחת

 

הקשר עם הארי ונידהי נשמר עד היום, והם סיפרו לי שהם פותחים בית ספר למוסיקה בבגסו בו יהיה אפשר ללמוד על כלים הודים שונים מלבד סיטאר וחליל . בית הספר ייקרא:

Divine Indian Music School

החוויה מומלצת לכל חובב מוסיקה. ממליץ להשקיע ולמי שמתחבר (כמוני) לקחת את זה בצורה מעט יותר רצינית מאשר שיעור או שניים כמו מרבית הישראלים. חשוב לציין, כי מחירי כלי הנגינה שהארי ונידהי מוכרים הם לא הכי זולים שתמצאו – אבל איכותיים מאוד ומדויקים (חלילים לדוג' אפשר למצוא ברחוב ברבע מחיר, אבל הם לא מדויקים והבנאדם שייצר אותם אין לו באמת מושג ברוב המקרים). שווה להשקיע קצת יותר ולהעשיר את ארגז הכלים ויכולות הנגינה. 

אני עוז, בן 28 וחזרתי לארץ עם שלושה חלילים, סיטאר וחוויה נהדרת.