יוגיסטים עילאיים ומתנשאים

היי, שמי דניאלה, לא הייתי קוראת לעצמי יוגית, אולם בשנים האחרונות עולם היוגה החל לעטוף אותי יותר ויותר בחיבוק חם ואוהב מכל הכיוונים עד שהפכה לחלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלי.

נחשפתי לראשונה לתרגול פיסי של יוגה במהלך לימודי התואר הראשון שלי באוניברסיטה בדרום לונדון. זה היה בתחילת שנות ה-2000, כשתרגול יוגה לא היה כה נפוץ כפי שהוא עכשיו, אפילו באנגליה. אני ממש זוכרת את השיעורים הראשונים, באולם ספורט ענק, מלא בסטודנטים שרוצים להתמתח. המורה היה מלמד אותנו טיפין טיפין עוד תנוחות (אסאנות) חדשות ומלמד אותנו לקבל את המצב הנתון- להיות נוכחים ברגע. בנוסף, היה משלב תרגילי נשימה ומדיטציה. זכור לי שזה היה מאוד מאתגר אך הרגשתי שהגוף והנפש שלי מפיקים מזה המון תועלת.  

מעולם לא הייתי מהבחורות הגמישות הללו (אלו שמגיעות לשיעור ראשון ביוגה וכמעט עושות שפאגט…), בדיוק להפך. כל חיי עסקתי בסוגי ספורט שונים ומגוונים, שגרמו לי להיות מאוד חזקה, שרירית ובכושר מצוין, אך בו זמנית גם מאוד נוקשה, קפוצה ותפוסה. כשהתחלתי לתרגל יוגה, הייתי כ״כ נוקשה שלא הייתי מסוגלת לבצע קרוב ל80% מהתרגילים הבסיסיים שהמורה היה מראה. זה היה מאוד מאתגר פיסית אבל עדיין הרגיש לי נכון. בנוסף לכך, ניצני החוכמה שהיה אומר, שהיו כה פשוטים להבנה אך כה קשים ליישום לסטודנטית לחוצה שעושה תואר במנהל עסקים, הוסיפו לכך שהרגשתי שאני מקבלת את השפיות שלי בחזרה. הרגשתי שאני נושמת, שאני נוכחת, נמצאת ברגע. לא בתכנונים, לא במה היה ומה יהיה אח״כ אלא ברגע הנוכחי על המזרן באולם הגדול ההוא, עושה אסאנות מוזרות עם גוף קפוץ ומוח טרוד. בתור אחת שתמיד עסקה בפעילויות תזזיתיות כמו טניס, קיק בוקס וריקוד, היוגה הייתה עבורי מאוד איטית ואפילו דיי משעממת אבל המשכתי להתייצב פעם בשבוע, בשיעור היחיד שהיה מוצע באוניברסיטה. את התרגול של היוגה המשכתי לתרגל במשך שנים רבות, בעיקר כפעילות רקע ולא כפעילות העיקרית שלי. ואז לפני כ-4 שנים עברתי פציעה שהייתה אירוע מכונן, כמו בהרבה אגדות. בזמן גלישת גלים שברתי את הקרסול שלי, גיבסו אותי לקצת למעלה מחודשיים, ופה הכל התחיל להעמיק. הרגשתי שחרב עליי עולמי. כבחורה סופר אקטיבית שכל היום רצה מפעילות לפעילות, פתאום לא יכולתי לעשות כלום עם הגוף. אני מאמינה שבתקופה הזו עברתי תהליך עמוק של קבלה של עצמי מעבר לגוף הפיסי שלי. כשהגבס ירד הייתי צריכה ללמוד לצעוד מחדש, חודשים רבים של עבודה קשה עם פיזיותרפיה כדי להתחיל לחזור לעצמי. היוגה (וגם רכיבה על אופניים למען האמת, כי הכי פחות כאב לי לרכב ולא לשים משקל על הרגל) היה הדבר הראשון שחזרתי אליו ולאט לאט התחלתי להשתקם.

 

גולשת בתהליכי הסבת מקצוע

 

העניין שלי ביוגה התחיל לחלחל לרבדים עמוקים יותר. התחלתי להתעניין יותר במדיטציה, יצאתי לריטריט ויפאסאנה של 10 ימים ועוד סוגים של כלים וטכניקות להשקטת המיינד. עד היום אני ממשיכה בלמידה והעמקה. 

נהוג לחשוב או לצפות שכל מי ש״עושה״ יוגה הוא מאוד שאנטי, רגוע ורוחני. אשתף ואספר שמטבעי אני טיפוס ״חם״ עם דם לטיני, אני רגשנית ורגישה וגם ישירה וחזקה, לא בדיוק תכונות שקל להגיע איתן למקומות של שלווה, רוגע ונוכחות. לכן כל העולם הזה של יוגה זו עבודה תמידית עבורי, בדיוק על המקומות הללו.

בתחילת 2015 עשיתי את קורס המורים הראשון שלי באשטנגה ויניאסה ביוגה לבונטין. הקורס היווה עבורי למידה מדהימה עם המורים הנפלאים נטע ברנע ודורון חנוך. כל אותו זמן עבדתי כמנהלת שיווק בחברת תוכנה ברמת החייל וכשהבוס שלי זימן אותי לפגישה ליידע אותי שיש קיצוצים ושאני ״מקוצצת״, אחד הדברים הראשונים שקפצו לי בראש בעודי בהלם מהחדשות היה ״האם זה אומר שזה הזמן לנסיעה הראשונה שלי להודו???״

הודו שלפני היוגה לא באמת משכה אותי. אני בכלל נולדתי בדרום אמריקה, אני אוהבת סלסה וסמבה, יין וים. הודו תמיד נשמעה לי כמו מקום אפל, עמום, מלוכלך, אולי אפילו כבד בגלל האופי הדתי. אבל העניין והסיפורים ניצחו ובאמת כחודש וחצי אחרי הפיטורין כבר מצאתי את עצמי לבדי במטוס בדרך להודו.

הודו שלי הייתה מסע מדהים של ארבעה חודשים. אני מרגישה שלמדתי כ״כ הרבה בחודשים הללו. התאהבתי בהודו, ובהודים, בצבעים, בריחות, בטעמים, במסורת, בטקסים, בוורסטיליות, בפשטות, במיוחדות, בבלאגן, בשקט הפנימי, בכאוס שהוא בעצם סדר ובעוד הרבה דברים.

התחלתי את החודש הראשון בקורס מורים ליוגה-תרפיה באשראם שקט וקסום בשם Yoga Vydia Gurukul במהרהסטרה, כ-4 שעות ממומביי. זהו אשראם מסורתי שעוסק ברוב נתיבי היוגה. באחת מהכתבות הבאות ארחיב ואסביר על השמות השונים ומשמעותם. היינו כ-25 מורי יוגה מכל העולם, (כחמישה מהם הודים) ולמדנו איך יוגה יכולה לטפל בתחלואים שונים וכיצד להשתמש בה ככלי טיפולי. הקורס מאוד אינטנסיבי מבחינת חומר לימודי, הלו״ז היה מלא עד תום אבל למרות הכל חיי האשראם היו חוויה מדהימה ומרגיעה. חודש שלם של יקיצה ב-5 בבוקר, תרגול יוגה, עבודה של כשעה למען הקהילה כפעילות ׳קארמה יוגה׳- נתינה ללא ציפייה לתמורה או שירות בלתי אנוכי וארוחת בוקר. כל זה עד תשע בבוקר. האוכל במהלך כל החודש הוא Satvi (נקי) צמחוני בריא וטעים, ללא צריכת קפאין, סוכרים, חריפים, שום, בצל. אח"כ מתחיל היום. בגלל שזה היה קורס בתרפיה גם התנסינו בהרבה ניקויים של הגוף על פי מסורת ה"האטה יוגה". הקורס היה חוויה מדהימה ונחיתה מאוד רכה בשביל מישהי שחששה מהודו. היה לנו יום בשבוע שהיה חופשי ובו לרוב קיבלתי טעימות ראשונות מהודו האמיתית. העיירהNasik  הייתה הקרובה ביותר והינה עיר דתית, מעניינית ולא מתוירת בכלל. אחרי הקורס המשכתי לטייל והכל זרם על הצד הטוב ביותר. הנקודה הראשונה הייתה גוקרנה. רציתי להתפנק קצת בים אז נסעתי לשם עם חברים מהקורס ובאום ביץ׳ תרגלנו יוגה כל יום מול השקיעה.

 

מצטיינת שלנו..יוגיסטית עם תעודות

 

משם המשכתי להאמפי, מקום יפהפה, מעניין, מרתק וחזק ברמה אנרגטית. שם מצאתי מורה יוגה מקומי ממש בגסט האוס שבו שהיתי ומאוד נהניתי לתרגל איתו כל בוקר האטה יוגה מסורתית ונעימה. אחרי האמפי החלטתי לנסוע לתרגל קצת אשטנגה יוגה בעיר היפהפייה מייסור. מייסור נחשבת לבירת האשטנגה מכיוון שמשם מגיע פטאבי ג׳ויס, מייסד השיטה. בית הספר שלו מבוקש מאוד ומתרגלים מכל העולם מגיעים לתרגל עם הנכד של פטאבי, שאראת. הם נרשמים 3 חודשים מראש כדי לקבל את הספוט שלהם ומתחייבים לתרגל לפחות חודש וכ-6 ימים בשבוע פרט לימי ירח מלא. אני תרגלתי מעט זמן עם אחיינו של פאטאבי ג׳ויס וגם עם ויגאי קומ. המנטליות במייסור היא סופר ממושמעת ואינטנסיבית. שכרתי דירה שחלקתי עם כל מיני אשטנגים מכל העולם, בישלנו יחד והיינו הולכים ללא מעט אירועים שקורים שם כל יום- ממדיטציות צלילים מיוחדות, שיעורי פראנאיאמה (נשימות) הרצאות על פילוספיה יוגית ועוד. מייסור היא כמו בועת יוגה מטורפת שאפשר למצוא בה המון קורסים ופעליויות והחיבור עם האנשים שבאים מכל העולם היה פשוט כיפי. התאהבתי בשוק של מייסור, שהוא אחד הצבעוניים והמרשימים שראיתי בכל העולם, וכמובן הארמון היפהפיה ששווה ביקור.

 

האמפי

 

אחרי תקופת היוגה האינטנסיבית במייסור, ירדתי דרומה למדינת קארלה לראות קצת אקזוטיקה וירוק. מקוצ׳ין, למונאר, לאלפי ולילה בבית על המים. אח״כ המשכתי למנת הרוחניות שלי באשראם של אמה הידועה בעולם כ"האם המחבקת". למי שלא שמע, היא גורו שאנשים רבים בכל העולם סוגדים לה ואף הייתה אורחת באו״ם מספר פעמים. היא אישה שמקדישה את כל חייה, עוד מהולדותה, לנתינה ולעזרה לזולת. היה לי מזל שהיא הייתה שם וקיבלתי ממנה לא מעט חיבוקים. יצא לי אפילו לשבת לידה ולהיות חלק מצוות התמיכה שלה למספר שעות. עשיתי באשראם קורס מדיטציה בן שלושה ימים. זוהי מדיטציה קצרה ומעניינת שאמה פיתחה בעצמה וכוללת הרבה סוגים של תרגול- גם פיסי (אסאנה) וגם נשימות .

אחרי האשראם, נסעתי לגואה לקצת חופש, לחוף אגונדה המקסים. לשמחתי הרבה מיד כשהגעתי לאגונדה הכרתי אישה נפלאה שהציעה לי ללמד יוגה במקום היפהפה שלה, שמוקף עצים ומעוצב בצורה מעגלית. אז כך יצא שלגמרי במקרה מצאתי עבודה בהודו. הודו לא מפסיקה להפתיע! היה לי שיעור קבוע כל בוקר ב-9.  התלמידים היו תיירים שהגיעו לגואה מכל העולם וגם האמא היקרה שלי שהפתיעה והגיעה לבקר אותי לחופשה קסומה באגונדה. אוהבת אותך אמא!!

 

עם מאסטר ג'י במייסור

 

לאחר מכן הצפנתי בגואה לחוף שנקרא Ashvem, ממש 10 דקות מחוף אראמבול המוכר. הגעתי לאשבאם בשביל להתנדב בפסטיבל יוגה שמתרחש שם כל שנה (ועוד פעם בשנה בברצלונה) India Yoga festival . היה כיף וכבוד גדול להיות שם חלק מהצוות וגם להשתתף בשיעורים והסדנאות הרבות. לפסטיבל מגיעים מוסיקאים ומורי יוגה רבים מרחבי הודו ומהעולם ומעבירים שם שיעורים וסדנאות.

מייד אחרי גואה, בן הזוג שלי הצטרף אליי להודו וכך טיילנו לנו עוד חודש יחדיו. נפגשנו במומבאיי לסופ״ש מפנק עם חברה טובה מקומית שגרה שם, המשכנו לאוראנגבד לראות את המערות הבודיסטיות המדהימות של אג'נטה ואלורה, הצפנו למדינת רג׳אסטן, ישנו במדבר בג'איסלמר ובילינו לא מעט זמן בין חומות העיר העתיקה ששבתה אותנו בקסמה. נהנינו מהרומנטיות של אודייפור ובפושקר הרגשנו שאנחנו נופשים בעיירה דתית יפה ונקיה. משם נסענו לווראנסי, עיר חזקה ביותר- מאוד קשה לעיכול אך בהחלט מקום שאני שמחה שביקרנו בו.  מבחינתי זו הייתה העיר הקשה ביותר בה ביקרתי בכל הודו, אבל העומק שלה, הדרך הפשוטה שבה רואים את הניגודים שם: המוות והחיים, הכיעור והיופי, הלחץ והשאנטי, הסרחון והניחוחות- נותנים פרספקטיבה מאוד חזקה על החיים ואחרי 6 ימים, היינו עצובים לעזוב. משם נסענו לרישיקש. לצערי לא בילינו במקום הקסום הזה מספיק זמן אבל הספקתי להינות שם מהרבה דברים. תרגלתי יום יום עם מורה יוגה נפלא ((Surinder, שלימד אותי דיוק מהו תוך כדי תרגול פיסי. בנוסף, הלכתי כל יום לשמוע את pram baba– גורו ברזילאי עם המון קסם אישי שיש לו אשראם ברישיקש ועונה בשעה 11 בכל יום על שאלה אחת של העוקבים אחריו. עלו נושאים ממש מעניינים וגם על זה אפרט בהזדמנות. כל שיחה כזו מסתיימת בסשן מוסיקה פותח לבבות. בשבילי זה היה שילוב מושלם של שתי אהבות ממש חזקות שלי- מוסיקה ברזילאית ויוגה. לא יכולתי לבקש יותר. גיליתי ברישיקש עוד דברים מדהימים אבל גם זה יסופר בהמשך. מרישיקש נסענו לדלהי ואחריי יום שופינג מתיש בדלהי טסנו ארצה.

 

עוד טעימה מהאמפי

 

קשה להסביר במילים את מה שחוויתי בהודו. אני מניחה שזה השילוב של המקומות המעניינים, הלמידה וההעמקה בעולם היוגה. ובכלל, החוויות, האנרגיות, הנסיעות הרבות ברכבות ובאוטובסים, הלכלוך והבלאגן, הקבלה הטוטאלית שזה מה שזה, האנשים שפגשתי בדרך. כל הדברים האלה יחד נרקמו למסע שאני כה מודה שהיו לי האומץ והכלים לעשות ושבהחלט שווים את הקושי הנוכחי להסתגלות ולבניית מקום חדש לעצמי.

אז הנה משהו קטן שאני מתחילה פה. פעם בחודש תעלה באתר הודו המקסים פינת היוגה שלי.

נאמאסטה.. דניאלה