כשענר פגש את איילת (בהודו)

 

אז מתי הייתם בהודו פעם ראשונה? למה חזרתם שוב?

ענר: אני הייתי בהודו שלוש פעמים, כאשר הפעם הראשונה הייתה בשנת 2013 בתחילת הטיול הגדול שלי (טיול אחרי צבא). בכל אחת מהפעמים הייתי בערך כ-חודשיים. למה חזרתי? שאלה מעולה שקשה לי לענות עליה.. משהו בהודו תפס אותי חזק, אולי זו העובדה שהתאהבתי שם באיילת, אולי זו העובדה שנתתי לעצמי להיפתח ולהיות עצמי.

איילת: בפעם הראשונה הגעתי להודו בשנת 2013 כחלק מהטיול הגדול אחרי הצבא, לא תיכננתי להגיע להודו כמו שלא תכננתי להתאהב בהודו כמדינה ולהכיר את אהבת חיי ענר. מאז הודו הפכה בשבילי לבית שני וחזרתי אליה בכל שנה כבר שש פעמים, כל פעם בנסיבות שונות ומגוונות: ייצגתי את ישראל בשתי משלחות מטעם ממשלת הודו, מלגה במסגרת לימודיי, טיול שורשים עם אבי ובשאר הפעמים פשוט לטייל…הודו אף פעם לא "מאכזבת" או משעממת, תמיד היה לה עוד ועוד מה להציע.

 

איך הכרתם?

ענר: לאחר כחודש בהודו, הגעתי לצפון הודו לעיירה "לה", וכמו כל יעד בהודו, אתה לא יודע למה לצפות, כל מקום והייחודיות שלו. לאחר כשבוע בעיירה המקסימה הזו, נסענו (אני ואחי הגדול רום, איתו טיילתי באותה תקופה) לטייל יחד עם חבורה גדולה של ישראלים (מעל 50), ללא ידיעה כי בניהם נמצאת אהבת חיי. הגענו לאגם יפיפה שנקרא "פנגונג לייק" מקום מדהים ברכס הרי ההימליה, אשר שוכן לו בגובה של כ-4000 מ' מעל פני הים. שם היה המפגש הראשון. יום למחרת, בג'יפים בדרכנו לעיירה אמרתי לאחי, "אני רוצה להתחיל עם איילת, היא מדהימה בעיני"!

איילת: להודו הגעתי לבד, ופגשתי שם חברות מהצבא במקרה, לאחר שהחבורה התפצלה, בהחלטה של הרגע האחרון החלטתי להמשיך עם חווה (חברה טובה עד היום) ל"לה". לה הוא מקום קסום בחבל הכי צפוני של הודו, שם טיילנו עם חבורה גדולה של אנשים והחלטנו לנסוע ל"פנגונג לייק", המקום הכי יפה שהייתי בחיי, אגם בגווני כחול משתנה. הג'יפ של ענר ואחיו נסע בדיוק מאחורי הג'יפ שאני הייתי בו, ובכל עצירה ראיתי אותו והחלפנו כמה מילים. מבלי היכרות מוקדמת, כשהגענו לאגם חשתי בקרבתו של ענר. לאחר לילה באגם חזרנו ל"לה" ושם מהר מאוד ענר הצליח לכבוש את ליבי.

 

איך הודו נראית בזוג? 

איילת: הודו בזוג, לבד או עם חברים תמיד נראתה ותראה מדהימה בעיני. אין ספק שהודו היא אחד היעדים הטובים ביותר לבלות לבד, עם זאת, חזרנו להודו כמה וכמה פעמים יחד כזוג ולא חשתי בהבדל. אנחנו מגדירים עצמנו כאנשים מאוד חברותיים, תמיד מצאנו את עצמנו מוקפים באנשים טובים בהודו.

ענר : הודו כזוג היא ללא ספק שונה, אך ייחודית, מעצימה, מלמדת ומרגשת.

 

אומרים שכשחוזרים לארץ המציאות מנפצת בפנים, האם הרגשתם את זה? איך ממשיכים את אותן תחושות שיש בהודו – גם בארץ?

איילת: במקרה שלנו היינו מאוהבים עד מעל הראש, אז המציאות המשיכה. אני בן אדם מאוד פרקטי שפחות נובר ברגעי העבר, שימרנו את המציאות המופלאה וכל שנה טרחנו להמשיך את המסורת ולטוס בחזרה כך שאף פעם לא התגעגעתי, הודו תמיד חיכתה שאחזור.

ענר: המציאות בארץ אמנם לחוצה, שונה ומאתגרת, אבל הודו עשתה בנו שינוי מיוחד, שינוי שלקחנו אותו למקום נפלא, למקום של צמיחה אישית וזוגית. אני חייב לציין שאני לא שותף להרגשה הזו שכולם חווים בעת החזרה, התחושה שלי הייתה מעצימה, היות וחזרתי מהודו עם שלל גדול בהרבה מזה שבאתי איתו! חזרתי עם תובנות לחיים, עם אהבה ועם סיפורים לנכדים.

 

ספרו על ההחלטה לעבור להודו

איילת: מהרגע הראשון שהגעתי להודו, הסתכלתי על ההודים והוקסמתי לראות איך כולם דומים לבני משפחתי, אך מעבר לכך, הבנתי את הפוטנציאל הטמון בה. הודו זו תת יבשת, ונחשבת למדינה מתפתחת, כמדינה מתפתחת היא צריכה המון חידושים ופיתוחים חדשניים, ישראל הרי היא מדינת סטארט-אפ ולכן זה החיבור האידאלי. לכן החלטתי למנף את האידאל שטמון בין שתי המדינות ולקחת את זה צעד קדימה, למדתי לימודי מזרח אסיה עם עסקים בהתמחות בהודו. במהלך כל התואר תכננתי את צעדיי בקפידה וידעתי שבשלב מסוים אצטרך להעתיק את חיי להודו, ובהתאם לכך, בסיום התואר, ישר התחלתי להתמיין לתפקיד בנספחות הכלכלית בקונסוליה במומביי. כאשר נבחרתי לתפקיד, קיבלנו החלטה משותפת שעוברים.

 

 

מה התכניות?

אנו מתכננים לעבור למומביי, אך עדיין לא בחרנו את השכונה שבה נגור. איילת תעבוד כקצינת סחר בנספחות הכלכלית בקונסוליה הישראלית במומביי, וענר בימים אלו בתהליכי התמיינות לחברה בינלאומית.

 

איך המשפחה והחברים הגיבו?

ה"רילוקיישן" שלנו עורר עניין רב בקרב מקורבינו. אנחנו מאמינים מאוד במה שאנחנו עושים וחושבים שכל מי שנקרית בפניו הזדמנות למעבר צריך "לקפוץ" על ההזדמנות, לראות ולחיות עולם אחר ושונה ממה שאתה מכיר ורגיל אליו, לפתוח את הראש, ללמוד ולבנות את עצמך הן בפן האישיותי והן בפן המקצועי.

 

ספרו לנו חוויות בלתי נשכחות

חוויה טובה: באחד מהטיולים שלנו, הגענו לקוצ'ין ביחד בפעם הראשונה. עבור איילת זו הייתה חוויה מאוד משמעותית לראות מהיכן הגיעו שורשיה. הגענו לקוצ'ין בעונה הגשומה, תקופה לא מתויירת, ולמזלנו הרב מזג האוויר היה נהדר, נהננו מתקופה שהמחירים זולים באופן יחסי. ביקרנו באזור בו המשפחה של איילת התגוררה בעבר, אכלנו ארוחת חג יחד עם רחוקי משפחה שלה, והלכנו לראות את בתי הכנסת והשרידים השונים שנותרו מהתקופה בה יהודים רבים התגוררו באזור. הרגע המרגש ביותר עבורנו היה כאשר נסענו לכפר שנקרא "צאנאמנגלם" בו גרו בעבר חלק גדול ממשפחה של איילת, זהו כפר מקסים ביופיו.

ההודים מכנים את קרלה “God’s Own Country”    –  כשהגענו לכפר באמת הצלחנו להבין את מהות הכינוי.

חוויה פחות טובה: כשהיינו בוראנסי, חיפשנו ריקשה שתיקח אותנו לרכבת. הנהג הראשון שפגשתי הציע לי מחיר מופרז (ידעתי זאת מהניסיון שלי בהודו), לאחר ויכוח קל עם הנהג הלכתי לחפש ריקשה אחרת, אך כשהסתובבתי לצד השני הנהג תפס לי את היד בחוזקה וניסה למשוך אותי. מיד משכתי את היד, וצעקתי עליו שלא יגע בי, אלי הצטרפו כמה מקומיים שראו את הנעשה. הנהג הותיר בי תחושה לא נעימה, אך מצד שני שמחתי לראות כיצד המקומיים יצאו להגנתי. (ענר)

מה זה הודו בשבילכם?

איילת: הודו בשבילי זו מדינה עם פוטנציאל גדול ומכנה משותף עצום עם ישראל. השנה ישראל והודו חגגו 25 שנות כינון ליחסים הדיפלומטיים. היחסים בין שתי המדינות נמצאים במגמת עלייה מאז הביקור ההיסטורי של ראש ממשלת הודו ביולי שעבר בארץ והביקור של ראש ממשלת ישראל בינואר האחרון בהודו. כלכלת הודו נמצאת בקצב צמיחה יציב – מה שמוביל אותה להיות שחקנית דומיננטית ונחשבת בעולם. הודו נושאת את פניה רבות לישראל, לטכנולוגיות ולחדשנות; בשוק ההודי טמון פוטנציאל עצום, אין ספק ששתי המדינות מהוות עניין רב אחת בשנייה. בפעם הראשונה שהגעתי להודו הבנתי כמה פוטנציאל יש בשוק הענק בסך 1.3 מיליארד אנשים, יש לה כל כך הרבה מה להציע, מטיולים עוצרי נשימה ועד עשיית עסקים.

ענר: הודו בשבילי זה הייחודיות והשקט הנפשי, משהו קסום בלתי ניתן להסברה. אני רואה אצל ההודים שקט נפשי מדהים שאני מאחל לכל אחד ואחת מאתנו (הישראלים) לקבל ממנו! בפן העסקי אני חושב שהפוטנציאל הטמון ביחסים בין הודו לישראל נובע המון מן ההבנה וההכלה שלנו אחד כלפי השני, ומהרצון להתפתח ולצמוח כלכלית, חברתית ומדינית יחדיו.