Categories
ללא קטגוריה

לאושר יש טעם של קארי

לאחרונה נתקלנו בספר מקסים מקסים ויותר מהספר פגשנו סיפור. על אישה, לא תרמילאית, שמעולם לא פינטזה על טיול למזרח, לא עשתה יוגה ולא חיפשה גורו, שנסעה להודו רק לחודש והיא מתגוררת בה כבר 16 שנים. אפרת דביר עצרה בעיירה הקטנה טירוונאמאלאי שבטאמיל נאדו ופגשה איש אנגלי מאוד שהיה לו חלום לפתוח מסעדה. היא התאהבה באיש, בחלום, במקום ובתושבים והתחילה לבשל. היא אפילו משתפת אותנו באחד המתכונים.

 
איך ספר נולד 
 
מאז עברו שנים. לאפרת נולדה לילה, היום בת 14, והן מתגוררות באורוויל, גם היא בטאמיל נאדו.
אפרת אומרת שהבישול מצא אותה ואסף אותה אליו ולא להיפך. את הסיפורים, האנשים והמתכונים היא אספה תוך כדי שגרת היומיום בטאמיל נאדו המתנהלת בקצב של ימים עברו. מקום שבו משטחי האורז מסנוורים את העין בגווני ירוק.
כשפתחנו את הספר הופתענו. ציפינו לספר מתכונים אבל גילינו את הודו מחדש. מדהים שאפרת הצליחה לארוז את הודו ולהכניס אותה עם כל הצבעים, הריחות, הסיפורים המוזרים לתוך ספר. לא חשבנו שזה בכלל אפשרי. נסו אתם להעביר חווייה אחת מהודו למכרים שלכם ותגלו שזה באמת מאתגר.

 

משטחי אורז שמסנוורים את העין בירוק

 
מהדורה ראשונה של הספר יצאה השנה ואזלה תוך שלושה חודשים. זה לא מפתיע, כי בשונה מספרי בישול אחרים בזה אפרת מספרת את עצמה. הספר מלא בסיפורי המסע המרתק שלה, סיפורי אוכל שזורים יחד עם צילומים מרהיבים ואיורים שאיירה בעצמה בין המתכונים מהמטבח הביתי שלה בטאמיל נאדו. כשפותחים את הספר הודו קופצת מהדפים. אפשר ממש להריח, לשמוע, לראות ולחוש אותה. 

 

ריחות, טעמים, סיפורים ואיורים

 
אפרת עוסקת בייעוץ קולינרי למסעדות באורוויל ומקיימת סדנאות בישול מגוונות. כמו כן מארחת ומלווה סיורים באזור, הנעים בין חיי היומיום לבין האהבה שלה לבישול ואומנות. בין לבין היא כותבת ומאיירת את רשמי החיים שלה בטאמיל נאדו.
 
ראש השנה בפתח, לנו זאת נראית מתנה סופר מגניבה לערב החג והמהדורה השניה של הספר כבר בחנויות. ניתן לרכוש אותו גם ישירות מאפרת בדואר רשום (מישראל לישראל) ובמחיר מיוחד לחג. לפרטים ניתן לפנות אליה במייל: efratdevir@gmail.com. ראו הוזהרתם, המהדורה הראשונה אזלה ממש במהירות!
 
 
מה, לא תזרקו לנו איזו עצם?
את החוויה שהספר מעניק, במיוחד לאוהבי הודו, אי אפשר להעביר באמת אז הבאנו לכם את אחד המתכונים בספר, יחד עם הסיפור שלו, כדי שתטעמו קצת מהקסם של היצירה הזאת. 
 

לילה באדיאנימאלאי. הכפר בו הכל התחיל

 

המוסך

יש לי פנצ'ר בטוסטוס, וצריך לחכות עד שקומר יחזור מהעיר עם העובד שלו.

הם נסעו לפני שעתיים. יכול להיות שיחזרו בתוך שעה. "בתוך שעה" הוא מונח

מופשט. הוא מתייחס לפרק זמן שיכול לארוך גם חמש שעות. זמן הוא עניין

גמיש בהודו. הוא מתייחס לכוונה, ולאו דווקא לפעולת ההגעה עצמה.

לקומר יש מוסך מצליח. מתחת לעץ בניאן ענקי, שמתחתיו עומדים מיטת

שדה מתקפלת וכיסא פלסטיק שהיה פעם לבן. עדר הטוסטוסים והאופנועים

חונה גם הוא מתחת לעץ. ושם גם ניצב השולחן עם המגירות ופנקסי החשבונות, 

זה המשרד.

שאנטי, אשתו של קומר, מזמינה אותי להצטרף להפסקה מתחת לעץ, בינתיים. 

אימא שלה ובתה בת השמונה מגיעות מהכפר עם שני סלים קטנים

וארוחה שבישלו בבית. אני נענית להזמנה בשמחה, וכולנו מתיישבות לארוחת

צהריים על המחצלת שנשלפת למרגלות העץ העצום.

שאנטי עצמה לא מבשלת עכשיו. היא מעדיפה לעבוד במוסך, ולמזלה יש

לה בעל שמאפשר את זה. היא עובדת בג'ינס גדולים ומלוכלכים בכתמי שמן

מכונות, עם פרחים בשיער ועם מפתח שבדי בידה. כשהיא מחלקת את האורז 

)אורז לימון צהבהב ועוקץ בחריפות עדינה) היא נראית כמו קבלן, אבל כולה

משדרת נשיות. אני חושבת על תחושת המימוש העצמי והניצחון שבוודאי

הייתי מרגישה בעודי רכונה מתחת לאחד האופנועים הכבדים, משחררת בורג,

משמנת ציר. אבל לא נראה שמחשבות כאלה מעסיקות אותה. היא נראית כל

כך במקומה. אמה מביאה בכלי נפרד את הסאמבר (מרק עדשים שעשוי מכל

מה שיש) כרוטב לאורז, ומוזגת ממנו על האורז. מטבל הראיטה משלים את

הארוחה הפשוטה.

קומר מגיע- באמת שעה! הוא רוכב על טוסטוס רעוע ומאחוריו יושב

העובד שלו, כשהוא נושא זוג אופניים על הראש. השניים מתיישבים לאכול.

אני בינתיים רושמת מתכון, וכך חולפות עוד שעתיים. בזמן שקומר מתקן את

הטוסטוס שלי, אני נחה על המיטה הנפלאה מתחת לעץ הבניאן, מיטת חבלים

מהסוג שיש במסעדות הדרכים המקומיות, כדי לאפשר לנהגי המשאיות לנוח

אחרי ארוחה. הפנצ'ר תוקן. אנחנו נפרדים בברכה ואני דוהרת אל האופק, עם

בטן מלאה ועם מתכון בכיס.

 

אורז לימון ל-4 מנות
"אני אוהבת את החמיצות המלוחה של האורז הזה ואת הצבע הצהוב מהכורכום, שמסתדר טוב כל כך עם הטעם החמוץ. לפעמים אני מכינה אותו פשוט, ולפעמים הצבע הצהוב דווקא מגרה אותי לנקד אותו באפונה ירוקה או  חמוציות אדומות או בסוגים שונים של אגוזים וזרעים מפוזרים. צריך שהרוטב יהיה מרוכז וחזק בטעמו, משום  הוא מתערבב עם כמות גדולה של אורז )שמתבשל בנפרד)."

 

מה צריכים

5 כפות שמן זית
1 כפית זרעי חרדל שחור
1 כפית זרעי כמון
2 צ'ילי אדום חריף יבש (שלמים(
15-10 עלי קארי או 3 עלי דפנה
3 שיני שום מעוכות גס
1 כפית זרעי כוסברה קלויים וטחונים
1 כפית שטוחה כורכום
כוס ⅓מיץ לימון סחוט טרי
3 כפות מים
מלח

 

 

 

מה עושים
מחממים שמן זית וזורקים לתוכו את זרעי החרדל והכמון. כאשר הם מתחילים לקפץ ולהשמיע קולות פצפוץ, מקטינים מעט את האש ומוסיפים צ'ילי יבש, עלי קארי או עלי דפנה ואת שיני השום. מערבבים היטב ומטגנים כ־ 2דקות. מוסיפים את זרעי הכוסברה הטחונים ואת הכורכום. מערבבים היטב במשך כדקה, נותנים לתבלינים להתאחד. מוסיפים מיץ לימון ומים וממליחים, מערבבים ומבשלים יחד במשך כ-5 דקות עד שמצטמצם מעט. טועמים לוודא שהרוטב מספיק מלוח ולא חמוץ מדי. מסירים מעל האש ומחכים שיתקרר. 
מכינים אורז בנפרד, מערבבים את הרוטב עם האורז המוכן. כדאי להוסיף את הרוטב בהדרגה כדי שכל הטעמים יעטפו היטב את כל הגרגירים, ולטעום. 
 
*אם רוצים אפשר להוסיף ¼ כוס חמוציות, או ¼ כוס צנוברים קלויים, או ½ כוס אפונה ו־ ¼ כוס שמיר.
 
*מגישים את האורז עם ראיטה  (2 גביעי יוגורט, בצל סגול קצוץ, מלפפון קצוץ, 2 כפות נענע קצוצה, חצי כפית זרעי כמון קלויים, מלח ופלפל גרוס)
 
 

אפרת דביר. חודש שהפך לסיפור חיים

Leave a Reply

Your email address will not be published. Required fields are marked *