לבד ואז כזוג ואז כמשפחה

כתיבה: מורן ביץ׳ | עריכה: סיגל קריב

ב-2007 נסעתי ( מורן) לטיול אחרי צבא בהודו. לא כל כך התעניינתי בהודו באופן מיוחד, אלא רציתי פשוט לצאת מישראל ולנקות קצת את הראש. ההתאהבות ממש לא הייתה ממבט ראשון, לקח לה זמן, אבל היא הגיעה ומצאתי את עצמי מוקסמת מהמדינה הזאת. חזרתי לארץ והתחלתי ללמוד לימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב. למדתי הרבה על ההיסטוריה של הודו, על הינדואיזם, בודהיזם ואפילו למדתי הינדי. הכל כדי להרגיש קצת קרובה יותר להודו. באותה תקופה הכרתי גם את בן הזוג שלי, אריאל, שלא כל כך התלהב מהמחשבה על לטוס להודו. אבל אני ידעתי שעומדת בפניי משימה והיא – לגרום לו לטוס איתי ביחד…והשאר, כמו בהודו, כבר יזרום.

ב- 2015 טסנו יחד – ולמרות הספקות – אריאל גם הוא התאהב. אולי אפילו יותר ממני. קנינו אופנוע וחרשנו את הודו מהצפון לדרום, זוכים להנות כזוג מהנופים, מהתרבות, מהאנשים. צברנו מלא חוויות ולמרות שעוד טסנו משם לגלוש בסרי לנקה ובפיליפינים, הודו תמיד נשארה בלב.

חזרנו לישראל ונכנסתי להריון והאמת שמהשלב הזה ידענו שנשוב להודו, והפעם כמשפחה. התחלנו לחסוך איפה שרק היה אפשר ולפנטז על הטיול שלנו. רום נולד והאינטנסיביות של החיים הזיזה את התכנונים קצת הצידה. העניינים נרגעו קצת וחזרנו להשתעשע ברעיון של המסע המשפחתי. שמנו לעצמנו "דד ליין". החלטנו שבסביבות גיל שנתיים של רום, אנחנו טסים וזהו. קנינו כרטיסים ( לכיוון אחד) והתחלנו בהכנות. יש לציין שאנחנו מאמינים שהחיים הם באמת הרפתקה. שאין לקחת ברצינות תהומית דברים כמו קריירה, רכוש ופחדים, לכן אולי היה קל יותר עבורנו להחליט על היציאה למסע. כמובן שלא הכל ורוד. עלו מחשבות ועלו פחדים. בכל זאת…טיול בהודו עם ילד בן שנתיים. איך נתנייד שם? איך נגרום לו לא ללקק כל מה שנקרה בדרכו? איך הוא יגיב לשינוי בסביבה? וכו'. ניסינו להתרכז בחיובי. וכך, בסוף יולי , אחרי סיום שלב הסידורים והאריזות, עזבנו את העבודות, הבית, הכלבים והמשפחות וטסנו להודו. 

״איך הוא יגיב לשינוי בסביבה?״

נחתנו בדרמסללה, מקום סופר ידידותי למשפחות ועם קצת יוגה, מדיטציה, אוכל בריא ואנשים טובים. התחלנו לחשוב מה הלאה. החלטנו לקנות ואן! אריאל היה אחראי על השפצור. התקנו בו ספסל אחורי, שנוכל לחבר את כיסא הבטיחות שסחבנו מהארץ, וכמובן חגורות בטיחות, מה שלא תמיד הכרחי עבור הנהג ההודי הממוצע.אז עכשיו אנחנו מטיילים, בשאנטי, עם הואן ברחבי צפון הודו, עוצרים איפה שמתחשק לנו. הרבה פחות ספונטניים ועם הרבה יותר אלכוג'ל 🙂 יש לנו הרבה (הרבה) יותר ציוד אבל אנחנו גם הרבה יותר רגועים. 

״עוצרים איפה שמתחשק לנו״

ההודים מאוד מתלהבים מרום, רוצים ללחוץ לו את היד ולהצטלם איתו והוא מצידו, עף על תשומת הלב ועל האפשרות להיות עם שני ההורים שלו כל היום. נדמה לנו לפעמים שהודו בשבילו היא כמו ג'ימבורי אחד גדול 🙂 אנחנו מרגישים שזה זמן איכות משפחתי שאין כמוהו, מוקירים תודה על האפשרות שניתנה לנו וקוראים לכל משפחה שקצת מדגדג לה – לצאת להרפתקה משפחתית. לא תצטערו.

״ג׳ימבורי אחד גדול״ רום על ההגה של הואן