דיפנדר, "נסיך האור" בהודית, או בקיצור - דיפי, פתח גסטהאוס ומסעדה חדשים בפושקר, והוא פשוט נסיך הודי אמיתי. ולא, זו לא רק מחמאה. הוא באמת נסיך, ובזכותו גם אתם יכולים להיות
כתבה: אריאל שפיגל
חמש דקות הליכה מבית חב"ד, קרוב מספיק בשביל להישאר בעניינים של השוק הצבעוני והרועש – ורחוק מספיק בשביל להיות מוקף בגינת ורדים, עצים ושקט. שם תמצאו את הגסטהאוס הדנדש של דיפי בפאתי פושקר, לו החליט לקרוא "הכוורת", או כמו שהוא אומר לי בטלפון – "house of bees" – בית הדבורים.
"אני תמיד מתחבר לאנשים, כמו שדבורים תמיד הולכות ביחד."
כשהוא אומר לי את זה בטלפון אני צוחקת, כי הוא כל כך צודק.
את דיפי הכרתי בבאגסו לפני ארבע שנים, אוקטובר 2014, כשניהל את "Gypsy Kings Home Stay".
מהרגע הראשון, ראיתי בחור עם חיוך בוהק, אמיתי כזה, לא נוכל שבא לחרטט – אלא חבר שבא לתת. וככה הוא הוכיח את עצמו מאז. תמיד מצטרף לישיבות, טיולים, שיחות, ממליץ, מכווין, עוזר בכל מה שצריך. קל לחשוב שבעל גסטהאוס יתחנף אליך כי, טוב, אתה לקוח, אבל הקטע המצחיק הוא שבכלל לא הייתי אורחת של הגסטהאוס. דיפי פשוט כזה, אדם טוב, לבבי. מישהו שאפשר לסמוך עליו ברמה המקצועית והאנושית גם יחד.
כבר בגיל 22 ניהל את העסק הראשון בפושקר יחד עם בן דודו – מלון של עשרים חדרים.
"אחר כך הגעתי לבגסו וניהלתי במשך 5 שנים את הג'יפסי, עד שהחלטתי לחזור לגור קצת בבית המשפחה בג'ייפור ולהצטרף לעסק המשפחתי – מכרות. לא אהבתי את זה כל כך, זה לא התאים לי, והחלום למקום משלי לא עזב אותי."
כששאלתי את דיפי למה דווקא פושקר, הוא סיפר שיצא לו לעבוד בגואה ובהימצ'אל, אבל אין כמו פושקר. "זה מקום צבעוני, רגוע, יש בו אנרגיה טובה. אנשים אוהבים להישאר כאן הרבה זמן וזה טוב לעסקים, בין אם זה הגל הישראלי שמגיע ראשון או הגל האירופאי שמגיע אחריו. חוץ מזה, ככה אני קרוב לבית ולמשפחה שלי ואני יכול לחזור מתי שאני רוצה וצריך."
צילום: albert adout
לא סתם חשוב לו להישאר קרוב לבית: דיפי הוא אב לאוג'אסוויני (='מלאת אנרגיה' בהודית), בת 3. "היא בגן, והיא מושלמת."
דיפי הבין, שכדי להגשים את החלום הוא צריך למצוא שותף, ואז היקום זימן לו את מייגן – אמריקאית מניו יורק, מורה ליוגה עם ניסיון רב בניהול מסעדות – שגם הוסיפה זווית מעניינת לאופי הגסטהאוס.
"לפני כמעט 3 שנים הכרנו דרך חברה ישראלית – ומאז היא רצתה שנפתח ביחד מקום בצפון. בגלל הרצון שלי להישאר קרוב לג'ייפור, וגם כי באותה תקופה כבר סיכמתי עשר שנים בהן עבדתי לבד – רציתי קצת מנוחה, מישהו לחלוק איתו את כל העבודה, אז זה התאים בול לשנינו."
ביחד, דיפי ומייגן סידרו לכם גסטהאוס שיש בו גם מעונות עם לוקרים אישיים ומים חמים – וגם חדרים פרטיים גדולים ומרווחים – אבל מה שמעניין באמת הם החללים המשותפים: בזולה המשותפת תוכלו למצוא גיימינג זון וחדר סרטים לרביצה אולטימטיבית (איך אפשר בלי?), פלייסטיישן, שולחן סנוקר, מתחם יוגה ויוגה אווירית, חצר ירוקה עם בריכונת ונוף לשטחים הפתוחים של פושקר.
צילום: albert adout
וכמובן, כל גסטהאוס בהודו שבאמת אכפת לו מהאורחים הגרגרניים שלו, מפעיל גם, איך לא – מסעדה.
HONEY COMB TAPAS היא מסעדת הגן של הגסטהאוס, אותה מפעיל שף עם ותק של 25 שנים ו-6 מתוכן הוא עובד עם דיפי, ואם זה לא נשמע לכם מספיק מושלם – קבלו הצצה לתפריט:
איטלקי, קונטיננטלי, סיני, ישראלי, פיצה, פסטה, אוכל הודי, קינוחים… היה קשה להוציא מדיפי את ההמלצות שלו כי לטענתו הכל ממש טעים, אבל כשביקשתי ממש ממש יפה הוא סיפר שהשקשוקה מאוד פופולרית, הפסטה קומבינו מאוד טעימה, במחלקת האוכל ההודי המליץ על המלאי כופתה, ובשביל הקינוח – תשמרו פינה חמה בבטן למילקי בר צ'פאטי.
כשדיפי סיפר לי לראשונה שהוא פתח מקום חדש ושהולך טוב, לא הייתי מופתעת. יש בעלי עסקים שפשוט כיף לפרגן להם, והאורחים מוכיחים את זה מרגע פתיחתו.
"עד הפתיחה טיילתי בצפון הודו וכל הזמן שיווקתי ודיברתי על המקום שעומד להיפתח ביולי. משם הגעתי ישר לפושקר, ומיד כשהתחלנו לעבוד ב-10 ביולי הגיעו חברים מפעם, נשארו שלושה שבועות – וככה זה התגלגל… חבר מביא חבר, מאז לא היה חדר אחד ריק."
רוב האורחים של דיפי הם ישראלים, וככה הוא מעדיף את זה. זה היה ככה גם בימי הג'יפסי בבגסו, ונראה שהם גם האנשים שחוזרים אליו ושומרים איתו על קשר חברי הדוק.
"אני כבר מכיר אותם, יודע מה הם רוצים, איך להתייחס אליהם. הם תמיד שולחים את החברים שלהם. זה קבוע עם ישראלים."
אבל למה? למה דווקא איתנו, הישראלים, זה ככה? מה סוד החיבור המיוחד הזה, מה כל כך שונה בנו, ולמה מגיע לנו כל הטוב הזה?
כששאלתי אותו, הוא צחק. יכולתי לשמוע את החיוך הלבן מתפשט על כל הפנים שלו.
"הישראלים מגניבים, עושים הרבה כיף וצחוקים, הם מטיילים ביחד כמו משפחה. עובדים קשה, חוגגים קשה! אם הם חברים שלך, הם יעזרו לך בכל סיטואציה, ועוד הרבה סיבות… חיבור באמת חזק, את הזמנים הכי טובים שלי אני מבלה כשאני איתם."
צילום: נעמה פיקסלר
ישראלי אחד ומיוחד גם זכה להצטרף לשורות הגסטהאוס ולהיות יד ימינו של דיפי. מיכאל, הגיע בטיסה מורנאסי לפושקר וחיפש מקום שאפשר לשים בו אוהל. כן. אוהל בהודו.
"חברה ראתה פוסט בפייסבוק על המקום של דיפי. באנו בלילה, ראינו את הגינה, מקום שקט, לא קרוב לכל הג׳מעא."
מיכאל מספר שהקשר ביניהם זרם: "בהתחלה עזרתי לו בקטנה עם ישראלים ושיווק עדין – מספר לאנשים אחרים איפה אני גר, מספר על האוכל הטעים שיש פה… מנהל רשימות במסעדה, נשאר עד השעות הקטנות של הלילה עם החבר'ה כדי לוודא שלא מגזימים עם הרעש…"
יום אחד מיכאל אפילו הצטרף לדיפי לחגיגות החתונה של בן דודו, שנמשכו חמישה ימים והרגישו עבורו כמו פסטיבל, ומפה לשם מיכאל עוזר לדיפי כבר שלושה חודשים.
כמובן שאת השאלה החשובה ביותר לא שכחתי לשאול, לגרגרנית שכמוני, מה המנה המועדפת על מיכאל.
התשובה לא משאירה מקום לויכוחים – "כרובית מטוגנת."
אז מי שמכיר את דיפי יודע, ומי שעדיין לא – יגלה בקרוב – אנחנו רק הרווחנו, ועדיף להבין את זה כמה שיותר מהר, כי מלבד זה שתרוויחו חבר, יש גם תוכניות גדולות לעתיד:
דיפי ומייגן חתמו על עשר שנים קדימה. מייגן יודעת שעכשיו זה הבית שלה, היא לא ממהרת. היא מגבה את דיפי במה שצריך והם כמו החברים הכי טובים. השקט הזה מאפשר להם לתכנן קדימה, וכעת הם מחפשים לקנות אדמה באזור הגסטהאוס כדי לבנות מחנה ובריכה.
בנוסף, בשנה הבאה יתווספו עוד חדרים עם מרפסות, ובאשר למסעדה, מייגן מגבשת מחלקת בריאות מפנקת במיוחד שתכלול קערות בודהה, שייקים, מיצים טבעיים ועוד כל טוב. אין לי מושג איך בשלב הזה אצליח לאלץ אנשים לבחור מנה מועדפת, אבל נתמודד עם זה בבוא היום.
ולדובדבן שבקצפת, או יותר נכון, ליהלום שבכתר – דיפי הנסיך, חשב איך לפנק את האורחים שלו בעוד אטרקציה מיוחדת:
ביקור במבצר המשפחתי ההיסטורי.
מבדיקה באינטרנט תוכלו לקרוא על ההיסטוריה המשפחתית של דיפי ולראות שהוא משתייך לשושלת של מהרג'ות ומלכים (!!!), וחוץ מזה שזה מגניב בטירוף להכיר נסיך אמיתי – בקרוב תוכלו לראות ולחיות את זה בעצמכם: אתם עולים על מונית שלוקחת אתכם כשעתיים נסיעה מפושקר עד ל-דנטה שברג'סטן; יורדים במבצר המשפחתי שקיים כבר 450 שנים וכיום מתפקד כמלון עם בריכה, בר וארוחות בופה צמחוניות/לא צמחוניות, סיורים מגוונים באזור – וכמו שאני מכירה את דיפי, אירוח ברמה הגבוהה ביותר.
אה, וכל זה רק ב-90 דולר.ֿ
אז אם אתם כבר בהודו, א', כולי קנאה, רגע, אמרתי קנאה? התכוונתי פירגון, אנחנו פה עובדים על גוד וייבס אונלי! וב', עכשיו זה בדיוק הזמן לשים פעמיכם לפושקר (שבאופן אישי נתקעתי בה שלושה חודשים מדהימים ולא יכולה לחכות עד הפעם הבאה), כי מרחוק הדברים נראים מרגשים ומעוררי… פירגון!
תהנו מהכרובית, מהבריכה, מליילה הגורה הקטנה שהפכה לכלבת הגסטהאוס, מהיחס האישי והמשפחתי – ולכו תדעו, אולי יצא לכם מזה חבר נסיך חדש לחיים.