מתחשק לכם עמקים ירוקים, רכסים אינסופיים ושלג בוהק? אלה יהודאי (23) מצאה את כל אלה בטרק Hampta Pass ממנאלי לספיטי וחולקת את החוויה
לאחר שלושה חודשים של טיול, עם הרבה חששות וללא קמצוץ של כושר גופני, החלטתי יחד עם הבנות שטיילתי איתן לצאת לטרק של ארבעה ימים. יצאנו לטרק מאורגן דרך סוכנות במנאלי, יחד איתנו יצאו עוד שני הודים הייטקיסטים ומגניבים, שתי בריטיות ועוד שלושה ישראלים. הצוות בישל לנו, הקים את האוהלים, סחב את הציוד ופינק אותנו עד הסוף. הרגשתי שעושים בשבילי הכל ולי נותר רק ללכת ולהנות מהנוף. היו רגעים שהרגשתי עצלנית ומפונקת אבל משהו בהתרכזות הטוטאלית בנוף הרגיש מאוד נכון, התמסרות של העיניים לנוף ושל הרגליים לאדמה.
"התמסרות של העיניים לנוף והרגליים לאדמה". אלה עם הקבוצה
נסענו ברכב עשרים דקות ממנאלי ומשם המשכנו ברגל. התחלנו באיזור יחסית נמוך ומיושב והנוף בעיקר היה ירוק ירוק עם המון הרים מסביבנו. לאט לאט התחלנו לטפס מעלה ולהתרחק מכפרים, המקומיים התמעטו והעצים והרכס שמסביבנו התגלו בשיא תפארתם. לאחר הליכה לא פשוטה, שרובה היתה בעלייה, התחלנו לראות את התכלת של האוהלים בהם נישן הלילה. האוהלים נתנו לנו אנרגיות להמשיך עד שהגענו למחנה, שם חיכו לנו צ'אי ועוגיות הייד אנד סיק, בהחלט קבלת פנים חמה.
"העצים והרכס התגלו בשיא תפארתם". האוהלים בהם ישנה הקבוצה
ביום שלמחרת, לאחר ארוחת בוקר מופלאה, המשכנו ללכת. הגוף היה תפוס, אבל מצד שני התחיל להתרגל לרעיון ההליכה. קשה להסביר כמה טוב זה מרגיש להתעורר בטבע, שזה לא עוד טיול יום, אלא התמסרות מלאה של התודעה לנופים ולאווירת הפשטות. ביום השני , כבר היינו בנוף שהזכיר יותר את עמק ספיטי- הצמחייה התמעטה ובמקומה המדבר התחיל להיות הנוף המרכזי, שזור בפרחים בכל הצבעים. הרבה נהרות גועשים שמצריכים לחלוץ נעליים, להחזיק ידיים חזק חזק ולחצות, בעוד העצמות כואבות מרוב קור.
"הגוף התרגל לרעיון ההליכה". אלה על רקע הנוף המשכר
ביום השלישי הייתה העלייה לפס, שהוא בגובה 4200 מטרים. טיפסנו במשך שעות בשלג, כשהכל מסביבנו רק לבן ולבן. בתור אחת מהמרכז בארץ זו הייתה בשבילי חוויה מדהימה ללכת ככה בשלג. הגענו לפס, היינו ממש בתוך ענן והרגיש שאין עוד אף אחד מלבדנו בעולם. ירדנו טיפה מתחת לענן ועצרנו לארוחה על סלע ענקי. תענוג
"טיפסנו שעות בשלג כשהכל רק לבן ולבן". אלה והחברות למסע
היום הרביעי היה ברובו ירידה בנוף מדברי. חצינו נהר קפוא ששימש לנו גשר לעברו השני של הנהר, היה די מלחיץ ללכת על קרח שמתחתיו מים קפואים זורמים וגועשים אבל סמכנו על הצוות ואכן הכל עבר בשלום. הגענו לנקודת הסיום ושם חיכה לנו רכב שהחזיר אותנו למנאלי, תשושים ומרוצים.
בתור אחת שלא מטיילת הרבה בארץ, הרגשתי שהטרק פתח בשבילי עולם שעד כה החמצתי. הבנתי כמה כל חוויה לא יכולה להשתוות למימדים הענקיים של הטבע, לפרופורציה שמקבלים בכזו קלות, לתקופה קצרה מנותקת מכל אמצעי טכנולוגי- רק אתה, חברים טובים ונופים עוצרי נשימה.
אתם מוזמנים להמשיך לקרוא על אזור ספיטי, על טרק האמטה פס ועל טרקים נוספים בצפון הודו.