דר , מורה ליוגה ויובל ראובני, מדריך טיולים, זוג קסום עם קטנצ׳יק בן שנה וחצי, ארזו את הפקלאות ויצאו יחד למסע בהודו כמשפחה – כשזו הפעם השלישית בפועל של ההורים. יובל הוא מדריך טיולים ומסתבר שגם כתב מופלא, מתאר את החוויה המשפחתית, וגם איך לא, תוך כדי הטיול הם מתעדים הכל בוידאו ועורכים בצורה מקצועית - כך שבכל פרק נוכל להנות מסרטון אחר! קבלו את הפרק השני בו מגיעה המשפחה לבית מלון במקום קצת פחות מוכר: מאג׳נו קא-טילה - וזאת במטרה לארגן לעצמם נחיתה שקטה ורכה מהרגיל...האם הצליחו?
למי שפספס את הפרק הראשון לחצו כאן
כתיבה: יובל ראובני | עריכה: סיגל קריב
לא משנה אם אתם משפחה, חייל משוחרר או זוג מבוגר שמחליט לבקר בהודו כולם מחפשים את צמד המילים "נחיתה רכה". בין אם תישנו באיירפורט סיטי באזור מלונות היוקרה או במיין בזאר צמוד לבית חב"ד – צר לי לבשר, נחיתה רכה זה לא הצד החזק של דלהי.
להנמיך ציפיות
אנחנו בחרנו לנסות צד אליו פחות מגיעים ובחרנו לנחות במושבה הטיבטית- MAJNU KA TILA . לאחר נסיעה מהשדה של שעה וחצי הגענו ל – AMA HOUSE – שם הזמנתי מראש חדר עם נוף לנהר היאמונה.
הגענו ב 11:00 בבוקר, והחדר לא היה מוכן אז הציעו לנו חדר זמני עד שחדרינו יהיה מוכן. עלינו לחדר הזמני ו…הופ הגענו לשלב הכאפה המצלצלת. כל כך רציתי נחיתה חלקה, לחדר ממוזג עם נוף ואולי איזה זוג מגבות מסודר בצורת ברבורים רוכנים אחד על השני בצורת לב, בכל זאת אנחנו אחרי טיסה ראשונה עם נילאי. במקום זאת, קיבלנו חדר זמני אומנם, אך עם נוף לפיר שמוביל למטבח כלשהו של מסעדה שמעולם לא ראינו -אך ניחוח הטיגונים לא פסח על חלון חדרנו. כאשר הדלקנו את המאוורר, עננת אבק עלתה. האסלה שבורה ומתפרקת והסדינים של מחנה פליטים. אולי זו הצורה שלהם לספר, שהמושבה התחילה למעשה כמחנה של פליטים טיבטים שברחו מארצם עקב פלישתה של סין לטיבט.
השתדלנו להשאיר את נילאי על הידיים או לכל היותר במתחם הטטרה שפרסנו על המיטה וכעבור חצי שעה הדפיקה המיוחלת בדלת החדר מוכן…
יפה מאוד, הם הצליחו להנמיך לנו ציפיות לקראת החדר המשודרג. כשפתחנו את דלת חדרינו שהוזמן מראש – גילינו מקום נקי, ממוזג ונעים, קו ראשון לנהר היאמונה עם חלון פנורמי ו…כמובן זוג מגבות ברבור על המיטה לצד זוג סבונים ירוק שאיכשהו קיים בכל המלונות בהודו.
הנוף מהחדר המוזמן מראש
במושבת הפליטים מאנג׳ו קא-טילה
נהר היאמונה הוא בין הנהרות המזוהמים בעולם, עד כדי כך שחלק מהאזורים בהם הוא זורם נאסר על השקיית גידולים חקלאיים ממימיו עקב כמות המתכות הכבדות המצויים בו. כמו כל דבר בהודו גם לנהר יש צד רוחני וקסום וצד עצוב ומאכזב. מהחדר הממוזג שבקומה השלישית הוא נראה קסום.
לאחר מנוחה טובה, יצאנו לסיבוב במושבת הפליטים הקטנה, מאג׳נו קא-טילה. למלון יש בית קפה בשם זהה, שסטודנטים מהאוניברסיטה הסמוכה מגיעים אליו ויש בו וייב נעים ועוגות לפנים.
״וייב נעים ועוגות לפנים״
זה שאין כניסה לרכבים לשטח המושבה, הקל על הנחיתה ללא ספק אך מאידך, זה שביום שנחתנו החליטו להחליף את צינור הביוב הראשי (שאיך לא עובר בדיוק בכניסה למלון) , כך שיש תעלה פתוחה שצריך לרחף מעליה עם עגלה למרחק של 10 מטרים כל פעם שיוצאים או חוזרים למלון – וזה פחות "עשה לנו את זה". גם הפסקות החשמל הרבות בימים חמים לא מוסיף לחוויית ה"נחיתה הרכה".
מסתובבים ברחובות המושבה
המקדש במאג׳נו גא-טילה
בסיבוב הזה, יצאנו למסע מדויק: חמושים בטבלאות אקסל של מה צריך לעשות, מתי עוברים ממקום למקום, מה לצלם, איפה להקליט סאונד – והכי חשוב: לעשות בהודו בדיוק את מה שהודו לא מרשה לעשות בה וזה להיות מסודרים ומתוכננים.
קבלו את הסרטון שהכנו על המושבה הטיבטית
כיוון לארבעה גלגלים?
אחרי שהרגשתי בטוח מספיק להשאיר את דר ונילאי בסביבה טובה בתוך המושבה, יצאתי לחטט רגלי במטרה למצוא לנו וואן שנוכל לגזגז הלאה. מסתבר שהדבר איננו פשוט כלל ותאמינו לי שחפרתי עמוק בנושא. שורה תחתונה: תייר לא יכול להיות בעלים של רכב בהודו באופן "כשר". כל בעל רכב או סוכנות בה ביקרתי, נרתעה למכור לי ישירות רכב או שדרשו מחיר מופקע. הסיבה היא שבעל הרכב הוא האחראי על הרכב. במידה ובוצעה עבירה באים אל האזרח עליו רשום הרכב. מאחר ותייר איננו אזרח הודו, לעולם רכב לא יירשם על שמו, אלא באישור השגרירות אבל זה כבר לכתבה אחרת שאולי מישהו אחר יכתוב בנושא "כיצד לנצח את הבירוקרטיה ההודית מבלי לשלם בקשיש (שוחד)"
הדד ליין למציאת הוואן כבר מתחיל להתקרב ואני רואה שישועה מדלהי לא תגיע, החמצן באוויר דליל, הטמפרטורות גבוהות סביב ה – 40 ולמרות שמאחורינו ביקורים רבים בהודו (זה המסע השישי שלי והשלישי של דר) אנחנו עדיין בכיפכוף של הנחיתה וכל יציאה לרחוב מלווה במקלחות של אלקוג'ל לנילאי.
פרסום בקבוצה של מטיילים, גילה לנו שיש וואן למכירה בדרמסאללה. שיחה קצרה עם ידידתו של המוכר והחלטנו שנוסעים. בהחלטה מהירה של שעתיים, החלטנו שאין מה לעשות, עם כל הרצון של טבלאות האקסל מי שמכתיב את הזמן כאן זה מאמא אינדיה. אז מה עם ישבת על התכנון במשך חצי שנה?! בחיים צריך לדעת לזרום והודו בין אם תרצה ובין אם לא, היא כבר תדע להזרים אותך.
יצרתי קשר עם קובי, חבר שנמצא בדרמסאלה, אחרי סיבוב שעשה עם האופנוע כל הדרך מגואה שבדרום, עדכנתי אותו שעוד שעתיים נעלה על מונית וביקשתי ממנו דבר אחד- קובי יא אח, בבקשה תארגן לנו חדר לידך בדרמקוט, במיקום שקט, נעים, נקי עם שירותים מקלחת ונוף ציורי או בקיצור- נחיתה רכה.