אחד הדברים שאנחנו הכי אוהבים בהודו זה התרבות, ואם להיות ספציפיים – הריקוד. רובנו מכירים את הריקוד הבוליוודי, אבל האם ידעתם שיש עוד שמונה סגנונות של ריקוד הודי קלאסי שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו? יעל טל, רקדנית ומורה לריקוד הודי, פותחת בפניכם שער לעולמה ומזמינה אתכם להצטרף אליה.
יעל בלבוש קוצ’יפודי מסורתי על רקע המדבר הישראלי
תמיד חשבתי שמקומות העלייה לרגל המעניינים בהודו הם מתחמי המקדשים העתיקים המצויים ברחבי הודו. יהיו שיבואו לראות רק את הארכיאולוגיה המרהיבה של דמויות החקוקות באבן בדיוק מושלם של פרטים (עד לרמת עיצוב העגיל באוזן) ויהיו שיבואו לשבת במקדש, לעצום עיניים ולנסות להרגיש את האנרגיות העצומות שבאוויר. אילו יכלו האבנים לדבר, היו בטח מספרות סיפורים מרתקים.
בשיעור בוליווד סוער
המקדשים האלו הם חבל הטבור של תרבות הודו. משם יצאו, בין השאר, הריקוד והמוזיקה ההודים. לפני אלפי שנים חיו סביבם אנשים באמונה ובמסירות מלאה לכוח הקוסמי, רקדו וניגנו את התפילות. על קירות המקדשים חקוקים בין היתר דמויות של רקדניות, מנחי גוף ריקודיים, כלי נגינה ועוד. מאז עברו הרבה שנים ולמרות שהתרבות העתיקה כמעט ונעלמה לגמרי, היו אלו אנשי תרבות ורוח שהחליטו לשחזר את הריקוד המיוחד הזה, בעזרת הדמויות במקדשים ובספרי הקודש העתיקים וכך קרה שהריקוד עבר מהמקדש אל הסטודיו והבמה.
בהודו כיום קיימים שמונה סגנונות של ריקוד הודי קלאסי שכל אחד מהם מיוחד ומנסה לשמור על הריקוד גם כתפילה וגם כסגנון. קאטק, מניפורי, סאטרייה ואודיסי, הגיעו מצפון הודו ובהרטנאטייאם, קאטקאלי, מוהיניאטיאם וקוצ’יפודי, הגיעו מהדרום. כל אחד מסגנונות הריקוד האלו משלב בתוכו הבעות פנים, מקצבים מורכבים (כאלו שאנחנו לא מכירים במוזיקת המערב והמזרח הקרוב…), מנחי גוף פיסוליים, טכניקה ועוד, וכל סגנון הוא גם אחר באופיו ומנחי הגוף
יעל עם גורו קאשי בשיעור
אז מה בעצם עושים בשיעורי ריקוד הודי? שיעור כזה מתחיל עם מעבר מהיומיום אל הפנימיות בתפילה מיוחדת לאל הריקוד שיבה (נטראג’ה), הוא הרקדן הקוסמי, בבקשה ותחינה לתת לנו את הכלים והריכוז הנכונים ללמוד את הריקוד הקסום הזה ומה שטמון בתוכו. ברחבי הודו ישנם "גורוקול" (בתי גורו אליהם באים תלמידים להעמיק ידע ולהתאמן), ישנם בתי ספר ואף אקדמיות ללימוד הריקוד הקלאסי. אם חשבתם שבזה נגמר הסיפור, אז הריקוד ההודי לא נגמר כאן: בכל מדינה ומחוז יש ריקודים עממיים משלהם, מה שהופך את מניין הסגנונות לעשרות, וכמובן – יש גם את בוליווד… הריקודים שאנחנו מכירים מהסרטים ההודים משלבים סגנונות שונים, צבע ושמחה כמו שרק ההודים יכולים להביע.
כשנפגשתי לראשונה עם הריקוד ההודי בבנגלור לא ידעתי את כל זה. פשוט רציתי ללמוד ריקוד הודי. הגורו שלי – גורו קאשי, המליצה לי ללמוד ולהתמקצע רק בסגנון אחד. לטענתה למידה של סגנון ריקוד אחד לוקח יותר מגלגול חיים אחד! אין סוף לידע שזורם באמנות הזו- ככל שמעמיקים בריקוד רואים כמה עוד יש לדעת.
נשארתי נאמנה לה ולסגנון הקוצ’יפודי, אותו למדתי בהודו במשך שש שנים. בזכות שגרירות הודו גם זכיתי לקבל מלגת לימודים מטעם ממשלת הודו להמשך הלימודים.
יעל עם רקדנית אודיסי (משמאל) ורקדנית מניפורי (מימין)
הלמידה הייתה יומיומית. עם הזמן הצטרפתי לקאשי ולהקתה למסעות בהודו לקראת הופעות בפסטיבלים לאומיים ומקומיים, ועל הדרך יצא לי גם להכיר עוד מחוזות בהודו – בזכות הריקוד. אורח החיים של לימוד האמנויות בהודו הוא מרתק, בעיקר שיצא לי לגור ליד הגורו שלי ולשהות במחיצתה מעבר לשעות השיעורים.
לארץ חזרתי לפני שלוש שנים – עם המון שמחה ומוטיבציה לחלוק את סודות ויסודות הריקוד, עם מי שהודו וריקוד זורמים בעורקיו.
אם כל זה עשה לכם קצת חשק להתנסות בריקוד הודי גם- אתם לא צריכים לחכות עד לטיול הבא… אני מעבירה שיעורי ריקוד בסגנון הקוצ’יפודי מדרום הודו.
וכדי להוסיף לשמחה, שגרירות הודו בישראל החלה השנה לתמוך ולקדם את תרבות הודו בישראל וגם לקדם את האמנים הישראלים. שם תוכלו ללמוד ולהתנסות בסגנונות ריקוד נוספים ומגוונים.
אני מזמינה אתכם לחוות את סגנון הקוצ’יפודי החינני והאנרגטי וכן אשמח לספר יותר ולשתף אתכם בשמחת הריקוד ההודי, שהפך אצלי מחיפוש לדרך חיים!
אום נאטראג’ה נאמהה…
http://www.danceforever.co.il/TelAviv.htm
כתיבה וצילום: יעל טל
