אמבר (ענבר בשבילכם), בת 21 מת"א, היא מטיילת לא שגרתית. פגשנו אותה הבוקר על החוף בורקלה, ושמענו ממנה איך זה לטייל לבד בגיל צעיר, מה עושים כדי להתנהל מול הגברים ההודים ולמה היא קוראת לעצמה אמבר.
ענבר חוברה, בת 21 מתל אביב, ידועה בהודו בשם אמבר. "אני קוראת לעצמי פה אמבר, כי ללא ישראלים קשה עם השם ענבר", היא מסבירה. פגשנו אותה על החוף בורקלה, יומיים לפני שהיא עוזבת ("ברגשות מעורבים") את הודו לאחר 3 חודשים, לטובת הקפה שלמה מסביב לכדור הארץ.
אז איך היה בהודו?
"הודו תמיד הייתה החלום שלי, מאז שהייתי ממש קטנה… היה לי פה מדהים והכרתי המון אנשים מכל העולם. אני ממשיכה לעוד מקומות, אבל יצא ככה שהודו היא המקום הראשון וקשה לי לעזוב. אני בטוחה שאחזור".
עשית את "שביל החומוס" עם כל הישראלים?
"דווקא לא! טיילתי הרבה מחוץ לשביל, ונסעתי גם באוטובוסים מקומיים. למשל, הייתי באורוויל – כפר גלובלי בו חיים אנשים מכל העולם בשיתוף קיבוצי. קצת קשה להבין את הוייב והאווירה מוזרה, אבל היה מדהים להתנדב שם במאפייה ופארם של משפחה הודית חמה ואוהבת. הייתי גם בטירובנדמלאי – עיר רוחנית מאוד עם עוצמות שאין לתאר. מנדלה שלא נגמרת. באנדמן הייתי בניל איילנד, שהוא דווקא לא האי המתוייר ביותר (האבלוק) – אלא גן עדן של שקט ושלווה. כפר של אנשים פשוטים, ג'ונגל וחופים עוצרי נשימה".
מה את חושבת על המטיילים הישראלים בהודו?
"קודם כל למטיילים הישראלים בהודו יש לב חם ואוהב, תמיד אפשר להרגיש איתם בבית. קשה לי קצת שרוב המטיילים לא יוצאים מהמרפסת או לא יורדים משביל החומוס, שזה אגב מונח שגיליתי רק בשבוע השני לטיול שלי. גם קצת מבאס לשמוע מתיירים שהם לא ישראלים שקשה לגשת לישראלים בגלל שהם תמיד בחבורות".
את מטיילת בגיל צעיר יחסית, בכל זאת בחורה בת 21. זה קשה?
"אני אומנם 'רק' בת 21, אבל עברתי מרד התבגרות בגיל העשרה, אז היום אני לא מסתירה כלום מההורים. אני משתפת אותם במהלך המסע והם סומכים עלי לגמרי. אני מרגישה בטחון ולא חוששת לנסוע גם למקומות לא מוכרים לבד. כמובן שאני גם שומרת על עצמי. אני מרגישה בשלה להרפתקאות ובוגרת, ומצד שני אני קוראת לעצמי תינוקת, כי אני עדיין אני צעירה ויש לי כל כך הרבה מה ללמוד מאנשים. אני לא מפסיקה לקבל ביטחון בטיול, לאט לאט אני מגבשת אותו וזה מדהים".
איך את מתנהלת מול הגברים ההודים והתיירים?
"אני נוסעת ומסתובבת לבד בלי לפחד, עם חיוך ענק אבל עם בטחון של 'אל תתעסקו איתי' מול הגברים ההודים. עם הבחורים המערביים זה קצת אחרת. קרה שארגנטינאי הזמין אותי לדייט ולא ממש ידעתי איך לאכול את זה"…
מה את עושה בזמנך הפנוי בטיול?
"בגסטהאוס אני בדרך כלל כותבת. באופן אוטומטי רמקולי הג'יביאל שלי נפתחים כשאני נכנסת לחדר. אני כמעט ולא קוראת כי הבאתי איתי ספר פילוסופי כבד מדי על מדיטציה, בודהיזם ופסיכותרפיה, וצריך מצברוח בשבילו. גם לא ראיתי סרטים בכלל מאז שהגעתי".
אוכל הודי?
"אני מתה על הלחמים ההודיים כמו צ'פטי ונאן, "no oil no gee", ובעיקר על ארוחות הבוקר הקרליות – אידלי אפאם, והיום גם גיליתי את האוטדה"!
מסר לאומה?
"תחיו הארדקור ותעשו כל מה שעושה ללב שלכם אושר גדול ולשפתיים שלכם לחייך – בכל בוקר מחדש"!
גם אתם התאהבתם? אמבר מזמינה אתכם לקרוא עוד על הרפתקאותיה בעולם בבלוג שלה.
