לירן מסורי כתבנו, קפץ לבקר את אילי וסמדר, זוג חברים טובים ואדירים שבדיוק חזרו מטיול ארוך בהודו עם יוני (כמו החודש) , בתם בת השלוש. הרי זה ידוע שיש מלא הורים שמטיילים עם ילדים בכל רחבי הודו, אז בזמן שיוני שרה מנטרה שלמה בהודית, היה לו מאוד מסקרן לדעת איך נראית חווית ההודו לשני הורים צעירים עם ילדה קטנה
ראיין וכתב: לירן מסורי
אז כמה זמן הייתם בהודו?
סה"כ שבעה חודשים, היינו חמישה חודשים בקודלי ביץ' שבגוקרנה, עוד חודש באורוויל וגם קצת ברישיקש ודרמסאלה.
איך ילדה בת 3 מסתדרת עם הנסיעות הארוכות של הודו?
כשנחתנו בגואה לקחנו מונית מהשדה לקודלי ביץ', עם כל ההמתנות לקח לנו שש שעות להגיע, אבל באופן מפתיע לטובה, יוני ישנה כמעט על הדרך.
היה ליוני קשה להתנתק מהחברים בארץ?
היו המוווון משפחות עם ילדים, היו משפחות ישראליות שבאו עם יותר מילד אחד והייתה אפילו משפחה עם שישה ילדים. כך שליוני היה כל הזמן עם מי לשחק ולדבר. בגן בארץ היא רק בסביבת ילדים בגילה, שמדברים באותה השפה ומגיעים מאותו המקום, בהודו היא נחשפה לילדים מכל הגילאים ומכל הסוגים, וכולם כל כך מיוחדים ומעניינים. לדעתנו זה מדהים שילדה בגילה נחשפת בגיל כל כך צעיר לכזה גיוון חברתי, תרבותי ומנטאלי. באורוויל לדוגמא, היה ליוני חבר צרפתי, הוא גדול ממנה בפחות משנה, ולמרות שהם לא דוברים את השפות אחד של השניה, התקשורת בניהם הייתה מהממת, רק עם תנועות ידיים והבעות פנים.
"זה מדהים שילדה בגילה נחשפת בגיל כל כך צעיר לכזה גיוון חברתי, תרבותי ומנטאלי"
ובכל זאת, לא קשה קצת להיות הורה במדינה זרה ובאווירה כזאת?
בקודלי ביץ' הייתה הרגשה נעימה ומיוחדת, כמו הילה משותפת ומרגיעה. המשפחות עושות ארוחות ביחד, ג'אמים וטיולים ותמיד אחד או כמה מההורים היו לוקחים את הילדים למשחקים והפעלות, כך שהיה לנו גם זמן לעצמנו. ודבר מדהים ששמנו לב אליו: בגלל שהמבוגרים כל כך אוהבים ונהנים בהודו, בלי הסטרס של עבודה, פקקים, כסף וכו', ההורים רגועים יותר, נעימים יותר, מלאים בכח ואנרגיה וזה כל כך משפיע ומקרין לטובה על הילדים.
הייתם גם בדראמסלה, שם הנוף והטבע מהממים, ועם זאת יכול להיות קצת קשה לטייל בהימלאיה עם ילדה קטנה. אז איך מסתדרים?
יוני בגיל תפר, שהיא רק רוצה לטייל ולחקור אבל עדיין לא יכולה לעבור דרך סלעים, עליות וירידות תלולות. אז בחרנו בטיולי יום כיפיים שגם היא יכולה לעשות ולהנות, ומתי שקצת קשה, אילי סוחב אותה על הכתפיים.
"הורים רגועים יותר, נעימים יותר, מלאים בכח ואנרגיה וזה כל כך משפיע ומקרין לטובה על הילדים"
איך יוני הסתדרה עם האוכל בהודו?
ברוב המקומות שהיינו היה גם אוכל מערבי, אז מעבר לארוחת הבוקר שכללה חביתה, ירקות, צ'פטי ויוגורט, היא הייתה אוכלת פסטות ואורז וכל דבר שהוא לא חריף, וגם הייתה לנו גזייה איתנו אז היינו מדי פעם מבשלים בעצמנו. ולמעט פעם אחת ששלושתינו הגענו לדלהי וחטפנו "Delhi Belly", הכל היה מעולה מבחינה בריאותית בכלל והבטן בפרט. בהודו גם אפשר למצוא בקלות ובזול תרופות טבעיות מעולות.
נשמע שהיה לכם ממש תענוג, אבל אני חייב לשאול, מה עם הדברים הפחות טובים?
בכל זאת… יוני נחשפה בהרבה מקומות לחברה מבוגרת ולתרבות העישון (לא סיגריות). כשהיינו ברישיקש לדוגמא, היו בחדר לידנו בגסטהאוס כמה צעירים, אמנם מקסימים, אבל אהבו לעשן, בלשון המעטה. פעם אחת יוני ראתה את הבאנג שלהם במרפסת ושאלה את אחד מהם – "מה זה?". הוא הסתכל עלינו ושאל – "מה לענות לה?", לבסוף הוא יצא מזה בסדר ואמר שזו סיגריה ארוכה. פעם אחת יוני מצאה צינור, דפקה אותו על היד ואמרה – "אני מנקה את הצ'ילום שלי". אנחנו יודעים שזה ממש לא אידאלי, אבל זה המחיר וההקרבה בטיול כזה, ואיפה שיש הרבה חיילים משוחררים וצעירים שבאים לטרוף את העולם, היא תיחשף לאקטים של עישון, תרבות וז'ארגון.
דבר נוסף שהיה קצת קשה, שבמקומות מסויומים לא היו ילדים בסביבתה. זה בעצם כפה על יוני להיות בחברה מבוגרת רוב הזמן ואפשר להבין את התסכול. אבל מתוך השבעה חודשים שהיינו בהודו, אולי רק שבועיים במצטבר זה היה ככה.
אז איך אתם מסכמים את כל החוויה הזאת?
מדהים!! זה פשוט עשה לה וגם לנו טוב. ולא רק לנו, פגשנו משפחות שהטיול ממש הציל להם את חיי הנישואים, כאלה שבארץ מגדלים שלושה או ארבעה ילדים, וצריך לעבוד קשה, לאסוף את הילדים מהגן, לשים אותם בחוגים, לדאוג שלא חסר להם כלום ולחזור מאוחר מהעבודה, כבר כמעט לא נשאר זמן לזוגיות ולאינטימיות. ובהודו פתאום הכל משוחרר, נעים, רגוע ויש זמן, כח ואנרגיה לטפח את המשפחה והזוגיות. אנחנו כבר מחכים לפעם הבאה שלנו, שיוני תהיה גם יותר גדולה ובוגרת ויעמדו לפנינו אפילו יותר אפשרויות של כיף.
"אנחנו כבר מחכים לפעם הבאה שלנו"