סיפורי הדרכים של נועם ממשיכים והפעם איכשהו משתלבים בסיפור אחד- ריקשה, גאנש והתנ"ך. מסתבר שזה אפשרי, מעניין ומאוד מאוד יצירתי!
הריקשה רעדה כולה. לכמה רגעים נסענו על קטע דרך לא סלולה, מעין שבר כביש המפריד בין עשרות כלי רכב.
אנשים ופרות סביבנו עסוקים בשגרת חייהם, מצאתי עצמי משקיע כוח מרבי, אוחז בדופן הריקשה בידיי וברגליי- מתמרן לשם שיווי משקל. פפה עשה בדיוק כמוני. לאחר רגעים קצרים של צמרמורת הכביש חזר למסלולו. התייצבנו. מרקו הסתובב לעברנו משועשע עם חיוך קורץ.
"תגיד, הסיפור הזה שחותכים לפיל את הראש ומלבישים אותו על הגוף של הילד זה באמת הסיפור האמיתי?" שואל מרקו את נהג הריקשה שהאט בפתאומיות את מהירות האופנוע כדי להקשיב כיאות לשואל. הוא ירק מנה הגונה של פאן ומתח את גופו.
"אתה מתכוון לסיפור על איך נולד האל גאנש?"
"כן כן, לזה בדיוק." הוסיף מרקו בהתלהבות.
"זה סיפור האהבה של האל שיווה עם האלה פרבטי, האלים הכי גדולים שלנו, אני לא יודע אם אוכל לספר את כולו כמו שצריך" התנצל.
"ספר, ספר" הפציר בו מרקו, "יש לנו נסיעה ארוכה."
"האלה פרבטי, היא לא הסכימה יותר שהאל שיווה ייכנס אליה כשהיא מתקלחת. יום אחד היא החליטה לשים סוף להצקות של שיווה ולשם כך היא בראה ילד מתוך העפר והניחה אותו כשומר בכניסה לבית עם הוראות ברורות. לא להכניס אף אחד כשהיא מתקלחת ולכשיגיע שיווה לבקר, על השומר החדש מוטלת המשימה לא לאפשר לו להיכנס"
"עמוק" אומר פפה.
"בדיוק עכשיו מתחיל כל האקשן" משיב מרקו.
" 'מי אתה?' שאל האל שיווה" ממשיך נהג הריקשה ומוסיף קורטוב תיאטרלי לסיפור.
"אני הבן של פרבטי ואני לא מרשה לך להיכנס. משיב לו הילד. שיווה מתחיל להתעצבן, הוא מסיק שפרבטי הייתה עם מישהו אחר, שולף את חרבו בזעם ועורף לילד את הראש. כשפרבטי יוצאת מהמקלחת ורואה את בנה ערוף ראש, היא מיד נהפכת ל"קאלי"- נהפכת לאלת ההרס והזעם ומתחילה להחריב את העולם.
"קשוח" ממלמל פפה. "יש מוסר השכל? מה אני לומד מהסיפור הזה?"
"הסיפור עוד לא נגמר ולגבי מוסר השכל תצטרך להחליט בעצמך" משיב מרקו.
"אחר כך שיווה כבר רוצה להרגיע את פרבטי הזועמת. הוא מבין שעשה טעות ושהעולם עלול להיחרב בגלל הטעות שלו אז הוא קורא אליו את "ווישנו" ומבקש ממנו לרדת למטה, לעולם שלנו ולערוף את ראשו של הילד הראשון שיראה קשור על גב אמו. כך האם לא תשים לב למעשה וכאשר תראה לבסוף את בנה ערוף הראש יוחלף כעסה של האם עם כעסה של פרבטי והכל יחזור למקומו בשלום. את הראש הערוף שווישנו יביא שיווה יחבר עם הגוף של בנה של פרבטי ועל ידי כך היא תתרצה. לי קוראים ווישנו, על שם האל הזה אני נקרא"
"אתה שליח האלים" אומר מרקו בסיפוק וטופח על כתפו של הנהג.
"עכשיו מפה אני לא בדיוק זוכר למה החליט ווישנו לערוף ראשו של פיל דווקא" ממשיך בסיפורו הנהג המסופק.
"אומרים שזה פשוט הדבר הראשון שהוא נתקל בו, אמא פילה ואחריה גור פילים ואמר לעצמו שכך מכוונים הם הדברים עבורו ובכל אופן כך נוצר גאנש, האל שיש לו גוף של בן אדם וראש של פיל. זו הסיבה שנשים לא סוחבות אף פעם את תינוקן מאחור, רק מקדימה"
ווישנו סיים את סיפורו, העיף מבט מחויך בשלושתנו וסחט את דוושת הדלק עד תומה.
"הנה המוסר השכל שחיפשנו" אמר פפה. "כל זה התרחש משום שפרבטי לא אוהבת שמציקים לה כשהיא מתקלחת" השיב מרקו בחיוך, ווישנו הנהן בהסכמה.
"לאישתי אין את הבעיה הזאת" הוסיף וחשף את שיני הדם המעטות שעוד נותרו בפיו, עדות לכמויות הפאן האדירות שלעס עם השנים."אף אחד לא רוצה להציץ לאישתי כשהיא מתקלחת, תאמין לי"
מרקו המרוצה טפח על כתפו שנית, מאשר סופית את הרצון לטיפ שנשאיר לו על המאמץ ההשקעה והשיתוף. פפה ואני ניסינו להתיישר חזרה, למצוא תנוחה הגיונית במטר הצר המצומצם שלנו. הדרך הפכה בין עירונית. רוח חזקה מכה בפנינו ומקררת מעט את החום הנורא של בומביי.
"לכם אמנם אין סיפורי מיתולוגיה מהסוג הזה אבל יש סיפורים מוזרים לא פחות בספרי היהדות שלכם" אומר פפה.
"היהדות שלי היא הברית הישנה של התנ"ך שלך, השורש של הנצרות ושל האיסלם. איזה סיפור תנ"כי מזכיר לך את סיפור המציצנות של שיווה?"
שמחתי על כך שזה הנושא החדש שבו בחר להתפלפל עמי. אני מכיר לעומק פרקים נרחבים מתוך התנ"ך ויכול להשיב לו תשובות מענינות יותר מאשר סתם דעתי האישית. ברור היה לי כי ההערה שלי מעוררת את מחשבותיו.
"מישהו סיפר לי פעם על וויכוח יהודי מתוך הספרים העתיקים שלכם לגבי מה שעשה בנו של נוח כאשר ראה את מבושי אביו בתיבה בזמן המבול. אחד אמר שהוא סירס אותו, השני אמר שהוא אנס אותו. מכיר את הסיפור הזה?"
"הרשה לי להחמיא על ידיעותיו של אדוני. אני מכיר ישראלים מעטים שידעו וודאי על מה אתה מדבר" השבתי בהתרגשות של מורה לתנ"ך בחטיבת הביניים. "אני אכן מכיר, הסיפור הזה הוא מהתלמוד שהוא פירוש של המשנה שהיא פירוש של התורה" אמרתי.
"אז התלמוד זה הפירוש הכי מודרני לספר הראשוני, לתורה?"
"התלמוד הוא ספר עצום מימדים ועתיר נושאים, אגדות, משלים וממנו אנחנו למדים כיצד לקיים את מצוות העם היהודי, כיצד עלינו לנהוג כיהודים. יש לו עשרות מפרשים עם עשרות דיעות שונות לפעמים. הסיפור שאתה מביא הוא מדרש, הסתכלות על מחלוקת בין שני "תנאים"- יהודים קדמוניים. אני לא יודע אם אפשר בכלל להתייחס אליהם כפי שאתה מתייחס, אני מניח שהיה ביניהם נסיון, תחרות מי מצליח להוכיח את סברתו גם אם היא נראית לכאורה הזוייה."
"אני מבין" אמר.
"הם לא באמת התכוונו שהוא אנס או סירס את אביו"
"כך אני מפרש את זה" השבתי.