עושים סמים בהודו בגלל הצבא?

הסרט הדוקומנטרי פיליפינג אאוט (FLIPPING OUT), מעלה כמה שאלות חשובות בקשר לשירות הצבאי בישראל ותוצאותיו. הטראומה הכרוכה בשירות בצה"ל מובילה, לטענת היוצרים, ל"בריחה" לחו"ל ולהתנסויות בסמים קלים וקשים.

הסרט העוקב אחרי דמות "החייל המשוחרר" (כמעט כל הדמויות בסרט מתחת לגיל 25) שטס להודו אחרי הצבא, ונע בין הגסטהאוסים בצפון הודו והחופים של גואה. תוך כדי המסע מנסה, המתעד את המטיילים מתנסים בסמים מכל הסוגים, דן בשאלה למה אותם חבר'ה צעירים עושים את זה לעצמם? מדוע הם מאבדים את עצמם לדעת? התשובה, על פי הסרט, נעוצה בצבא.

הסרט מציג קישור ישיר בין השירות הצבאי לבין הפורקן ההרסני של השימוש בסמים בהודו. טענה זו יכולה להרגיז לא מעט אנשים, משום שבסופו של יום גם מי שלא עשה צבא יכול להיכלל בסטטיסטיקה, ולא כל מי ששירת בצבא וטס להודו מתנסה, ובטח של מתמכר, לסמים. בכל זאת, ייתכן כי יש אמת בכותרת המלווה את הסרט: IDF – Israel’s Drug Generation?

הסרט נפתח בסיקוונס המראה תיעוד של חיילים בפעילות בשטח. קאט – ואנחנו בעמק פרוואטי בהודו, צופים בבחור צעיר "מוריד ראש" בבאנג (הסבר: בחור צעיר מעשן סמים על ידי כלי עישון המכונה באנג). מנקודה זו מתעד הסרט, בפירוט ומקרוב, את סצנת הסמים בהודו בקרב הישראלים. כאשר אחד הצעירים "מתפלפ", אנחנו זוכים להיכרות עם חיליק מגנוס האגדי, אותו שולחים הוריו של הצעיר כדי לחלץ את בנם ולהחזיר אותו לארץ.

הסרט יכול לזעזע ויכול מאוד לעצבן, אולם אי אפשר להתעלם מההקשר בין השירות הצבאי בישראל לבין לשימוש המוגבר בסמים והרצון לברוח מהארץ בפרט. האם לצבא יש קשר לבריחה או לשימוש המוגבר בסמים בקרב התרמילאים? לשאלה זו אין תשובה חד משמעית, אך אין ספק שהצפייה בסרט מעוררת המון אי- נוחות.

קטע מהסרט "פליפינג אאוט". עושים סמים בגלל הצבא?

ברמה האנושית, הסיטואציות המתועדות בסרט לא ישאירו אתכם אדישים לרגע, אולם ניתן לטעון כי הסרט ערוך בצורה מגמתית, שלא משאירה מקום לספק בכוונותיו. הבמאי יואב שמיר עשה את הסרט עבור ערוץ BBC האנגלי, ועולה השאלה עד כמה האנגלים מכירים טוב את השטח? האם כל נפגעי הסמים הם חיילים משוחררים טריים? האם יש לבריטים סיבה להציג רק צד אחד של התופעה? אולי מתוך מניעים פוליטים? 

 הסרט מעלה דיון שבארץ יש מי שמפחדים להעלות. אנחנו מחכים לתשובות שלכם – האם לדעתכם הסרט מציג בצורה נכונה את המציאות?