עם הפנים קדימה

חמש וחצי בערב, מדינת ישראל. אני יושבת בדירתי כבחורה חופשייה ומשוחררת. יכולה ללבוש מה שבא לי, לנסוע לאן שאני רוצה, לעבוד, לחוות, לקטר ובעצם לחיות את החיים שבמשך אלפי שנים, מיליונים של נשים ברחבי העולם לא יכלו אפילו לחלום עליהם.

לצערי, במקומות מסוימים בעולם המציאות עדיין לא מאפשרת את זה. אחד מהמקומות האלה היא הודו. אמנם, גם בה ניבט לו שינוי שמתחיל להפיץ לראשונה ריח רענן.

הסדרה שמביאה את השינוי

אל מול עיניי חתונה הודית מסורתית; הכלה הנרגשת, שעד לרגע זה חלמה על יום חתונתה, כשבליבה תקווה לחיים מלאי אהבה ותשוקה לבחיר ליבה, לבושה סארי אדום, עונדת את מיטב תכשיטיה ומקושטת בחינה על פניה וידיה.
החתן, במיטב מחלצותיו, מגיע רכוב על סוס לבן כשכל משפחתו וחבריו מלווים אותו בשירים וריקודים.
עוד מעט יתקיים הטקס המרגש בו הם יענדו שרשראות פרחים אחד לצוואר השניה, החתן ימרח מעט צבע אדום על מצחה של הכלה, יעניק לה את שרשרת ה- mangal sutra (סמל לנישואים), והם יסתובבו סביב האש שבעה סיבובים כסמל לשבעת גלגולי החיים בו הם עתידים לשוב ולהתאחד אחרי מותם לפי האמונה ההינדית.
הטקס יפהפה, משפחות הצדדים נרגשות והחתן והכלה יגיעו בתוך זמן קצר, כמקובל,  לבית משפחת החתן- שם הם יגורו מעתה ואילך.
 

חתונה הודית מסורתית (מתוך: ויקיפדיה)

 

רגע!! עצרו הכל. מה קורה אם הנישואים האלה עולים על שרטון? מה קורה אם מסיבה כלשהי אין אפשרות להמשיך את הנישואים האלה? האם יכולה האישה להחליט כך על דעת עצמה ופשוט לעזוב את בית חמיה? ואם כן, האם היא יכולה לחזור לבית הוריה? האם החברה תקבל אותה בשוויון נפש ובשוויון זכויות? האם היא יכולה להינשא מחדש ולהקים משפחה חדשה? 
בדיוק על שאלות אלו (ואחרות) מנסה הסדרה עטורת השבחים "Doli Armano Ki" (שני-שישי בשעה 17:30 שעון ישראל בערוץ zee tv ב HOT) לענות.
 

אורמי כחלוצת הדור

אורמי (ניהא מרדה) היא הדמות הראשית בסדרה. היא נישאת בשידוך לסאמרת סינג ראטור (מוהיט מאליק). נישואי השניים מתחילים ברגל שמאל כבר בצאתם  לירח דבש, ומתגלגלים לתקופה אפלה שבה מגלה אורמי פעם אחר פעם את אופיו המורכב של סאמרת הכולל: מזג חם, נטייה להעליב את סובביו, חוסר סבלנות וסובלנות כלפי החלש והאחר, חיבה מוגזמת לנשים ואלימות.

הסדרה מצליחה להעלות לסדר היום את הסוגיות הבוערות ביותר הקשורות למעמד האישה: את עצם היות אישה נשואה מעמד מחייב, את חוסר יכולתה של אישה בהודו לשנות סדרי עולם בהיותה כבולה בקשר נישואים חונק ואלים, וכלה באי יכולתה לגבש זהות כאישה פרודה אשר מבקשת לצאת לדרך משלה.
 

 

"Doli Armano Ki",  מתוך קבוצת הסדרה בפייסבוק

 

אלימות או נמות

כך לדוגמה, בפרק הקשה ביותר עד כה, סופגת אורמי את נחת זרועו של בעלה והחליטה לעזוב אותו (לאחר התעללות הקשה). היא מגיעה לתחנת משטרה כדי להגיש תלונה על אלימות. השוטרים מתייחסים אליה בכבוד וברצינות ובמהירות מוצאים את בעלה ע"מ לעצור אותו. אמנם, מתגלה בעיה כאשר הדבר נודע למשפחתה של אורמי ולמשפחתו המגוננת של סאמרת.
שני הצדדים מתחננים, מאיימים ועושים כל שביכולתם כדי לגרום לאורמי המוכה לבטל את תלונתה ולשחרר ממעצר את בעלה.

בזמן שאורמי חוככת בדעתה אם להיכנע לאיומי המשפחות וללחץ הגובר והולך מסביבתה, היא מנסה לשוב לבית הוריה כמקום מפלט אך נדהמת לגלות כי לבד מאמה, אף לא אחד ממשפחתה המורחבת מסכים לחזרתה הביתה. גם כשלמולם ניצבת אורמי בוכיה וחבולה ממכות נמרצות, ומתחננת לקבל תמיכה והבנה, כל מה שהיא מקבלת הוא כתף קרה וסירוב מוחלט לקבלה בחזרה ולגונן עליה.

בעיני הצופה בכלל ובעיני הצופה הישראלי בפרט, הסדרה מעלה שאלות רבות באשר לקיפוח המתמשך של אישה הנושאת את אות הקין ׳גרושה׳, ביניהן : כיצד ייתכן זלזול כה בוטה מצד החברה ובעיקר ממשפחתה? כיצד ייתכן שאישה גרושה בהודו מקבלת יחס בזוי ואפילו משמשת מושא להטרדות מיניות כאחת שדמה הותר? 
האם הודו יכולה ומוכנה להתמודד עם ההגדרה ׳גרושה׳ מבחינה מעמדית, חברתית וכלכלית? 

 

אורמי (ניהא מרדה) וסאמרת (מוהיט מאליק), מתוך קבוצת הסדרה בפייסבוק

עם הפנים קדימה

נראה כי בפעם הראשונה, לאחר שנים ארוכות בהן כל עניין החתונה, המהווה נושא מרכזי בסדרות טלוויזיה רבות ובסרטים אין ספור תוצרת בוליווד, מקבל זווית אחרת וטיפול אחר. 
אם עד כה חתונה נחשבה הימור בטוח כעלילה מנצחת, באה הסדרה הזו ומנפצת את כל מה שנחשב קדוש ובלתי מעורער. 
הסדרה מציבה מראה וכאמור מעלה לסדר היום הציבורי שאלות שעד כה הודו נמנעה מלעסוק בהן. המראה מכוונת בראש ובראשונה כלפי החברה ההודית המסורתית, הנוטה לשקוט על שמריה ולקדש את מוסד הנישואים בכל מחיר, כלפי גברים שנוטים לראות באשה כזו אישה מורדת שדמה מותר, כלפי נשים אשר לא רק מגנות את עצם ההחלטה להתגרש, אלא מדכאות זאת בכל מחיר, כפי שעושות הנשים לאורמי ומפצירות בה להישאר נשואה למרות ההשפלה הנפשית והפיזית שהיא חווה.

הצביעות החברתית מודגשת ביתר שאת בסדרה זו וזה מה שהופך אותה, בין היתר, למרתקת.

נדמה שהבחירה של הבמאי לעסוק בנושאים אלו עלתה וצפה בסמיכות למקרה האונס הקבוצתי המחריד  שאירע בהודו בדצמבר 2012. מעמד האישה מעולם לא היה נושא כה בוער עד האירוע הזה והסדרה הזו נותנת כוח לנשים באשר הן ומעודדת אותן לא להיכנע למוסכמות החברה המגבילות ועושה זאת הן מבין השורות והן ע"י מסרים ישירים. הסדרה קוראת לנשים לעמוד על שלהן ולדרוש זכויות המגיעות להן על פי חוק גם אם החוק טרם נחקק.

מסקרן יהיה לדעת איזו השפעה יש ותהיה בעתיד לתוכנית טלוויזיה יומית על החברה בהודו- באם יפורסם סקר כזה או אחר העוסק בעניין אנו מבטיחים לעדכן אתכם בתוצאותיו.