המיין באזאר סגור? בדיוק מתרחש פסטיבל שיווה ואי אפשר לקחת אוטובוס מדלהי? עב"ם נחת במיין באזאר וכדאי לברוח במונית ישירה לצ'אנדיגר? לקשמיר? לת"א? כדאי שתדעו שכנראה עושים עליכם קופה. ישבנו לשיחה עם כמה ישראלים שחוו מקרים דומים שבהם עבדו עליהם כדי לסחוט מהם כסף, אף על פי שאין במה להתבייש כולם בחרו שלא להיחשף. ריכזנו עבורכם את הסיפורים שלהם וכמה המלצות מאיתנו, כדי לצלוח את הנחיתה בדלהי ולהגיע ליעד בשלום.
"אל תתכנני תוכניות- את לא יודעת מה יהיה. הודו יש לה תכנונים משלה. תזרמי עם זה'. זה קו המחשבה שהיה לי בראש. יש תקלות, יש פסטיבל ויש המון בלתמ"ים ואין מה לעשות זאת הודו. ובגלל זה הכול היה נראה אמין". נועה ומיכל (השמות שמורים במערכת) בנות 31 ממרכז הארץ, לא תיארו לעצמן שאת הנחיתה בדלהי הן יעבירו בקרב נהג מונית אבהי, סוכן נסיעות שרמנטי ומונית ספיישל לצ'אנדיגר והכול בחסות כנופיית נוכלים אשר בשיטה מבריקה ומתוכננת היטב מצליחה להפיל בפח פעם אחר פעם תרמילאים נוספים שמגיעים מספיק עייפים מהטיסה שלהם כדי להאמין.
זו למעשה הפעם הראשונה שלכן בהודו?
נועה: "האמת זו השאלה הראשונה שהנהג מונית מחוץ לשדה התעופה שאל אותנו. אני אמרתי כן, כי הייתי רק בגואה, מיכל אמרה גם בלי להתבלבל: פירסט טיים אין אינדיה."
מיכל: "הגענו אחרי טיסה ארוכה, והיינו מאוד אבל מאוד עייפות. נחתנו בארבע וחצי בבוקר בדלהי ולקחנו פרי פייד טקסי (עמדה לתשלום למונית מראש) כמו שאמרו לנו בארץ. במהלך הנסיעה הנהג ניסה להתחבר אלינו. מלבדו היה גם את החבר שלו. ואז פתאום הם דיברו ביניהם כאילו הייתה איזו בעיה. הם התחילו לשאול אותנו המון שאלות והם מאוד התעניינו בנו, בתוכניות שלנו והראו אכפתיות. פתאום הם התחילו לספר על הפסטיבל שקורה עכשיו בהודו אבל לא פירטו איך זה קשור אלינו... הגענו לאולד דלהי, שם הוא עצר והוריד אותנו בסוכנות נסיעות. אמר לנו שיש בעיה ושכדאי שניכנס לסוכנות לדבר איתם כי יש איזה משהו."
בנות בהסוואה.
ולא חשדתן בכלום?
נועה: "חשבנו שהוא לא יודע איפה הגסט האוס אז עדיין לא חשדנו. נכנסנו לסוכנות נסיעות והגיע בחור שאנחנו קראנו לו החתיך. הצ'ארמר. זה היה בחור הודי שנראה ממש טוב. הוא ושאר חבריו היו ממש חמודים, הוא עשה רושם של בחור שמבין עניין ואפשר לדבר איתו בהגיון. גם חתיך, גם חכם והוא גם עשה לנו עיניים נתן לנו צ'אי. ואז הוא הסביר את המצב".
ומה היה המצב שלכן בזמן הזה?
נועה: "המצב שלנו היה שרצינו לישון. לא היה אכפת לנו מכלום , רק להגיע למיין באזר וללכת לישון. ואז הבחור הצ'רמר סיפר שיש פסטיבל לאל שיווה בדלהי. הוא התחיל אתמול, זה ארבעה או אולי חמישה ימים והם לא יודעים מתי זה יגמר בדיוק. זה יכול להיגמר עוד שבוע גם ואנחנו עלולות להיתקע בדלהי שבוע. אנחנו היינו בלחץ כי היינו צריכות לפגוש חברה בקאסול. אז לא רצינו להיתקע בדלהי יותר מדי. אמרנו שמקסימום נהיה עוד לילה אבל אז הוא אמר שכל המיין באזר מפוצץ, ואם נרצה אוטובוסים מהמיין באזר כל האוטובוסים מלאים וזה יהיה רק בתדירות נמוכה. ואם אין לנו כרטיס בוקינג לפני, תהיה לנו בעיה לתפוס אוטובוס לקאסול".
נשמע אמין
מיכל: "נכון. היינו כלכך עייפות והיה נראה לנו הגיוני שיהיה פסטיבל. בתור בנאדם שלא מכיר את הודו, זה נראה לך הגיוני, יכול לקרות מצב כזה. היום כשאני מדברת על זה זה נשמע לי מטופש..."
נועה: " הוא נתן לנו את האופציה להיכנס למלון שעולה מלא כסף - 'אם אתן רוצות, אפשר לקחת אתכן למלון בעיר, אבל זה יעלה לכן איזה 6000 רופי ללילה ולא תצליחו לצאת מכאן'. ואז הוא הראה לנו אתרים של רכבות שהן ממש "Fully booked" כאילו הוא הכין את זה מראש. הוא גם ביקש את הטלפון של הגסט האוס, מהרשימה של הגסט האוסים שהכנו. בדיעבד אני מבינה שהוא צלצל לחברים שלו, שהתחזו לבעלי גסטהאוסים במיין באזאר וכולם ענו תשובה אחת: Fully booked fully booked".
לא יסגר כל כך בקלות. המיין באזאר.
נועה ממשיכה לספר: "בסוף הבחור הציע לנו לנסוע לצ'אנדיגר. לא היה לנו מושג מה זה. הוא אמר שזו עיר בדרך לפרוואטי... שזה נכון. ושזה יעלה לנו 300 דולר. כל הזמן הזה הנהג מונית שלקח אותנו מהשדה הביא לנו את המפתחות שאנחנו נחזיק אותם. הוא אמר 'עד שאתן לא פותרות את הבעיה אני לא הולך', כדי לבנות אצלנו אמון. בקיצור, עשינו חשבון, הורדתי אותו ל 250 למונית. נתן לנו איזה סטודנט דיסקאונט, או הנחת מתנדב של הדלאי לאמה. הוא יעני עשה לנו הנחה של מתנדבים, 50 דולר".
מיכל:" לקחנו את המונית לצ'אנדיגר. בדרך כבר התחלנו לחשוד קצת. שאלנו את הנהג על הפסטיבל. שאלתי אותו כמה אנשים באים לפסטיבל. איזה אנשים באים לפסטיבל. שאלתי אותו מיליון שאלות. הוא היה קצת חמקמק. בסוף הגענו לקאסול. ובקאסול כשסיפרנו את הסיפור, אז הבנו. כולם שאלו אותנו אם אמרו לנו שהמיין באזר נשרף? שהמיין באזר סגור? ואז הבנתי שעבדו עלינו ובגדול".
נועה מסכמת את הסיפור: "טוב שזה קרה בהתחלה, וזה טוב שלמדנו את הלקח. וזה לא נורא. כי אפשר לדפוק אותך בכל מקום. אבל צריך לדעת את זה... לא להיכנס מזה לדיכאון, הכל בסדר. רק 400 שקל. "
ח' מספרת על המקרה שלה ושל בן זוגה: "נחתנו בדלהי ונהג מאוד נחמד אסף אותנו מהשדה. חיפשנו גסטהאוס שחבר שלי מכיר ולא מצאנו, היו כבישים חסומים (השעה היתה 4 בבוקר). הגענו למרכז מידע לתיירים ושם אמרו לנו שהכל סגור כי יש פסטיבל שיווה וגם כי יש את הרמדאן ושיש לנו 2 אופציות: לשלם כמה מאות דולרים למלון או כמה עשרות אלפי רופי למונית לצ'נדיגר. חבר שלי הציע שנמשיך לחפש גסטהאוס, אבל לחץ נשי גובר על הכל והייתי עייפה מכל הטיסה.
הבחור במרכז המידע לתיירים לקח אותנו למשרד שלו, עשה לנו שיחה שזה המצב וניצל את החולשה והעייפות ועבד עלינו לגמרי - הוא הכניס אותי לחתיכת חרדה. בסוף שילמנו לו 12,000 רופי (רצה 17 אלף אבל התמקחנו) ועלינו על מונית לצ'נדיגר. הנהג מונית הראשון שלקח אותנו מהשדה תעופה ניסה לשכנע אותי שנמשיך לחפש גסטהאוס אבל נלחצתי ולא סמכתי על אף אחד- בדיעבד הוא רק רצה לעזור לנו וכנראה ידע שעובדים עלינו."
.
מונית ישירה לאנשהו מישהו? צילום: זהבה דוד
"הם ממש כופים עלייך לעשות דברים סוחטים אותך ריגשית"
לא רק צ'אנדיגר זה יעד חם עבור נוכלים פתיינים. גם על קשמיר שמענו לא פעם אחת עדויות. קשמיר הינה יעד פופולרי אך יחד עם זאת תמיד יש אזהרות לגביה מפני הנוכלויות הקיימות באזור.
רון, 25, חולון: "הגענו לדלהי 3 חברים ואמרו לנו את אותם דברים, שהמיין באזאר סגור וכו', והגענו לסוכנות תיירים. למרות כל האזהרות מהארץ שלא להאמין למה שאומרים לנו, היינו עייפים. אחרי 18 שעות בדרכים הייתי קונה גמל כדי להגיע לגסטהאוס. העייפות מכריעה אותך. התחילו לספר לנו על קשמיר. נתנו לנו דיל שהוא הכי טוב כי זה 'מחיר של הממשלה'. ב-250 דולר למונית שלחו אותנו לשם. סגרו לנו שבוע מראש בבית סירה עם הכול כלול וכל מה שצריך זה לשבת ולהירגע. הגענו לגסטהאוס שהוא בית-סירה ואמרו לנו שיש טרקים, אטרקציות וטיולים וזה היה ב-300 דולר. גם כל הזמן דיברו איתנו במאות דולרים וזה לא נראה לנו. כשסרבנו לעשות אטרקרציות במחיר מופקע, החיים בבית סירה שלנו נהפכו לסיוט. כמו שמקודם היה אינטרנט, פתאום אין או פתאום אין מים. השם של המקום זה מג'סטיק בואטהאוס. הרגשנו שמהרגע שהגענו לדלהי ועד שיצאנו מקשמיר ממש כופים עלייך לעשות דברים. סוחטים אותך ריגשית."
"200 יורו ללילה, כרטיס אוטובוס למאנלי ב-1,200 רופי? נראה לי שמישהו עבד עלינו"
לרון, 31 מירושלים, האסימון נפל כשהגיע לתחנת האוטובוס הקרובה למיין באזאר, כדי לנסוע למנאלי. "הגענו אני וחברה שלי וגם לנו אמרו את אותו סיפור- המיין באזאר נסגר. מרוב עייפות לא התעניינו כ"כ למה אבל סמכנו על הנהג שייקח אותנו למלון אחר. בסופו של דבר הגענו אמנם למלון ממש יוקרתי ומפנק. אחד מהמלונות הכי טובים שהייתי בחיים, אבל הוצאנו כ-200 יורו (100 לאדם) וגם קנינו דרך המלון את הכרטיס למנאלי. כשהגענו לתחנה ראינו לראשונה מהנחיתה המון ישראלים וכששאלנו אותם איפה הם ישנו וכולם ענו לי במיין באזאר, עשיתי אחד ועוד אחד... 200 יורו לילה, כרטיס אוטובוס למנאלי ב-1,200 רופי? נראה לי שמישהו עבד עלינו. והיינו פיתיון מאוד קל."
רון לוקח את זה ספונטני.
"תחשבו מה זה ללכת לבד בשש בבוקר בדלהי"
שירי, 22, ואנה, 24, מהמרכז הגיעו כמו כולם מהטיסה עייפות ומותשות מהדרך. גם הן נכנסו למונית עם נהג שסיפר על הפסטיבל שנחגג בעיר ולקח את השתיים לסוכנות תיירים, אף על פי שהן מספרות כי הן התנגדו לכך בתוקף, הוא עדיין לקח אותן לשם תוך כדי ניצול מצבן.
אנה: "מפני ששירי כבר ביקרה בעבר בהודו היא הכירה כמה שמות של מלונות והחלטנו להתקשר אליהם. בכל פעם הבחור מהסוכנות נכנס לאינטרנט והראה לנו שהוא מוציא את המספר של כל מלון וחייג ונתן לשירי לדבר 'יש לך הזמנה למלון? יש פסטיבל אי אפשר לבוא', 7 אנשים שונים אמרו לנו."
שירי:"איך ידענו שזו תרמית? ברגע שהציעו לנו לנסוע לקשמיר ושיסדרו לנו בית סירה. אחר כך ניסו להציע לנו נסיעה לדרמסאלה, להתארח במלון במקום אחר שהוא ממש יקר אז הבנו שזה עוקץ."
מה עשיתן?
שירי: "זה היה באזור הקונוט פלייס. לקחנו את כל הציוד על הגב שלנו ופשוט החלטנו ללכת ברגל. נכנסו לגסטהאוס במיין באזאר, שכביכול דיברנו עם הפקיד שלו לא מזמן והוא לא ידע על מה אנחנו מדברות. תחשבו מה זה ללכת לבד בשש בבוקר בדלהי."
אנה: "את הפרצוף של הנהג מונית לא נשכח להמון זמן. אפילו אצלו בבית הוא הציע לנו לישון. מדהים כמה נמוך אפשר לרדת".
עמדת תשלום מראש למונית לפני שיוצאים מהשדה.
איך תדעו שעובדים עליכם?
הסיפורים מתבססים רובם על אותו הדבר: נוחתים עייפים, בשעה מוקדמת מדי בדלהי, הנהגים נחמדים אך לוחצים ו"סוכני" התיירים לא בוחלים באמצעים. לצערנו הרב, אף אחד מהאנשים לא זכר שמות או מיקום של כל סוכנות. העייפות, הבלבול, והחושים המתכהים עשו את שלהם. ריכזנו עבורכם את הסימנים לכך שיש מקום לחשוד. אל תיכנסו לפאניקה. לא כל נהג מונית מנסה לחמוד את כספכם, אבל כן צריך להיות עירניים וכדאי לשים לב לסימנים הבאים:
מגיעים לדלהי בשעות המוקדמות של הבוקר? למרות העייפות היו עירניים יותר- דווקא בשעות אלה נוכלים רבים יודעים שאתם עייפים מדיי בכדי להפעיל שיקול דעת נכון.
ברגע שקניתם כרטיס למונית בעמדת התשלום מראש (שנמצאת ביציאה מהשדה וליד מסוף המזוודות) יש לכם כרטיס המכוון אך ורק לאן שרציתם. משמע, לא לנהג המונית ולא לאף אחד אחר יש את הזכות לקחת אתכם למקום אחר.
כשמתחילים לספר לכם סיפורי אלף לילה ולילה על שריפתו/ סגירותו/ נחיתת חלליות במיין באזאר תדליקו נורה אדומה - גם בזמנים יותר קשים בהודו המיין באזאר עדיין לא נסגר.
כששואלים אתכם אם אתם פעם ראשונה בהודו לא חייבים לענות את האמת. רמז: תענו שזה פעם שניה, שלישית והלאה.
בהודו באמת יש אינספור פסטיבלים- גם אם אומרים לכם את זה, בדקו דרך האינטרנט (במידה ויש) אם באמת יש את הפסטיבל בחודש הנ"ל. עדיין זאת לא סיבה לא להגיע למיין באזאר.
עשו בדיקה - האם לבעל סוכנות התיירים יש כרטיס ביקור? האם הוא מוכן להצטלם איתכם? אחרי שאתם סוגרים נסיעה לצ'אנדיגר/ קשמיר/ דרמסאלה במאות דולרים ובעל סוכנות תיירים מסרב להצטלם איתכם- יש לו מה להסתיר. ספר תודות והמלצות בעיברית זה לא סימן לאמינות!
אל תתנו לאף אחד לחייג או לדבר בשבילכם עם בעלי גסטהאוסים וכדומה- כפי שהבנתם מתקשרים לאנשים שיודעים מראש מה להגיד לכם במידה ואתם זקוקים לחדר.
לא פעם ראשונה בהודו.
גם אמיר פרידמן, מוזיקאי שמטייל בעולם בתקציב נמוך ומתפרנס מהמוזיקה שלו הסתבך עם השלטונות ההודים אחרי שהתחבר עם בעל עסק מקומי וניסה לעבוד איתו. אמיר הפיק סרטון בו הוא מתאר את החוויה ומזהיר מטיילים:
יש לכם עוד סיפור? רוצים לתת מידע על מקרים דומים? להזהיר מנוכלים? שתפו והגיבו!
.
.png){kind=small}
.jpg){kind=small}
