פינת התרבות על הספר קדחת הנדודים

נגה מספרת לנו על החוויות שלה שהשפיעו על הספר: "נחתתי בברזיל אבל מיד נקראתי (באי-מייל) לחזור הביתה כי אמא שלי הייתה חולה. חיכיתי להודעה במייל מההורים שלי אם הם מצטרפים אלי לטיול בגלפגוס, וזה המייל שקיבלתי במקום. המחשבה על הטיול מיד התחלפה בדאגה לאמי ובאותו יום כבר הייתי על המטוס בחזרה לישראל. לא הספקתי להתבעס על הטיול שנקטע, נהנתי להיות איתה בשנים האחרונות לחייה, וגם זכיתי לכתוב ספר עליה ולזיכרה שנקרא ‘שירים לאמא’. אבל אני אשקר אם אגיד שלא ידעתי בתוך תוכי שיום אחד אמשיך לטייל. גם במהלך מחלתה של אמי טסתי לחודשיים לתאילנד (בפעם הרביעית) ולהודו (בפעם השנייה).

אני יכולה להגיד משפט שישמע קיטשי, אבל אני באמת מאמינה בו – החיים הם טיול אחד ארוך, (ההודים מאמינים שהחיים זה יותר מתקופת חיים אחת, אז אין לאן למהר), ואם החיים הם טיול אחד ארוך – גם כשאני בארץ, אני מטיילת ולא רק בגלל שאני לא גרה במקום קבוע יותר מחודשיים, אלא גם כי אני מטיילת בנפש, ולדעתי יותר קל לטייל בנפש ולחקור מי אתה ומה אתה רוצה מהחיים האלה, דווקא כשלא מטיילים פיזית, ונתונים לגירויים חיצוניים של תרבויות חדשות ונופים עוצרי נשימה שאי אפשר להעלם מהם.