סוף המסע, מתבוננת עמוק עמוק פנימה, מעבר לערפל, מעבר למילים ומבינה: הגוף, הנשמה ישאפו למקום המוכר ההוא,הנעים, חשוב רק להרגיש את הרטטים, לזהות
ולקבל בברכה את הבאות...תודה לכל מי שליווה אותי במסע הזה מקרוב ומרחוק, תודה על שקראתם, תודה על שכתבתם, תודה על שהייתם ועודכם כאן.
נו טוב.. עכשיו כבר אפשר לספר ש.... יש לי נזם באף. סוף סוף קיבלתי אומץ. ירדתי לבד בתחילת החודש למרקט בניו מנאלי, תפסתי את ההודית הראשונה שהבינה מה אני רוצה, החזקתי לה את היד חזק ועצמתי עיניים. היא ממש התפקעה מצחוק למראה המערבית המבועתת. האמת היא שזה ממש לא היה כואב. הפצע נסגר סוף סוף לאחר כמה אינפקציות ועם הטיקה בין העיניים אני כמעט נראית הודית אמיתית. אכן מוזר שבגיל 33 אני עושה דברים כאלה למרות שאבא הזכיר :"את לא בת 16 אז אל תעשי דברים שמתאימים לגיל 16" . סליחה אבא! לפחות אני לא עושה סמים.
למי שלא ידע, הייתי ברישיקש עד כה במלון מדהים שצופה לגנגס. הייתי שם די לבד כי המלון חדש, אבל אחרי יח"צנות טובה שלי המלון התמלא עד אפס מקום. מנהלת המלון הודה לי על כך.
כל ערב יש מסיבות על הגג, משחקים קלפים אוכלים שרים מעשנים (אבא אני לא!) ונהנים. ההודים במטבח מפטמים אותי בגלידות ובפיצות, כל מנה ללקוחות הם מכינים בכמות גדולה יותר, כדי להשאיר לי לאכול. כל מנה עוברת טעימה שלי, אני מתקנת והם משפרים. החומוס הרבה יותר טוב מאז שהגעתי. אני ממש מלכת המטבח- יש תואר כזה?? מי היה מאמין שאיהנה מאוכל?? אחרי שבועיים וחצי כאן אני מתכננת לעזוב ביום רביעי לאלמורה- כפר שקט ופסטורלי, ואח"כ אסע לפושקאר במדינת רג'סטאן בתקווה להגיע לפסטיבל הגמלים. החבר'ה במטבח מבואסים. הם קנו לי שרשרת מחרוזי עץ שקשורה לטקסי התפילה שלהם. חמודים.
למי שמתעניין, לא עשיתי יוגה ברישיקש אעפ"י שהיא מתיימרת להיות בירת היוגה העולמית. בכל מקום כאן יש יוגה, אבל מה פתאום שאזיז את עצמי ואשיל את 3 הקילוגרמים שהרווחתי כאן ביושר??
אז עשיתי פעם אחת מדיטציה (שאעשה לבד מעכשיו), ופעם אחת התנסיתי בנגינה בחליל צד ,קלטתי את העניין מהר מאד אז נמאס לי- וזהו!!! אני בעיקר טובה בביקורת מסעדות ובשיחות עם אנשים.
אתמול נכנסתי לחנות ספרים כדי לרכוש קלפים שונים לעבודה שלי עם הנוער. שום דבר לא משך את תשומת ליבי אז אנסה במקום אחר. המפתיע הוא שיצאתי עם חפיסת קלפי טארוט. אני מנסה לפענח את הספר שקיבלתי באנגלית ומי יודע מה ייצא מזה....
זהו. מרגישה טוב מתמיד. הישראלים בני ה- 23 מקדישים לי כל ערב את השיר "צעיר לנצח" forever young ואני בהחלט מרגישה כך.
יש עוד כל כך הרבה חוויות אבל ממש בוער לי ללכת למלון שלי. זאת הסיבה שהפואטיות בכתיבה שלי איננה.
אגב, אם מישהו מכם רוצה לעשות את שביל ישראל כשאחזור..... כי יש לנו ארץ נהדרת.
נשיקות ומזל טוב לאיילי האחיין שחגג שנתיים (ובלעדיי).
