סוף המסע, מתבוננת עמוק עמוק פנימה, מעבר לערפל, מעבר למילים ומבינה: הגוף, הנשמה ישאפו למקום המוכר ההוא,הנעים, חשוב רק להרגיש את הרטטים, לזהות
ולקבל בברכה את הבאות...תודה לכל מי שליווה אותי במסע הזה מקרוב ומרחוק, תודה על שקראתם, תודה על שכתבתם, תודה על שהייתם ועודכם כאן.
04:00 בבוקר- השכמה לצלילי גונג, בפעמון הפגודה המוזהבת
04:30-06:30- מדיטציה באולם המרכזי, משותפת לבנות ולבנים אך יושבים בנפרד.
06:30- 07:15- ארוחת בוקר של דייסה ונבטים בד"כ, לפעמים לחם עם ריבה.
07:15- 09:00- מנוחה/זמן מקלחת. אני רצתי לישון.
09:00- 11:00- מדיטציה באולם המרכזי, בהמשך היה אפשרי למדוט בתא קטן פרטי, עם מחצלת קטנה וכרית, עם חור קטן בתקרה שנכנסת בו קרן אור. אפשר להדליק אור כדי לא להרגיש קלסטרופוביה. אני, אחרי התנסות אחת, קפאתי שם מקור ולא התרכזתי, אז החלטתי להישאר באולם.
11:00- 12:00- ארוחת צהריים. בד"כ כמה סוגי תבשילים מירקות, וצ'פאטי- לחם הודי.
12:00- 12:30- שיחה קצרה אישית עם המורה (רק אם יש שאלות), ובד"כ עד 5 דקות. לא חובה בכלל.
12:30- 13:00- מנוחת צהריים, בד"כ הסתובבנו באזור המגורים, צפינו בבע"ח, התחממנו בשמש, עשינו מסאז' לעצמנו, כביסה אם יש, הליכה הלוך ושוב.. וכו'
13:00- 14:30- מדיטציה
חמש דקות הפסקה
14:30-15:30- מדיטציה
חמש דקות הפסקה
15:30- 17:00- מדיטציה
17:00- הפסקת תה עם דייסה, ומין קורנפלקס עשוי מגרגירי אורז תפוח.
17:30- 18:00- מנוחה. אני רצתי למקלחת (2 דליים של מים חמים שיש רק בין 17:15 ל- 17:30)
18:00- 19:00- מדיטציה
חמש דקות הפסקה
19:00- 20:30- צפייה בטלוויזיה, בשיעור של מורה השיטה בכל העולם, עם הוראות ליום המחרת.
20:30- 21:00- מדיטציה ותרגול קצר של המדיטציה שאמורה להיות מחר
21:00- 21:30- זמן לשאלות אישיות. לא חובה
21:30- לילה טוב.
אני ניצלתי עד תום את זמן השאלות, ואפשר לומר שברוב המקרים הייתי היחידה ששאלה שאלות. המורה כבר ידעה שאין מצב שהיא פורשת לישון בזמן, כי תמיד יש את הישראלית הזאת שתשאל עוד ועוד.
אמנם לא היה לי נעים, אבל מצטערת! זה התפקיד שלה, ואני חייבת להבין מה אני עוברת- זה נקרא לכבד את עצמי.
יש המון מה לספר על הויפאסאנה. בעיקר על התהליך עצמו. אבל אני שומרת את זה לעצמי או למפגשים אישיים יותר.
אני ממש שמחה שעשיתי את זה וחושבת שנתתי לעצמי מתנה. ניתן להתנסות בזה גם בישראל בעין חצבה. תנסו גם.
אם מעניין אתכם, מה אומרים כשפתאום מותר לדבר???
אז מסתבר שזה כמו ביום כיפור. כשמותר לאכול, פתאום לא דחוף לך לאכול.
יצאתי מהחדר, חיבקתי את אילונה האוסטרית ואת שיויקה ההודית, שהכרתי אותן 20 דקות לפני הויפאסאנה, ואז ישבנו על הספסל ותהינו מאיזה ארץ כל אחת מגיעה, ואיך היא חוותה את השתיקה. גיליתי שיעל הקנדית נולדה בישראל ועזבה בגיל שנתיים.
המילים לא חסרות כל כך, אבל למרות זאת, אחרי המשפטים הראשונים אי אפשר להפסיק לדבר.
