טיול מרגש של אמא ובת בהודו!
ישראלים צעירים רבים נוסעים להודו על מנת לצאת מהשגרה, לגלות עולם חדש ולחוות חוויות של פעם בחיים. במסע בהודו, משאירים המטיילים את החברים והמשפחה מאחור, וגם זה חלק מהעניין. אך מה עושים מטיילים שגם ההורים שלהם רוצים להגיע להודו? במקרה של חן ויינר, זה הסתיים בטיול משותף ומרגש עם אמה עירית בהודו.
מאת: טל אהרוני
כשחן ויינר (בת 26), סטודנטית לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, נסעה להודו באוקטובר 2009, הרעיון שאמה עירית תצטרף אליה היה עדיין בחיתוליו. אבל הרעיון שלא נראה כל כך מציאותי בהתחלה, הפך למציאות במהלך הטיול הארוך של חן במזרח.
חן: "טיילתי מאוקטובר 2009 עד יולי 2010 בהודו, נפאל, סין וטייוואן ועם אמא נפגשתי בינואר, לאחר שכבר טיילתי 3 חודשים. הרעיון לטייל עם אמא התבשל עוד בישראל אבל ההחלטה הסופית התקבלה רק כשהייתי כבר במהלך הטיול. אין ספק שלטייל עם אמא זה עניין מורכב, אבל אני שמחה מאוד שעשינו את זה, ויש לנו היום חוויה מדהימה שמשותפת רק לשתינו".
גם אמא של חן, עירית ויינר מנס ציונה (בת 55 + 3 בנות, מנהלת משרד אדריכלים), מספרת כי הטיול המשותף עם חן בהודו היה חוויה לכל החיים. עירית: "בראשון לינואר 2010 בשש בבוקר יצאתי למסע. קניתי לעצמי מתנה ליום ההולדת ובחרתי את היום הראשון של השנה באופן סימלי כתאריך של התחדשות. טסתי לבד למומביי, ישנתי שם לילה אחד ולמחרת לקחתי עוד טיסה פנימית ופגשתי את חן בשדה התעופה שחיכתה לי עם שלט גדול. המפגש היה מאוד מרגש".
חן מספרת על המפגש עם אמא: "הייתי כבר עמוק בתוך הטיול והגעתי אחרי שבועיים באשראם לשדה התעופה לאסוף את אמא שלי שרק נתחה בהודו בפעם הראשונה. הכנתי שלט לשדה התעופה והייתה פגישה מאוד מרגשת. משם נסענו לורקלה – מקום שהוא נוח באופן יחסי להודו".
איך זה לטייל יחד אמא ובת?
חן: "לטייל עם אמא זה די מורכב. דינמיקה של אמא ובת היא לא דינמיקה של שתי חברות. המצב שנוצר גרם להיפוך תפקידים בינוני. אני הייתי המנוסה והמבינה יותר ואמא שלי נחתה לטירוף של הודו. בהתחלה אני הייתי צריכה לתכנן את הכל וזה היה לי די מוזר. היפוך התפקידים הזה היה לא פשוט לשתינו. אמא ציפתה שאני אוביל ואהיה "המבוגר האחראי", ואני לא רציתי להיות במקום הזה בו אני צריכה פתאום לדאוג לאמא שלי.עד אז גם טיילתי לבד ולמעשה מהות הטיול שלי היתה לטייל לבד, ופתאום מישהו נכנס לך לדינימקה של הטיול וזה קשה. היינו צריכות להתרגל אחת לשניה. כמובן שבניגוד למפגשים עם מטיילים אחרים בהודו, אי אפשר סתם לעזוב ולהמשיך לבד. ככל שהזמן חלף התרגלנו אחת לשניה, אמא נכנסה לטיול וגם הגענו למקומות יפים מבחינה גיאוגרפית ומבחינה בין-אישית. אני חושבת שלאמא הטיול הזה עשה רק טוב, גם השהיה עצמה בהודו והטעימה מהחוויה ההודית וגם לראות אותי אחרי הרבה זמן".
עירית: "בתחילת הטיול חשבתי שהיא תוביל אותי ותיקח אותי אבל במהלך הטיול גם לחן היה את הצורך שאני אוביל אותה בתור אמא. היה בהתחלה משבר מכיוון שהתהפכו התפקידים בינינו אבל חן נתנה לי את הזמן "לחזור לעצמי". רוב הטיול לא הרגשתי כמו אמא שלה אלא כמו שתי חברות טובות".
אילו תגובות קיבלתן מהסביבה?
חן: "התגובות היו מאוד מפרגנות. שאלו אותנו הרבה שאלות ואמרו משפטים כמו "איזה כיף לך שאת מטיילת עם אמא שלך", "אולי גם אני אארגן שאמא שלי תבוא" וכו’. בהודו פער הגילאים נמחק ויש הרבה "זיווגים" מוזרים, ולטייל עם אמא זה משהו שמפרגנים לו, משהו חיובי".
עירית: "התגובות של הסביבה היו מאוד מפרגנות וגם אני הרגשתי טוב עם עצמי. השתלבתי בהודו בצורה מדהימה, ישנתי בגסט האוסים ולא הרגשתי זקנה שמטיילת, אלא אחת מהמטיילות. לא הורגש פער דורות וזה מה שיפה בהודו. אפשר לשבת על כוס תה 4 שעות במסעדה, לדבר סתם ולספוג את האווירה. מעולם לא הייתי בטיול כזה בו מושג הזמן הוא משהו אחר לגמרי. לחן זה כבר היה שגרה בשלב הזה של הטיול שלה.
השתדלתי מאוד לא ליצור אווירה לוחצת ובעיקר לזרום עם הטיול. היו גם קצת קשיים כמו למשל חוויה של נסיעה אין סופית באוטובוס ממונאר למייסור. לי היה יותר קשה. חן שמה אוזניות ונרדמה ואני שמרתי על הנהג שלא יהרוג אותנו…".
כיצד התכוננת לטיול?
עירית: "לא קראתי על הודו יותר מדי, וכל העניין היה די ספונטאני. אני גם צלמת חובבת וידעתי שהודו היא פנינה לצלמים. שאלתי את חן אם היא מסכימה שאפגוש אותה בהודו והיא לא הביעה התנגדות.ידעתי שזו הזדמנות חד פעמית עבורי כי לבד לא הייתי נוסעת. היה די מפחיד להגיע לבד להודו עם שני תרמילים והפגישה עם חן הפכה את הנחיתה שלי בהודו לרכה, אך כשהגעתי הייתי המומה שזה באמת קורה… כבר ביום הראשון נהג המונית הלך לאיבוד, לא מצאנו את המלון וגם סובבתי את הרגל, אבל כשפגשתי את חן, עם השלט שהכינה, החיבוקים והנשיקות, ההתרגשות היתה גדולה".
האם ביליתן כל הזמן ביחד?
עירית: "בהתחלה חן היתה זו שארגנה הכל והיא זו שהחליטה לאן ניסע. היא הכניסה אותי לעניינים ולאט לאט יכולנו גם להתפצל קצת. היינו יחד כל ה-24 ימים, אך היו גם פעמים שכל אחת הסתובבה לבד. אמנם לפעמים היה קצת מתח אבל השתדלתי לתת לחן את המרחב שלה כמה שיכולתי. התחלנו בורקלה (עיר קייט נינוחה ותיירותית) והיינו במקומות רבים ונפלאים כמו אליפי (כפר דייגים בו ישנו בשורה הראשונה על הים), קוצ’ין, מונאר (בגובה של 1500-2000 מטר – איזור מדהים ביופיו בו עשינו טיול מאורגן בשמורות טבע), מייסור (בו טיילנו בשוק הססגוני) ועוד. כמעט כל דבר בהודו היה ראוי לצילום וחזרתי עם כ- 9000 צילומים שאני עדיין עובדת על מיונם".
עירית וחן מסכמות:
עירית: "הטיול קרב בינינו והיתה לי חוויה של פעם בחיים. בסך הכל, הודו הייתה עבורי חוויה ומפגש כפול – גם עם הודו וגם עם הבת שלי. הייתי בהחלט חוזרת להודו… זה היה רק הקדימון…"
חן: "הטיול הזה נתן לנו חוויה משותפת שהיא רק שלנו, חוויה לכל החיים וגם אם היו לנו קשיים, דיברנו עליהם וזה מאוד עזר. לאמא שלי זה נתן הרבה מאוד ואני מקווה שהיא גם תטוס בעתיד להודו לבד…"